"...יצאנו מברפיליה. הלכנו מזרחה לכיוון שילתא... אני עצמי הייתי מקלען. היה לי מס' 2 ומס' 3, חיליק יושפה ואפרים קוטר. הם היו החוליה ואני הייתי המקלען...בשלב מסוים, פגע פגז בתוך העמדה שאני הייתי בה...אז הסתבר לי שמספר 2 שלי, חיליק יושפה, נפצע קשה. צעקתי וביקשתי עזרה בשבילו וגם בשבילי...ובאמת באו שניים. שני חברים, קוטר ועוד בחור אחד...זוהר אטקין, שנהרג אחר כך..."

"ביומן של הכשרת גבע, מסופר: "בשעת הסתערות הערבים, פגע צרור בבטנו של מיכאל אוסטרובסקי והא נהרג במקום. לאחר מכן, נפגע אריה אמני מפגז ברגליו. לעזרתו חשו שלום הופמן ויעקב איפרמן ובשאתם אותו, נפגעו שלושתם מפגז ונהרגו. בתחילת הנסיגה נפגע חיליק (יחיאל) יושפה - אפרים קוטר וזוהר אטקין שעברו במקום, פינו איתם את חיליק. בדרך, פגע פגז בהם ושלושתם נהרגו.... אפרים עצמו כבר היה פצוע, אבל בא לעזור לחיליק. הם הגישו לו מים מהמימיה שלו והוא סירב לשתות בטענה שיש לתת את המים המעטים לפצועים קשים יותר. אז, נפל עליהם פגז מרגמה ושלושתם קיפדו את חייהם."

"... חילק יושפה, שהוריו היו חברי מושב מרחביה והיה להם משק. המכה שם הוכו מזה שחיליק מת במלחמה היתה קשה ובאיזשהו אופן הם לא תיפקדו כפי שצריך במשק. הענין הובא לידיעת ההכשרה,...ההכשרה רצתה והתבקשה לשלוח אחד מהחברים שיסייע במשק,...מאד רציתי לעשות זאת, משום שחיליק היה חבר טוב שלי, הרגשתי קירבה מיוחדת, שהוא נהרג בעצם לידי,...עשיתי זאת."

"שאלה זו אקטואלית עד למאד והתעוררה ודאי אצל חברים לא מעטים. לאן אפנה? מה אעשה? דברים אלה הם די מעורפלים.

האם כדאי לחזור לחברה הקודמת בה חיית לפנים או להישאר עם החברים שביליתי עמהם שנתיים ממיטב שנותיי. רבים החברים הפוסחים על הסעיפים ואף אני ביניהם. ושלה זו אינה נותנת מנוחה ומטרידה אותך בכל רגע ואתה מתחיל לחשוב קצת על הזמן בו תשתחרר מעול ביה"ס ותהיה חופשי לרוחך, לבחור את הדרך בה תלך.

יש חברים שדרכם ברורה מחוסר ברירה והם ודאי יהיו נאלצים לחזור הביתה, אולם חברים הבוחרים את דרכם כעת, מן הנכון שישתתפו בפעולות הגרעין, יהיו ערים ונכונים למלא תפקידים המוטלים עליהם ע"י החברה ועל ישתמטו מלשאת בעול, כי מי יודע מה ילד יום. אין איש יודע לאן נתגלגל ונטלטל ובינתיים יש כתובת המוכנה ורוצה לקלוט חברים המצטרפים לא מתוך עשית טובה אלא מתוך הכרת לאן אני הולך ומדוע. ודברים אלו ודאי יוסברו לנו בהרצאות שיינתנו לחברים מפי מרצים שוועדת הגרעין צריכה להיות יותר ערה להבאתם ולהמחיש את ההחלטות שנתקבלו מפעולות הגרעין עד כה."

"אמנם השם אומר הרבה, הוי חיי הגרעין הקיים מתנהל ומקיף את כל השטחים שגרעין צריך להקיף. אולם אצלנו לא רק שאנו צולעים בשטחים מסוימים, אלא ישנם שטחים בהם אנו בעלי מום שלימים. אינני יודע לחובתו של מי לזקוף זאת, על מצב המתיחות והנעשה בארץ או על חוסר מדריך עד עתה וניהול העניינים בעצמנו או על אי הגרעיניות השוררת עדין ביננו (אם אפשר להתבטא כך). אם ניקח כל שטח ושטח בפני עצמו, הרי: התכניות תוכנו, הועדות נבחרו ופעולות אין. ובינתיים עבר פרק זמן לא קצר מתחילת השנה אבל הגרעין עדיין לא העביר בתוכו אף פעולה אחת ובשלמות.

סדר של הרצאות יש - הרצאות אין. ועדת תרבות יש - תרבות אין וכו' וכו'. ולכן, אני מציע: ראשית כל, ועדת גרעין תעבד תקנון מסוים שכל חבר המוכן לקיימו, יתקבל כחבר בגרעין וכל חבר ידע בפני מי ומה הוא עומד, והגרעין ידע באופן מוחלט מי הם החברים מהם הוא מורכב. אוירת לימודים ואחריות של כל חבר וחבר באיזה שהוא שטח - זה היסוד לקיומנו ובייחוד כאן במוסד, בו אנו צריכים לנצל כל דבר הניתן (מבחינה לימודית וחינוכית), כי בעוד חדשים מספר אנו נצא לרשות עצמנו אמנם בתור הכשרה אבל אז לימודים ושטחים אחרים כמו חוגים והרצאות יוזנחו במקצת על חשבון שטחים אחרים ולכן על כל הועדות להתחיל לפעול מיד.

והעתון, ישמש מעין קרש קפיצה אל תוך המקווה ויחד עם מדריך מהחוץ ואוירה מתאימה מבפנים, ניתן דחיפה "לגלגל" ואח"כ הוא כבר יתקדם בכוחות עצמו.

לעניין ה"גוף הזר" (הבנות), אמנם התקבל מהן מכתב לפני זמן מה וודאי תישלח גם תשובה בחזרה - אולם גם עניין זה איננו זז עדיין כפי שהיה רצוי וגם פה נחוצה אותה הדחיפה הקלה, ולכן לבחור חברים-ות במספר מצומצם והם ינהלו את הקשרים ביתר חוזק וחיים. ונזכה סוף סוף לפגישה ולו גם אחת בין שני הגופים. אמנם, גוף זה הוא זר עדיין, אבל אם ירצה השם וברבות הימים גם גוף זה לא יהיה זר. והעיקר, אוירה מתאימה ופעילות - והגלגל יסתובב."

"אם יציאת הגרעין לחיי הכשרה, או יותר נכון לחיי צבא, יהיה רק חלק מהגרעין ברשות עצמו וחלק עדיין יהי מוגבל במסגרת מסוימת והרהורים ומחשבות שונות עולות וצפות.

א) האם נוכל לשמור על צביון חיי ההכשרה והמטרה שהצבנו לפנינו או שנסחף בזרם הצבאיות וכל הגורמים הקשורים בה.

ב) האם נתמיד בקשר סדיר עם החווה כך שכשהבנות תבואנה הן תתערינה בחיי הגרעין כאילו חיו חיים אלה ['במשך הזמן' ע.ק.] במשך זמן היותן בחוה. כדי לשמור על הרצוי ולא להיפגע ע"י הפסול, עלינו ראשית כל לנצל כל רגע מיותר וכל זמן פנוי (אם יהיה כזה) לקיום חיי הכשרה סדירים פחות או יותר, ז"א פעולות תרבותיות במסגרת הגרעין, זה אומר חוגים לימודיים בשטחים שונים והשלמת ידיעותינו החקלאיות. שנית, עלינו לקיים קשר עם הבנות, אם ע"י מכתבים או עלונים ואפילו ע"י שליחת אנשים. חוץ מזה, ישנה גם מציאות שאינה רצויה, אבל אין לנו ברירה והיא קיום חברי גרעין שלא במסגרת הגרעין ולא בחוה - ועל כן, יהיה על הגרעין ועל החברים עצמם לקיים קשר מתמיד ביניהם כך שכאשר יתאסף הגרעין בשלמותו מכל קצוות הארץ, נהווה גרעין חזק, מושלם וטוב ולא נבייש את הפירמות-החוה בערבון בלתי מוגבל."