הורים יקרים, אחים ואחיות, דודים ודודות, אחיינים ואחייניות, קרובי משפחה, חברים לנשק, נציגי צה"ל, נציגי הרבנות הצבאית, מר אורי נבון, מנהל מחוז ירושלים במשרד הביטחון.

היום מלאו 54 שנים לנפילתם של יקירינו בקרב, שתמיד קראנו לו "קרב שילטא אל-בורג'" שבגזרת לטרון ועל אדמת הישוב לפיד.

כזכור, בשנת החמישים לנפילתם קיימנו טקס שלא היה כמותו בטקסי האזכרות שלנו במשך כל השנים. הטקס התקיים ביישוב לפיד שם היה מקום נפילתם. בטקס זה לקחו חלק ממפקדיו הבכירים של הפלמ"ח, החברים לנשק, בני המשפחות; ובאותו מעמד גם הוסב שמו של ביה"ס המקומי לבית הספר הממלכתי "לפיד המ"ה", על-שמם של מ"ה לוחמינו שנפלו. כמו כן באותו מעמד הוצאנו את הספר "ראה אותם שותקים" שהוא ספר חשוב המספר לראשונה את שאירע באותו קרב מפיהם של חלק מהלוחמים.

בוקר חנכנו בפתח הישוב לפיד את "גן המ"ה" שנתרם ע"י חברת "ערים", שאל"מ (מיל') זאב עופר היה אחד מיוזמיו בהיותו סמנכ"ל חברת "ערים". זאב היה לוחם ומפקד בפלמ"ח.

לפני כשלושה וחצי חודשים, נפטר מפקד הפלוגה סיקו שבמשך כל השנים נשא על גבו את צער נפילת מרבית חללי פלוגתו בקרב שילטא-אל בורג'. כשנודע לי דבר מותו יצאתי להשתתף בהלווייתו. ההלוויה התקיימה בבית העלמין ברחובות והרגשתי צורך לספוד לו בשם משפחותינו. נשאתי את הדברים הבאים:

סיקו,

אני עומד כאן לפניך. כי באתי לדבר בשמם של בני המשפחות של הארבעים וחמישה הנופלים באותו יום מר ולוהט, בי"א בתמוז תש"ח. היה זה קרב בו נפל אחי המ"כ קלמן ביחד עם ארבעים וארבעה מחבריו ואתה היית מפקדם.

היום, לאחר שנים של "מאן להינחם" הלכת. אותו מטח כדורים שפגע בלוחמים, המשיך ופגע גם בך. כי כובד המשא שנשאת על כתפיך, סיקו, היה כבד מנשוא.

אני רוצה שתדע כי מעולם לא ביקרנו אותך ולא הייתה בלבנו טינה או כעס עליך. ידענו מה עבר ועובר עליך. כי את האחריות לקחת על עצמך איש יקר.

ינעמו לך רגבי עפרך.

קהל נכבד, אנו פותחים בזאת את טקס הסרת הלוט מעל האנדרטה שהוצבה להנצחת מ"ה חללי שילטא – אל-בורג' שנפלו במלחמת השחרור כאן, על אדמת יישובכם בקרב על גבעת חירבת כוריכור במלאת 54 שנים לנפילתם.

אני מזמין את מר דוד טוביאנה, ראש המועצה האזורית חבל מודיעין לשאת דברו.

בשנת 2002, יזם זאב עופר, שהיה מפקד המחלקה הדתית בשדה אליהו - מחלקת עולים חדשים שלחמו בתש"ח בגליל ובמרכז ורבים מחבריה נפלו בשילטה יחד עם חברי הפלוגה יוצאי מקווה-ישראל והכשרות אחרות, הקמת אנדרטה לזכר המ"ה בגבעות מקום נפילתם: הישובים לפיד, גבעת-אהוד מנורה, שילת, כפר רות והעיר מודיעין.

האנדרטה נחנכה בטקס שהתקיים ב 11.10.2002 בכניסה לישוב, בפתח גן ציבורי רוחש פעילות, שילדי לפיד משחקים בו וסמוך לו בית ספר הנקרא גם הוא על שם מ"ה לוחמי הפלמ"ח.

בוקר חנכנו בפתח הישוב לפיד את "גן המ"ה" שנתרם ע"י חברת "ערים", שאל"מ (מיל') זאב עופר היה אחד מיוזמיו בהיותו סמנכ"ל חברת "ערים". זאב היה לוחם ומפקד בפלמ"ח.

תלמידי בית הספר נטלו חלק פעיל ומרגש בטקס הסרת הלוט מעל האנדרטה, בפרקי קריאה ושירה.

בטקס השתתפו משפחות החללים והשותפים להקמת האנדרטה - חברת "ערים", המועצה האזורית חבל מודיעין, מבצעי הפרויקט ונציגי הישוב לפיד.

ישעיהו (שייקה) גביש, נשא דברים בשם עמותת 'דור הפלמ"ח' וסקר את תרומת הפלמ"ח בקרבות תש"ח באזור זה כמו בכל הארץ.

אני מזמין את מר אריה בר, מנכ"ל חברת ערים שפיתחה את האתר לשאת דברו.

סיכום - עזאי

מר שלמה נחשון זקן משפחות החללים,

לוחמי הגדוד הראשון של הפלמ"ח הנמצאים כאן איתנו, מר טוביהנה יו"ר המועצה האזורית חבל מודיעין, אלוף במילואים ישעיהו גביש יו"ר עמותת דור הפלמ"ח, מר אריה בר מנכ"ל חברת ערים, נציגי הישוב לפיד, תלמידי בית הספר על שם המ"ה ומוריהם, ידידי עזאי טרוינסקי, אורחים נכבדים!

היום לפני 54 שנה, ב-י"א בתמוז תש"ח 18 ביולי 1948, נפלו כאן 45 לוחמי פלמ"ח מהגדוד הראשון של חטיבת יפתח. הם נפלו בגבעות, ובין הגבעות שעליהן שוכנים היום הישובים לפיד, גבעת-אהוד מנורה, היא חירבת כוריכור, שילת בעבר שילטא, כפר רות, והעיר מודיעין הפרוסה בין אל בורג' וברפיליה.

פלוגה ב' בפיקודו של פנחס זוסמן - הוא סיקו - שעלתה בליל ה- 17-18 ביולי על חירבת כוריכור, מנתה יחד עם כיתה מסייעת כ- 82 לוחמים. בפלוגה הייתה מחלקה אחת מיוצאי מקווה-ישראל והכשרות אחרות, ומחלקה אחת מורכבת מעולים חדשים, שהיו דתיים. את פלוגה ב' כינו כולם "הפלוגה הדתית".

נואל בהרב, שנפצע בקרב העקוב מדם שהתנהל כאן, אומר – ואני מצטט: "הפלוגה הגיעה לשטח הכינוס בשלושה אוטובוסים וחזרה לצריפין על גבי שני קומנדקרים".

44 חללים נשארו בשדה הקרב. הם הובאו לקבורה בקבר אחים בהר הרצל ב-י"א באדר תש"י, 28 בפברואר 1950.

הרעיון להקמת האנדרטה הזאת גמל בי בגלל שתי סיבות:

כחבר פלמ"ח בגדוד הראשון, הייתה לי הזכות לקלוט בתחילת 1948 את מרבית המחלקה הדתית בקיבוץ שדה אליהו. כשלעצמי, לא הייתי דתי ועל כן חששתי לפקד על דתיים, בקיבוץ דתי. ואולם, מי שהיה אז מפקד פלוגה ד', שייקה גביש, הרגיע אותי והטיל עלי את המשימה להפוך אותם לפלמחאים. רובם היו עולים חדשים, חלקם ניצולי שואה וחלקם יוצאי צפון אפריקה. המחלקה הדתית, יחד עם מחלקת המיקוואים וההכשרות, לחמה לפני כן בקרבות הגליל ובמרכז.

הקרב המר של הגדוד הראשון בשילטא ותוצאותיו הטראגיות, מעולם לא זכו לאיזכור הראוי ונותרו רק אירוע טראומטי בלב המשפחות השכולות והלוחמים שהשתתפו בקרב. אני לא השתתפתי בקרב על שילטא, אבל היה לי קשר למחלקה הדתית. ובכל זאת, בהיותי בשנות ה-70 מפקד חטיבת ירושלים האחראית על הגזרה הזאת – לא עלה על דעתי לעלות על גבעה 318 ולנסות להבין מה קרה שם. ולא רק זאת: בשנות ה-80 המאוחרות, כשהייתי שותף להקמת הישוב לפיד, עליתי על גבעת אהוד – ולא שייכתי אותה לפלוגה ב' ולקרב כוריכור.

מצד שני, הקרב על חירבת כוריכור והאבדות שהיו לפלוגה ב' העסיקו אותי. בשנים האחרונות נמשכתי לחקור את הנושא. תוך כדי כך תפסתי שלפיד וחירבת כוריכור אחד המה. אז, פניתי לחברת "ערים" האחראית לפיתוחה של לפיד, בהצעה להקים אנדרטה צנועה לזכר מ"ה הלוחמים בכניסה לגן המ"ה הפרוס לפניכם.

למ"ה לוחמי שילטא כבר הוקמו אתרי הנצחה. אנדרטה הוקמה מול משטרת לטרון לפני מלחמת ששת הימים, כאשר השטח הזה היה בידי הירדנים. שלט המסביר את הקרב הוצב בישוב שילת המשקיף על המרחב כולו. אבל, המאפיין את רחבת ההנצחה שלפניכם הוא, שהינו שער הכניסה לגן ציבורי עבור תושבי לפיד, ובו ישחקו ילדיהם, הלומדים בסמוך לו, בבית הספר הנקרא גם הוא על שם המ"ה. זה אתר הנצחה חי ורוחש פעילות, אשר בו יספרו הורים, מורים וילדים את סיפור המקום לבאים אחריהם.

ברצוני להודות לכל אלה שלקחו חלק בהקמת האנדרטה, למנכ"ל חברת "ערים" אריה בר וצוות עוזריו, למנהל המחוז איתן כהן, למנהל הפרויקט אברהם שדה, למנהלת בית הספר נאווה קרניאל וסגניתה שרון שני ולתלמידיהן. ותודה מיוחדת לאדריכל בני שדמי, אשר שילב בטוב טעם את הרחבה עם הגן שגם אותו תיכנן.

ולכם, אורחים נכבדים, תודה על השתתפותכם באירוע.