בנק החקלאות מאת תקוה וינשטוק

לא רבים מהולכי הרגל העוברים במפגש רחובות החשמונאים וקרליבך, וודאי לא אלה החולפים בו ברכב, יודעים כי הבית הגדול המוזנח בקרן הרחובות החשמונאים קרליבך, היה בנק. ואפילו בנק ישראלי פטריוטי. הבנק הזה – הראשון וגם האחרון מסוגו – הוקם בשנת 1951 עם שפע כוונות טובות: להעניק לחקלאים מכל סוג אשראי לתקופות ארוכות (אפילו 15 שנה) בריבית נמוכה וללא כל עמלות. בבנק היו שותפים הממשלה, הסוכנות היהודית, הקיבוצים וגופי ציבור נוספים. למנהל הכללי מונה חיים הלפרין, פרופסור לכלכלה חקלאית, מנכ"ל המרכז החקלאי ואיש ציבור. הונו העצמי של הבנק היה 10.5 מיליון ל"י (ההון העצמי הגדול ביותר של בנק בימים ההם). מרכז הבנק היה בתל אביב, ולא היו לו שום סניפים. אך 65 פקידיו הגיעו לכל חקלאי ברחבי הארץ שביקש הלוואה.

בניית בית בנק החקלאות החלה בשנת 1955. הבניין נחנך בחודש אוגוסט 1956 במעמד ראש הממשלה דוד בן-גוריון ושר החקלאות. בניין הבנק היה יחיד במינו ונחשב בשעתו למבנה ארכיטקטוני מפואר ומורכב יחסית. בנה אותו זוג האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר, שבנו מבנים ציבוריים רבים (בית העיתונאים ע"ש סוקולוב, בית אגד, הספרייה המרכזית של אוניברסיטת ת''א ועוד). מבנה הבנק משתרע על מגרש משולש, נבנו בו שני אגפים וחזיתו היתה קטומה, לא עגולה כמנהג הימים ההם. מדרגות הכניסה לבניין היו רחבות ומרשימות. החזית התבססה על מסך זכוכית מחולק על ידי קורות ועמודים של בטון חשוף. בבטון הוטבעו דוגמאות של שיבולים, כיאה לחקלאות. עבודות הקישוט הופקדו בידי אמנים בעלי שם כאהרון כהנא, יחיאל שמי, שרגא וייל וג'ון בייל. לבניין היו ארבע קומות. האדריכלים ביקשו להקים קומה נוספת אולם העירייה סירבה.

הבנק הוקם בגוש שיועד למסחר ולתעשייה. הגוש היה בשטח שדות שרונה לשעבר, באחד המבואות המזרחיים לעיר. המסחר והתעשייה כאן עדיין היו בשלבי התהוות. הרחוב נקרא אז "רחוב תוצרת הארץ", בהתאם לייעודו. וכבר ניצבו בו כמה אתרים, כולם בסימן של ראשוניות: השוק הסיטונאי (שהיה הגדול בארץ ומהרמפות שלו נשלחה תוצרת חקלאית לרחבי המדינה). תחנת דלק, הראשונה והיחידה בארץ ובכל המזרח התיכון עם חנייה תת קרקעית ל-150 מכוניות. וכמובן בית מעריב (העיתון הנפוץ ביותר במדינה אז), שכלל גם את הדפוס ומחסן הנייר. בשבוע שבו הונחה אבן הפינה לבית בנק החקלאות הוכרז גם על הקמת בית לשכת המסחר בסמוך לבניין הבנק והובעה התקווה שהבנק יעניק עידוד למסחר. לצד הבניינים הגדולים והראשוניים היה הרחוב מלא חללים ריקים ומראהו היה שונה מאוד מהמראה הנוכחי. לא היה הדואר וגם לא הסינמטק. בתי העסק, המזללות ובתי הקפה הממלאים אותו כיום בצפיפות, היו מתי מעט, וה"קרחות" ברחוב היו רבות מהשטחים הבנויים ועדיין שרד בו צריף רעוע זכר לימים שזה היה הקצה המזרחי של העיר. אפילו שם הרחוב היה שונה. בשנת 1956, אחרי שנפטר מייסד ועורך עתון מעריב נקרא הרחוב על שמו של ד"ר עזריאל קרליבך, ורחוב תוצרת הארץ עבר לאזור תעסוקה חדש הסמוך לנחלת יצחק.

הכול היה חדש ומלא תקוות. אבל לא הכל הצליח. המוני חקלאים מהמגזר הפרטי, הצבורי וגם הערבי, נהרו לבנק לבקש הלוואה, אך רק מעטים חזרו אליו לפרוע את החוב. חובות החקלאים לבנק הגיעו למיליונים רבים, וכבר בתחילת שנות השמונים הגבילה הממשלה את מרחב פעילותו של הבנק לחקלאות ושקלה לסוגרו. גם ההשקעות של החברה-הבת של הבנק בצנורות ישראל, בחברת עלי טבק ואפילו בספינות דיג ובהוצאת האנציקלופדיה לחקלאות – לא זכו להצלחה. בזמן משבר הקיבוצים בשנת 1993 כבר היה הבנק שקוע בהפסד של 900 מיליון ש"ח ובשנת 2005 בוטל רישיונו והוא שבק חיים לכל חי. מאז אין עוד שום בנק חקלאות. ובקושי יש חקלאים.

כבר שנים שבניין הבנק עומד כמין חורבה עלובה בלב אחד המרכזים המסחריים של העיר. קירותיו מכוסים גרפיטי וחצרו הפנימית שלו משמשת כמזבלה. בשנת 2009 נרכש האתר בידי איש העסקים ג'ורג' חורש. חורש הוא בעליו של יוניון מוטורס, יבואני טויוטה, של חברת הביגוד H&M ושל חברות אחרות. תמורת 28.5 מיליון שקל ורכש את האתר בכוונה להקים עליו מגדל דירות ומלון. כבר היה לבניין צו הריסה אבל העירייה חזרה בה לפתע, ביטלה את צו ההריסה והכריזה כי הבית נועד לשימור. המעטפת החיצונית של הבית וכן אולם הכניסה וחדרי המדרגות יישארו כמות שהם. הכניסה תהיה במקומה הקודם, כמקודם, אך לפנים הבית צפוי מהפך: לפי התוכנית החדשה יתרומם הבניין לשש קומות – קומת הקרקע, 800 מטר, תשמש לתצוגת מכוניות היוקרה לקסוס מבית טויוטה, שמייבא חורש, ובקומות העליונות תהיינה 53 יחידות דיור: 36 דירות קטנות בגודל של 35-45 מטר מרובע וארבע דירות גדולות בנות 90-120 מטר. כמו כן יחפר מתחת לשטח הבניין והחצר חניון תת-קרקעי בן ארבע קומות ל-36 מכוניות (הכניסה לחניון תהיה מרחוב קריית ספר). החצר הפנימית תהיה נגישה לקהל. עבודות השקום של הבנק כבר החלו, והאזור זוכה לחיים חדשים: השוק הסיטונאי הפך לשכונה חדשה, מתחם גבעון חודש, גשר הנשרים (גשר מעריב) נהרס, ואת בית מעריב מחליף מגדל.

דני רכט מוסיף: בסוף חודש יולי 2019 פורסם כי המבנה נמכר לרשת מלונות בראון.

.

.