בשמי ובשמם של 45 המשפחות השכולות אני מוצא חובה נעימה להודות לתושבי מושב שילת על האכסניה הטובה שאנו מקבלים בביתכם מזה שנים רבות עבורנו ועבור דור ההמשך. אנשי מושב שילת קיבלו אותנו מאז ומתמיד באהבה ובכבוד.

איך בעצם נולד הקשר בין המשפחות ובין המושב: קצת אחרי עלייתכם על הקרקע, ביולי 1977, לפני שלושים ושלוש שנים, נפגשנו כאן מר שלמה נחשון ז"ל, הגב' רבקה אונסדורפר ז"ל ואנוכי עם נציגי המושב.

זו העת המתאימה להעלות על נס את יוזמתו הברוכה של מר נחשון, כבר לפני כ-58 שנים, לערוך באופן משותף את האזכרה השנתית ליקירינו החללים – אופן שגם קישר בין המשפחות וגם העלה הרבה את ערך האזכרה; שאם לא כן, לא היו מתקיימות כל הפעילויות, שנבעו מהאזכרות המשותפות וההנצחות למיניהן במשך השנים הרבות.

במקביל, באנו בדברים עם תנועת "העובד הציוני" על חיפוש דרך להנציח את יקירנו שנפלו בקרב שהיה ידוע כקרב שילטא – אל-בורג'. הכפר שילטא אז, והיישוב שילת היום. קיבלנו אישור מהמוסדות להקים חדר הנצחה במועדון ויצ"ו שביישובכם. ומאז ועד היום הנכם שוקדים לטפח מועדון זה בצורה מכובדת והכי יפה שרק אפשר.

תודתנו מעומק הלב, נתונה לעמוס, לאילן ולשרון, על שאתם שוקדים לזכור ולהזכיר, לטרוח ולהכין את הטקס המרשים מאד ועל שמירת האתר שבתחומכם. תודתי לידידי דני שניידר, שהיה הגורם שהביא אותי להוציא את הספר "ראה אותם שותקים" שהיה מיועד בראש ובראשונה לבני משפחות ה-45, ולכל הלוחמים מהגדוד הראשון, ביניהם כאלה שגם השתתפו בקרב הזה ונותרו, לשמחתנו, בחיים, כדי לספר את סיפור הקרב הקשה שהיה.

אני מאחל לכולנו בריאות והמשך עשייה פורייה, ושוב תודה.