קולנוע אביב מאת דני רכט

אז איך מסבירים לצעירים החווים קולנוע באמצעות ביקור במגה-קופלקסים עתירי בטון ומסכים, מה משמעותו של קולנוע שכונתי? בצליל כסאות העץ החורקים? בחבר'ה מהשכונה שבאו לעשות שמח? ברפרטואר הלא מעודכן? או ברעש מהדירה של השכנים? אחר קום המדינה פעל בתל אביב בית קולנוע כזה, ואפילו לא במרחק רב (גיאוגרפי, לא מנטלי) ממרכז העיר. קולנוע אביב החל לפעול לאחר קום המדינה מדירה בקומת קרקע וחצר גדולה בבית שענה אז לכתובת: רחוב המרד 6. היה זה הרחוב הראשי הנמתח משדרות ירושלים צפונה. הערבים קראו לו רחוב מנשייה. בפי היהודים הוא נקרא רחוב נווה שלום. ועם שחרורה של יפו ניתן לו שם המעיד על מעורבותו של האצ"ל בקרב על העיר.

הבית ברחוב המרד 6 בגבול שכונת אל-מאחאטה היה אופייני לבתים הבנויים לאורך הרחוב הראשי. חזית מסחרית הפונה לרחוב, שטח מסחרי/ מגורים הפונה לחצר האחורית ששימש את הקולנוע הקטן. וקומה עליונה ובה דירות אשר המשיכו לשמש למגורי עולים חדשים, במקביל לפעילות הקולנוע. מספר חנויות פעלו בחזית הבית ששימש את קולנוע אביב. בית קפה הגינה בבעלותו של יואל טייטלבאום פעל רק שנים ספורות. אך שכנו, בית מרקחת בריאות של הרוקחים גרינברג ושנקמן, פעל עד לאמצע שנות השישים.

במהלך שנות השישים גיבשה העיריה תכניות בנוגע לשטח הנמצא צפונית לציר רחוב בוסטרוס (רזיאל) ורחוב אילת שזכה לכינוי הכוללני: מנשייה. בחלקו הדרומי של השטח, בין רחוב המרד לקו החוף התקיימה שכונת אירשיד שגם היא אוכלסה אחר קום המדינה בעולים חדשים. בתחילת שנות השבעים כבר היתה הסביבה במהלכו של תהליך התרוקנות אוכלוסין. תהליך שעודד על ידי הרשויות. כתוצאה מכך, הפסיק קולנוע אביב לפעול בשנת 1974. שורת בתי נבולסי בתחילת רחוב המרד (הנראית בתמונה) שרדה עוד כמה שנים, עד שנהרסה בראשית שנות השמונים לטובת סלילת הנתיב הצפוני של האוטוסטרדה העירונית הנקראית ע"ש פרופ' קויפמן, שנסללה בחלקה הדרומי על תוואי רחוב המרד לשעבר.

תודה לאדריכל אור אלכסנדרוביץ'.

.

.