בית הספר לבנות (בית ירון ירושלמי) מאת מערכת האנציקלופדיה העירונית
בראשיתו פעל בית הספר בבית האוטונומיה הרוסית בגבול שכונת נווה שלום. עם הפילוג בבתי הספר בהמשך למלחמת השפות העדיפו חברי אגודת 'חובבי ציון' להחזיק בבית הספר לבנות כדי שהאמהות לעתיד ידברו עם ילדיהן בשפה העברית. בית הספר נקרא על שמו של המנהל יחיאלי לאחר מותו. בתו שפרה יחיאלי המשיכה את דרכו החינוכית וניהלה את המוסד החינוכי העברי. המבנה שברחוב בתי הספר (רחוב יחיאלי כיום) שימש כבית ספר עד תחילת שנות השבעים. בסוף אותו עשור התארגנה קבוצת תיאטרון עצמאית בהנהגתם של נולה צ'לטון ועודד קוטלר - קבוצה שהפעילה במקום את 'המרכז התיאטרוני נווה צדק'. המקום נתמך על ידי משפחת ירושלמי להנצחת בנה ירון שנפל במלחמת ההתשה. לימים הפך המבנה לחלק ממרכז סוזן דלל.
תקווה ויינשטוק כתבה על בית-הספר בעיתון 'מעריב' (24 באוגוסט 1958): "כיום אינו אלא בית ספר נושן בנוה-צדק הארכאית. פעם עשה היסטוריה. בית-הספר לבנות יחיאלי הוא בית-הספר הראשון בתל־אביב-יפו, ותיק אף מ'הרצליה'. על אף ההפגזות במלחמת השחרור עדיין מתנשא בנין הקומתיים, המוקף מטפסים, מעל למשכנות העוני מסביב. ראשיתו של המוסד כעין 'חדר' לבנים ולבנות שפתח בלקינד איש ביל"ו ביפו בשנת תר"ן, וחובבי־ציון וכי"ח אימצוהו. בהמלצת 'אחד-העם' פרשו חובבי־ציון מן השידוך עם כי"ח, וקיימו את בית-הספר לבנות בנפרד. אז עבר בית-הספר לנוה-צדק. בקומה הראשונה נערכו הלימודים, בעליונה גרו המנהל קריצ'בסקי והמורים. החצר הגדולה (שנקראה 'האוטונומיה הרוסית') נהפכה למרכז לעליה השניה העירונית. כאן רקדו חלוצים, התווכחו, וחיפשו צורה חדשה לחגים… מלכתחילה היה בית-הספר חילוני. תכנית הלימודים היתה מודרנית : תנ"ך, היסטוריה, אלגברה, וגם התעמלות, שהיתה חידוש גדול. הלימודים נערכו בעברית, אף שאז שלטו בבתי הספר הגרמנית והצרפתית. זמן מה - עד שהוקמה ה'גמנסיה' - למדו בנוה־צדק אף כמה בנים, בהם אורי ויוסף קיסרי ונחום גוטמן".
שיעור אמנות בחצר בית הספר לבנות עם המורה אברהם אלדמע אייזנשטאט.
מורי בית הספר לבנות מארחים את חיים נחמן ביאליק בביקורו הראשון בארץ. צילום משנת 1909.
.
ערכים בסביבה
.
סמינר לוינסקי/ סטודיו בת שבע
בית ספר כי"ח (אליאנס)
גן ילדים י"ז (בית הספר מארק שאגל)
בית אהרן שלוש