לבני משפחות הנופלים, חברים לנשק ואורחים!

הספר "ראה אותם שותקים" שהוצאתי ליום השנה ה-50 לנופלם של יקירינו היה בבחינת משהו קדוש עבורי, ואני יודע שגם עבור ציבור המשפחות ועבור חבריהם לנשק של הלוחמים.

שנים לא ידעו המשפחות הרבה על הקרב הזה מעבר לעובדה של נפילת יקיריהם. לא דיברו. לא סיפרו. היה זה קרב לא מוצלח שהתרחש ערב ההפוגה השנייה במלחמת השחרור.

לא בכדי קראתי לספר בשם "ראה אותם שותקים" שלקוח מתוך שירו של חיים גורי. כי המתים שתקו וגם אלה שהיו בקרב ונותרו בחיים – שתקו. היה להם קשה לדבר על הקרב הזה.

וכך, בזכות מחקר וראיונות, שהביא אלי דני שניידר ממושב שילת – יכולתי להתחיל לרכז ולאסוף חומרים נוספים על מנת לטפל בהוצאתו לאור של הספר שהיה חשוב לי מאד, חשוב למשפחות הנופלים, חשוב לילדיהם ולנכדיהם. חשוב על-מנת שיסופר וייזכר לעד סיפור נפילתם.

אחר הטקס שהתקיים בשנה החמישים לנופלם – מצאתי לנכון להרחיב את המהדורה ולהביא – מילה במילה – את דבריהם של ההיסטוריון מאיר פעיל, את דבריו של גאנדי ז"ל, חקה, המורה צביה (מבית הספר לפיד המ"ה), דברי סיקו ז"ל, רחל (נוביק) סורקיס, יעקב סלוין, חיים גורי, כל זה בליווי תמונות שצולמו בטקס, ולסיכום – גם את דברי שלי.

עד היום הדפסנו ומכרנו, בשתי המהדורות גם יחד, 1512 ספרים והאמנתי שיותר לא יודפסו הספרים. מאחר ואני ממשיך לקבל פניות נוספות לבקשות לספרים קשה לי שלא להיענות לבקשותיהם של חלק ממשפחות הנופלים וחברים לנשק ולמורי דרך, לרכוש עותקים נוספים.

בקשתי אפוא, לכל אותם האנשים שמעוניינים לרכוש ספרים נוספים – אנא הירשמו לאחר הטקס, אצלי או אצל שמואל נחשון, או להעביר בדואר בקשה ולציין בה את כל הפרטים, כגון: שם, כתובת, מיקוד וטלפון ולצרף תשלום בשק בסך 60 ש' לספר ולפי מספר הספרים – ואז נוכל להדפיס עבורם את הספרים ולשלוח אותם בדואר.

תודה.

שוב ושוב, הם זוכרים ומספרים תהילה עופר, דצמ' 2007

הכשרת גבע (1948) נפגשה הקיץ כמידי שנה בגן הבוטני של מקווה ישראל, שם למדו רוב חבריה לפני שהתגייסו לפלמ"ח במלחמת העצמאות. המפגש התחיל לרגלי פסל מרשים של פלמחניק בעת שלום, אוחז בטוריה. אלא שהפסל הינו אנדרטה לנופלים בעת מלחמה, 14 חללי ההכשרה, מהם תשעה בקרב שילתא-כוריכור, אחד במלכיה, אחד בחוליקאת, אחד בבית עפה ואחד במבצע קדש, בסיני. חברי ההכשרה אספו פרוטה לפרוטה כדי להנציח את זכר חבריהם אשר "נפלו באביב ימיהם בשדות קטל בהנחילם לעם את הניצחון", ככתוב על האנדרטה. לאחר האזכרה עברו המתכנסים לרחבת "בית המורים" של מקווה ישראל והמשיכו בערב של העלאת זיכרונות ושירה בציבור. נראה, כי לא נלאו מלשמוע בכל שנה מחדש על הקרב הקשה בשילתא, שגבה 45 קורבנות. הפעם סיפרו על הקרב, חבר ההכשרה אריה גצלר שנפצע שם וזאב עופר, שחקר את הנושא.

לא רבות ההכשרות המקפידות על מפגש שנתי קבוע של כל החברים, ואילו הכשרת גבע נפגשת בחלקה גם ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בהר הרצל וממשיכה בקשר גם בטיולים משותפים, בארץ ובחו"ל. הם מספרים שוב ושוב כיצד התכנסו בתש"ח, 53 בנים בוגרי מקווה וחברי הנוער בעובד מפתח תקווה ו-32 בנות, בוגרות חוות הלימוד בפתח תקווה. לחלקם הגדול טרם מלאו 18 כאשר יצאו להכשרה לגבע, בקושי הספיקו להיות שם וכבר עלו לגליל עם הגדוד הראשון, השתתפו בקרב מלכיה, ואחר כך במבצע דני במרכז ובמבצע יואב בנגב. ואולי הם מספרים שוב ושוב את אותם הסיפורים לא רק בגלל נוסטלגיה, אלא גם כדי להעביר אותם לדור ההמשך שרבים ממנו נכחו בכנס.