בית ד"ר אלפס מאת עידו ששון

חלקו המערבי של רחוב בלפור מתעקל מעט, מה היוצר מעין חציצה בין הרעש של רחוב אלנבי הסואן לבין מקטע רחוב שקט יותר. גם כשהוא נטוש, אטום ומוקף בגדר מתכת, הצועדים מפינת רחוב אלנבי אל תוך רחוב בלפור אינם יכולים להתעלם מעוצמתו של הבית ברחוב בלפור 4. בית זה הנו תוצר מובהק של האדריכלות האקלקטית אשר שלטה בתל-אביב בראשית שנות העשרים של המאה הקודמת ושילבה רעיונות אדריכלים ממזרח וממערב.

הבית המיועד לשימור מחמיר תוכנן בשנת 1922 על ידי אלכסנדר לוי (1883-1942) ונבנה על ידי בניה - קבוצת בניה קואופרטיבית. זהו אחד מבין שורת בתי מופת שתכנן האדריכל בתל-אביב במחצית הראשונה של שנות העשרים. הבית באדמת תל-אביב המרכזית, נבנה בסביבת מחנה בלפור, אשר הוקם בעקבות מאורעות הדמים של מאי 1921, בשטח עליו יוקם בהמשך העשור בית החולים העירוני הדסה. גם בית אליעזר-פסח יאפו הסמוך (בלפור 2 פינת אלנבי 63) , תוכנן על ידי אלכסנדר לוי באותה השנה.

הבית ברחוב בלפור 4 תוכנן כמבנה מגורים בן שתי קומות. למבנה פתחים וחלונות בגדלים שונים ובכיוונים שונים. הבית נבנה בתוואי שיפוע הרחוב (מאחר שגובה הקרקע בחלקו המזרחי של רחוב בלפור גבוה יותר מחלקו המערבי). החזית הראשית הפונה לצפון היא סימטרית ובצידיה שני אגפים בולטים, כשגמלון קלאסי ניצב בראש כל אחד מהם. שני אגפים אלה מחוברים בקומת הקרקע (הראשונה) בשלוש קשתות גדולות ורחבות. מעליהן תכנן האדריכל לוי מעין מרפסת בולטת בעלת ראש משונן וקישוטים חיצוניים, דמויי חומה, הכוללת שלוש פתחי קשתות צרות, ארוכות ומחודדות במרכז. זאת בנוסף שני פתחי קשתות הקיימים מכל צד. פתחי הקומה השניה מקושתים וכללו מרפסות בולטות מקו המבנה עם מעקה מתכת מעוצב ומפורזל.

במכתב ששלח האדריכל באמצע שנת 1922 לידי ועד תל-אביב, לאחר שהתבקש לבצע שינויים במרפסות, כתב "לפי דעתי, הבניין הזה, מה שנוגע לטעם האסטטי, הוא יוצא מן הכלל". הבית נעטף בטיח לבן. חצר רחבה שהוקפה בגדר אבן נמצאת מאחוריו . חזיתו הדרומית - סימטרית אף היא, אך מתונה. ללא פתחי קשתות.

בשנת 1934 הוגשה הצעה לביצוע שינויים משמעותיים במבנה ע"י ד"ר ליאו אדלר (1891-1962). ההצעה כללה תוספת קומה שלישית, שינויים פנימיים במבנה והסוואת המעטפת החיצונית המקורית תחת חזית חדשה ברוח הסגנון הבינלאומי, לפי דרישת מהנדס העיר יעקב שיפמן (בן-סירה). באותן השנים היתה זאת פרוצדורה קבועה למי שרצה להרחיב את ביתו (לדוגמא, החזית הבינלאומית שנוספה ב-1937 לבית אליעזר-פסח יאפו הסמוך). אלא שהתוכניות לא אושרו לאחר חריגה מאחוזי הבניה המותרים וכך נותר המבנה בחזותו המקורית, ללא תוספת קומה שלישית וללא שינוי חזית הבית.

הבית ברחוב בלפור 4 נבנה עבור ד"ר עקיבא אלפס (1879-1962), רופא, מנתח כליות ואורולוג. אלפס (Alfes) יליד וילנא שבליטא, ובן למשפחה דתית, היה השלישי מבין ארבעת ילדיו של הרב בן-ציון אלפס (1850-1940) - סופר, עסקן ומורה. הוא נישא לרחל למשפחת חבס (1877-1955) ולהם נולד בן, לב (1907-1925), אשר נפטר בלונדון ממחלת השחפת. עם עלייתו לארץ בשנת 1912 לאחר לימודים ועבודה בפריז, התגורר ד"ר עקיבא אלפס בבתי שיינברג ביפו, מעל בית המרקחת כוכב הזהב של מאיר אלכימייסטר. בהמשך הוא עבד שבועות ספורים בבית החולים רוטשילד בצפת אך עזב מרצונו.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה עבר ד"ר אלפס לקהיר וב-1919 שב לירושלים לבית גיסו, זיסל חבס. בשנות העשרים, השלושים והארבעים נאם והרצה בכנסים ואירועים ברחבי הארץ, פרסם מאמרים רפואיים בעיתונות היומית, לרוב בהארץ, דבר ו'דאר היום'. פרסם מאמרי דיעה וביקורת על מצב בתי החולים ("תל אביב, תהילה לאל, איננה עניה ברופאים טובים ומנוסים, שבאים אלינו מכל קצוות הגולה. אם תנהיגו התחרות חופשית תמצאו רופאים טובים שילכו בעונג רב לשרת בבתי החולים שלנו במשכורת של עשרה עד חמש עשרה לירות לחודש ויעשו את עבודתם נאמנה" (דאר היום, 21 ביולי, 1924). על חייו האישיים ידוע מעט מאוד. לאחר השתלמות בפריז, עבד בשנות ה-30 וה-40 כמנתח כליות ודרכי השתן בתל אביב. הזוג אלפס התגורר באחת הדירות בבית (לפחות עד לסוף שנות השלושים) כששאר הדירות הושכרו. בחלק מהתקופה עבד ד"ר אלפס בירושלים. ב-1933 היתה שכותרת דף המרפאה שלו: "ד"ר אלפס ברח' בן יהודה, מול בית מרקחת של שניידר, ירושלים". הוא התגורר בהמשך בדירה בבית שברחוב ארלוזורוב 5 ונפטר בתל-אביב.

ביתו של ד"ר אלפס ברחוב בלפור שימש בראשיתו כבית מגורים למשפחה וכמרפאה, אך כבר מ-1925 התפרסמו בעיתונות התקופה מודעות, לחיפוש שוכרים לדירות, כשהעדיפות היתה לבית מרקחת או בהקשר רפואי אחר. בשנת 1932 התגוררה בבניין רופאת הילדים ד"ר גרודסקי נסירובסקי. במהלך השנים, שינה המבנה בהדרגה את ייעודו, והקומה הראשונה שימשה למטרות מסחר, בעוד הקומה העליונה המשיכה לשמש למגורים. בסוף שנות השישים, היה הבית כולו בשימוש מסחרי. מבין בתי העסק שפעלו במבנה, נציין את הבאים: בסוף שנות העשרים - מערכת הוצאת עיתונים היתולית לחגים, במהלך שנות השלושים. החנות 'שער המציאות' של פרץ שצ'יגליק לממכר חפצים עתיקים, רהיטים ומכונות תפירה. באמצע שנות הארבעים - סנדלריה ומסגריה של יצחק פרידלנדר, ותעשיית וילונות, דקורציה ואריגים של יעקב ריפ. בשנות הארבעים והחמישים - חנות לממכר גרביים מטפחות ולבני נשים של מיכאל רובין, ובשנות החמישים חנות החייט ניסל.

בשנת 1949 התלוננו עובדי בנק אגרובנק הסמוך (אלנבי 65) כי רעש הפטישים וקולות הניסור "מחריש אוזניים ואינו מאפשר שום עבודה במשרדנו". דבר זה הוביל לתביעה משפטית. בשנות החמישים והשישים פעלה באחת הדירות מרפאת העיניים של ד"ר ארנסט גוטהלף. משנות השישים פעלו במקום חנות הלבשה ומתפרה. כבר בשנות החמישים והשישים התעורר הצורך בתחזוקת המבנה עקב התיישנות והתפוררות, החל מהמרפסות התלויות, ועד לבעיות בתקרה ובמעקה המדרגות. בשנת 1967 הוכרז הבית כ'מבנה מסוכן' על ידי מהנדס העיר, שדרש להרוס או לתקן את המרפסות הרעועות הבולטות בחזית והיוו סכנה. תיקונים בסיסיים בוצעו במבנה והמרפסות הוסרו. מאמצע שנות השישים ועד שלהי שנות השמונים פעלה במקום סוכנות הפצת הספרים והחוברות 'א. ערמוני בע"מ'. בסוף שנות השמונים פעל בקומה השניה לתקופה קצרה פאב בלפור (עם המלצרית דנה ברגר). בראשית שנות האלפיים ננטש המבנה ומאז הוא ממתין בסבלנות ליזם שיחזיר את תהילתו.

..

.