בית ברקול  מאת דני רכט

שמעון ברקול (1869-1943) נולד בליטא והיה חניך ישיבות סלובודקה וטלש. הוא עלה לארץ ב-1920 והחל משנת 1921 עבד כפקיד בעיריית תל אביב. אט אט התקדם בסולם הדרגות ומונה לתפקידים בכירים בעיריה:  מזכיר הכספים (המטפל בנכסי העיריה), מ"מ מזכיר העיריה (1931-1932), ומנהל המחלקה לעבודה סוציאלית. בתפקידו כממונה על רכוש העיריה, עסק 'שמעון הצדיק' (כך כונה על ידי עמיתיו) בגאולת אדמת אבו גזאלה (עליה ניטע גן העצמאות) ובהעברת חלק משטח פרדס נבולסי לעיריה, עבור הקמת התחנה המרכזית (לימים 'הישנה'). ברקול נפטר ב-1943 לאחר מחלה קצרה והובא למנוחות בבית העלמין נחלת יצחק. 

בני הזוג דבורה ושמעון ברקול רכשו מגרש פינתי שכתובתו אז היתה רחוב גנסין 2 פינת רחוב חובבי ציון 58, מול קופת חולים תל נורדאו. בשנת 1933 הם שכרו את שירותי המהנדס אלכסנדר פן (1900-1979) וזה תכנן עבורם בית בן שתי קומות בסגנון הבינלאומי. כשנתיים לאחר מכן נוספה הקומה השלישית ובשנת 1946 נבנתה מעל דירת גג קטנה יותר. משפחת ברקול גרה בקומה הראשונה. שאר הדירות בבניין הושכרו.

לאחר מותו הטראגי של סגן ראש העיריה דב הוז שהתגורר במעונות עובדים ז' (מעו"ז) הנציחה אותו העיריה בחלקו הצפוני של רחוב חובבי ציון אשר הוחלף וכתובתו של בית ברקול מאז היא רחוב דב הוז 4. בשנת 1967 נמכר הבניין לסופי ואיזידור פוקס, ונרשם על שם בתם אמיליה ליאון. מאז הנכס בבעלות המשפחה. 

על שמעון ברקול באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו:

לאביו ישעיהו משה ולאמו פועה. נולד בעיירה ריטובה (ליטה), י"ח אייר תרנ"ו. חניך החדר, ישיבות סלובדוקא וטל"ז. מוסמך להוראה על ה"מוסרניקים". היה פעיל בארגונים ציוניים בגולה. בשנת תרפ"א עלה לארץ. מאז ועד יום מותו עבד בשירות עירית תל-אביב, תחילה כפקיד ב''ועד תל-אביב". ואחר כך בעיריה עצמה. היה עוזרם הנאמן והמסור של ראשי העירית : מ. דיזנגוף וישראל רוקח .

מלא תפקידים שונים : מזכיר מחלקת הכספים, מנהל מחלקת מסי עקיפין (תו-מגן), מנהל מחלקת מסיההערכה, טיפל בקרקעות והעברות בטאבו של נכסי העיריה. בשנת חייו האחרונה, מנהל המחלקה לעבודה סוציאלית. כמה שנים שימש כמ"מ מזכיר העיר. עם הסכסוך בבית החולים לחולי רוח, נתמנה מטעם העיריה - נאמנה בועד.

מאנשי הבטחון מאז בואו לארץ. היה ה"אנציקלופדיה החיה" של עירית ת"א. היה מגואלי אדמת גזאלי (חוף ת"א) ואת הקרקע של תחנת האוטובוסים המרכזית מידי משפחת נאבילסי. היה ממיסדי גן-החיות בתל-אביב וממבטיחי קיומו. היה בנאי חפשי ב"לשכת חירם".

נוסף על תפקידיו הרשמיים, הוטלו עליו בזמנים שונים שורה של תפקידים "בלתי רשמיים" אחרים, אך הוא לא התגנדר בהם. כשהיה מספר על פעולה זו או אחרת, העומדת למצוא את סיומה המוצלח, היה מעלה על שפתיו את שמותיהם של כל אלה, שטיפלו בדבר - חוץ משם עצמו, למרות שהכל ידעו יפה, כי "ידו של ברקול היתה באמצע" ושלמעשה הוא ולא אחר סייע במיטב יכלתו לראש העיריה לבצע את הפעולה האמורה. צריך היה לראות את פניו הקורנים כשראש העיריה הודיע מעל במת העיריה על הישג בשטח זה או אחר. נשא לאשה את דבורה בת אהרן זקס. 

כשמס תו-מגן היה בלתי חוקי, וגבו אותו כמס מוסרי, והדאגה היתה רבה, כיצד להטילו על הצבור, נמסר התפקיד לו והצליח לעניין את בעלי בתי הקפה והמלצרים להפצת "תו-מגן" כמס חוקי. רצה הגורל, שיהיה נוכח טרם מותו, בישיבת מועצת העיריה בה הודיעו רשמת על הפיכת "תו מגן" למס חוקי, והפיכת "גן החיות" למוסד עירוני. היה ממניחי היסוד לארגון פקידי העיריה ואף הקים את קפת התגמולים ואת הצרכניה שלהם.

כשעובד היה נתון במצוקה היה פונה אל ברקול, כי ידע שלא ישיב את פניו ריקם ויעמוד לימינו הן בעצה טובה והן בעזרה ממשית. את הנהלת המחלקה הסוציאלית, שהיא אחת המחלקות הקשות והמסובכות ביותר, שדרשה ממנו מאמץ נפשי עצום, - קבל המנוח על פי בקשתו האישית של ראש העיר מר י. רוקח.

שנת עבודתו במחלקה לעבודה סוציאלית היתה שנת ברכה. עבודתו בשטח הסוציאלי היתה "עבודה שבלב". כל מר נפש הרוגז ביותר, שרטן על גורל, אם נכנס לחדרו, יצא שקט ונרגע. ידע כיצד לדבר אל לבו של האומלל והיטיב לחדור לנפש הזולת הנמצא במצוקה ולשתף עמו רגש בסבלו ובצערו. בימי כהונתו המעטים במחלקה הסוציאלית, הצליח להעמיד את עבודתה על בסיס של עזרה קונסטרוקטיבית. היה אומר: "יודע אני, כי לא יחדל האביון בקרב הארץ, ברם, עלנו לצמצם ככל האפשר את הנזקקים ולהפכם לכחות פרודוקטיביים". ואמנם, בשנת עבודתו כמנהל המחלקה הסוציאלית, סידר כמה וכמה משפחות בפרנסה, משפחות כאלו שנדמה היה, כי אין להן כבר תקנה ותמיד יהיו למעמסה על הצבור. ואלה החולים הכרוניים והאינבלידים שאין להם תקנה אלא מותם, לכן הנהיג שלא יתרוצצו במחלקה, אלא היה שולח להם בקביעות ובהתמדה את התמיכה, הניתנת להם, הביתה. רק התחיל האיש לתכן תכניות מרחיקות לכת, של עבודה סוציאלית בריאה, שהיו מכניסות, בלי כל ספק, הרבה שנויים לטובה וקובעות ברכה רבה בענף העזרה הסוציאלית, אך לא זכה להוציאן לפועל. נפטר בתל-אביב י"א אב תש"ג (12.8.1943). צאצאיו : עזריהו (פקיד בעת"א), פועה.

.