נחם נוביק
טוראי מ.א. 80173
בן צפורה וראובן, נולד בכ"א בניסן תר"ץ - שביעי של פסח - (18.4.1930) בשכונת בורוכוב, גבעתיים.
בביה"ס העממי בשכונה, התבלט בכישרונו ובתפיסתו. בו 12 הצטרף לתנועת "הנוער העובד" (קבוצות "מגן עליה") ונמנה עם עמודי התווך של סניף שכונת בורוכוב בגבעתיים.
השתתף בארגון מקהלה ובחוג דרמטי. החל לארגן תזמורת כלי נשיפה של מכבי-אש. מגיל 14, היה בגדנ"ע. למד בביה"ס המקצועי "מקס-פיין" והצטיין במקצוע החשמלאות. היה בעל שמיעה טובה ומוזיקלית ועף ניצח על תזמורת ביה"ס. בסוף תש"ז (קיץ 1947), סיים לימודיו והצטרף להכשרה.
בדצמבר 1974, גויס לחי"ש המקומי, שירת במחלקה הקרבית בסביבות ת"א והשתתף בקרבות תל-ליטוינסקי, חיריה וסאקיה. היה מראשוני הכובשים את כפר סלמה. בעת הכיבוש, מלא לו 18 ומפקדו העניק לו סמל הכפר וחופשה בת יום. כ"כ, השתתף בפעולות בכפר-סבא הערבית, טנטורה ועוד. דרש להעבירו לפלמ"ח, אל חבריו בהכשרה ולא נרתע מלהשתמש בבריחה ו"עריקה" ע"מ להשיג את חפצו. לאחר שעבר אל הגדוד הראשון של הפלמ"ח, השתתף בקרב על מלכיה בצפון כאלחוטאי במשוריין.
"... גיל אלדמע הוא בן השכונה...בן דודו, נחם היה איתנו בפלוגה. זה אותו בחור, מלבדי היו עוד שני בורכובים שהם היו מכי"ם.
הוא לא היה מ"כ. קלמן היה מ"כ, קלמן נפגע מרסיס...ונחם, הם למדו במקס פיין, היו ידידים קרובים. נחם לוקח אותו על הכתף.
ואני רואה, כי הם היו באגף השני. ומנסה להגיע איתו לואדי, אותו הואדי המפורסם. והוא מגיע לכוונת של אותו מקלען מקולל והמקלע פוגע בו...ואני רואה את שניהם שוכבים, מרחק 30 מטר ממני, שניהם מתים."
ראיון שערך עזרא גרינבאום עם יגאל הלמן 1990.
המשפחה כותבת לזכרו
מקור: אתר הפלמ"ח.
מתוך "רעינו" הכשרת בית השיטה - מיכל
"יקר וחביב ומופלא - כך נשאר הוא בלב.
מוזר, במלחמה אין מבכים את הנופלים, במלחמה מתים רבים כל כך עד כי אסור לו לאדם צעיר להתאבל משום שאין לנו להשאר במסגרתם של המתים - ואמנם אף כך היו דבריו שלו; אף על פי כן, יש הזוכרים אותו עמוק, עמוק בלב.
אולי יזכר הוא כאגדה נפלאה ואולי כסמפונית קסמים - אך תמיד הוא נזכר כך, כמו שהוא - חביב, נאצל ויקר. "אני אשאר ילד גם בזקנותי" - כך היו מלותיו האחרונות המצלצלות כיום באזני, ואמנם היה ילד כל כך עד כי קשה היה להבינו (כי חבריו היו כה שונים ואחרים ממנו). ילד עם כל תמימות אהבתו לאנשים, כך סתם, ללא גבול, ללא כל סיגים, תהומות נפש חסרות בטוי, כנות ואמונה.
לא פעם נראה כאילו המושגים הללו שיכים רק לו, רק לנחם. הוא יצרם וגלה אותם משום שאיש לא ידע לאהוב כמוהו ואיש לא ידע להיות טוב וחבר וילד באהבתו כמוהו.
צרוף מדות מופלא ושלם ונעלה משלנו, היה בו. כל העומק שבנשמתו והתענינותו היסודית בדברים ויחד עם זה צחוק בריא וילדותי אשר איש לא ידעו כמוהו.
חבל כי בני אדם אינם יכולים לצאת לרגע אחד מ-ד' אמות של חייהם הם על מנת להתעלות עם יפי נשמתם של אחרים, כי אז היו רואים הרבה הרבה שלא ידעו קודם לכן.
להגדיר אותו או לנתח את אופיו? אין צורך בכך משום שברור שישארו סדקים בין המלים וההגדרה תהיה שטחית ובלתי קולעת. המלים עלולות להרוס בלבד.
זה שידע לבטא במלים, אנשים לכל עומקם ואף למעלה מזה, הרה רק הוא בלבד.
זאת ידע לעשות באהבתו...
וכזה אבדנו..."
מקור: אתר הפלמ"חמתוך "רעינו" הכשרת בית השיטה - שביביה
"הממוני שתי המלים האלו. היתכן הדבר? הן רק לפני ימים מספר ישבנו ביחד, ושוחחנו, צחקנו ועתה - איננו.
כה קשה לתפוס שאיננו, שיותר לא אראהו, שלא ידרדר עור צחוקו הכבד והעליז.
המום הייתי. האוטו נשא במהירות. חזרנו ממבצע דני והחבריה מפסוטים שרים, צועקים, צוחקים ונחם איננו. לא ישתתף עוד בשמחתנו.
זכורני וכוח שנפל בינינו, לאחר מלכיה. נחם טען: "לעולם לא אשאיר פצוע בקרב. בפלמ"ח מוציאים את הפצועים, בחי"ש עוזבים, זאת אחת הסיבות שברחתי משם".
והוא קיים דברו.
בשילטא, במפלה הגדולה של פלוגה ב', נפצע קלמן בראשו. הוא גסס כשנחם הגיע אליו. נחם תפסו, הטילו על כתפו ורץ עמו, אף על פי שלקלמן לא היו כבר סכויים לחיות.
באמצע הדרך הדביק כדור את נחם והוא נפל.
כך נשארו שניהם שוכבים ביחד.
ידידים היינו עוד מילדותנו. מבית-הספר בשכונת בורוכוב.
הוא היה לבבי עד להפליא, עליז ורציני גם יחד. אהב מאוד להגיש עזרה לחבר. עוד מילדותו התענין במדע, בעקר בחשמל ובהטסת רקיטות. היה אחד מעמודי התווך של קבוצתנו - קבוצת "שלהבת להבה".
מטבעו לא היה כתשן אך את האצלניקים הוציא מכלל זה. אותם שנא נפש. כל פעם שהיתה "הדבקה" לא שכחו לקרוא לו. יום אחד הופיע ובפיו שתי שנים פחות, אך הוא היה מפסוט - "הורדתי לו בצד שמאל את כל השנים" - אותו זמן התמסר במרץ רב לפעולה "בנוער העובד". הדריך ופעל בועדת התרבות של הסניף.
כשפרצה המלחמה גויס מיד. באיזו שמחה הלך! עד מהרה התקררה התלהבותו. החיים במחנה החי"ש לא היו לפי רוחו וכשנוסד הגרעין מיד הצטרף אליו. אדיר היה חפצו ללכת לפלמ"ח, אך היות והיה אלחוטאי, סרבו לשחררו. נחם "צפצף" וברח. בהיותו באוטו נתפס. במשפט טען שזכותו היא להצטרף להכשרתו והוא נדון ל-10 ימי מאסר. השפעתו היתה כה גדולה על המ.צ. עד כי הרשו לו ללכת ללא כל לווי לביתו על מנת לקחת בגדים. נחם חזר. אולם, באוטו, בשעת הנסיעה, פתח את הדלת, אמר "שלום" וקפץ. המ.צ.ים נדהמו והאוטו המשיך לנסוע הלאה. נחם נתפס שנית ומיד נשלח למאסר. בבואו לבית-הסוהר הודיע שאינו אסיר, בריחה לפלמ"ח אינה נחשבת לחטא.
מפקד בית-הסוהר, הבין שאין זה מקרה רגיל ושחררו מהעבודות שהיו נהוגות שם. נקוי חדר האוכל וחדרי הקצינים.
עם צאתו מהמאסר הגיע להכשרה.
בבואו אלינו היינו בהרי הגליל, לאחר קרב מלכיה. ומיד באותו ערב קבל מכשיר אלחוט ויצא אתנו לפצוץ הגשר בלבנון. רק בקובאב היה לו מגע קרוב עם ההכשרה. הוא התאקלם במהירות והיה מרוצה עד מאוד מהחבריה. מאוחר יותר, בסרפנד, היה מופיע עם חצוצרה.
היינו יושבים במרפסת ושירים עליזים היו ממלאים את חלל האויר - כך גם לפני מספר שנים, בשבתנו על מדרגות בית-הספר, היו נחם ואריה אדיר מרעימים באמצעות מסרקות עטופי ניר.
לאחרונה נפגשנו בבוסתן של ג'מזו, לפני כבוש לוד. "אינכם יודעים עד כמה חפץ אני לעבור אליכם" אמר "שיתנו לי לסחוב מה שיתנו, אבל להיות בין החבריה".
היה זה לפני כבוש לוד. דברו אז על הפסנתרים שיביאון מלוד על גבי חגור אמריקאי. מצב הרוח היה מרומם למדי.
"תביאו חצוצרות מלוד, אני וקלמן נארגן תזמורת חצוצרות בהכשרה!" קרא בהתרחקו ובחיוך עמוק ולבבי נעלם.
ולא ידעתי אז כי לא אראהו יותר."
מקור: אתר הפלמ"ח
מקור: ד"ר אבישי טייכר.
פסל הרעות
"לזכרם של נחם נוביק ז"ל וקלמן טרוינסקי ז"ל, בנים למייסדי גבעתיים שיצאו למלחמת העצמאות ולא שבו. נוצר ונתרם לעיריית גבעתיים ע"י יעקב כרמל ומשפחתו" יעקב כרמל , גבעתיים 11.1.2011. להזזת הדף בחלון המאמר, יש לגלגל העכבר או לגלול סרגל הגלילה בימין החלון..
