בית הלבנון מאת מערכת האנציקלופדיה העירונית

על מגרש ברחוב חיסין 12 שהיה בבעלות הקרן הקיימת נבנה בית הלבנון ובו אוסף העתונות העברית מיסודו של זלמן פבזנר. אבן הפינה לבית (אשר שימש בחלקו גם כבית מגוריו של פבזנר) הונחה ב15 במאי 1938 במלאות 75 שנים להופעת הלבנון - העתון העברי שהחל לצאת לאור בירושלים (1863). את הבית תיכננה ג'ניה אוורבוך תושבת השכונה. בשנת 1964 נרכש אוסף בית הלבנון על ידי עיריית תל אביב. מאוחר יותר נהרס הבית ובמקומו נבנה בשנים 1981-1982 בית דירות.

עתון הלבנון, היה כתב העת העברי הראשון שיצא לאור בארץ ישראל של המאה התשע עשרה. תל אביב, העיר העברית אשר מצאה לנכון להקדיש את אחד מרחובותיה הראשונים לעתון עברי (השחר של פרץ סמולנסקין) אשר יצא בוינה. החליטה מאוחר יותר גם להקדיש רחוב לעתון הלבנון, בשכונה הספרדית הקטנה שבת אחים. אחרי מותו של הרב מאיר בר אילן (1949) נקרא הרחוב על שמו. והשם הלבנון נדד לשכונה החדשה רמת הטייסים שנבנתה במזרח הרחוק של העיר. אלא שגם שם לא האריך ימים. שם הרחוב הוחלף לטובת הגניקולוג פרופסור אשרמן (אשר התגורר בבית ליבלינג שברחוב אידלסון) ועתון הלבנון נותר שוב ללא רחוב שהוא כה ראוי לו בעיר המתהדרת בתואר "העברית הראשונה".

זלמן פבזנר באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו:

נולד בסטארודוב, פלך צ'רניגוב (אוקראינה), אלול תר"ן (1890), לאביו אליעזר (כובען) ולאמו מרים לאה , בת אהרן אורלוב. קיבל חינוך מסורתי בחדר, בישיבה בלוייב ובקיוב והצטרף מנעוריו לאגודת "ילדי ציון" בקיוב. ב-1906 הצטרף לתנועת "פועלי-ציון" שבראשה עמדה בסביבה זו רחל ינאית (החברה גולדה). בתרס"ח עלה ארצה ובתרס"ט עבד בישור החולות לבנין שכונת "אחוזת בית", היא תל-אביב. אח"כ עבד שנים אחדות כפועל ושומר בכרמי ראשון לציון, כשנה בבאר-יעקב, ואח"כ ב"מרח" (גבעת עדה) שליד זכרון יעקב אצל האכר יוסף זימנובודה , מתרפ"ה עבד בשרות עירית תל-אביב ומתרצ"ב עד תש"א בספריה העירונית "שער ציון" בת"א. נשא לאשה את אהובה בת משה כהן מירושלים (בנאי שהתפרנס מיגיע כפיו וסירב לקחת חלוקה).

בשנתו הראשונה לבואו ארצה נפגש בירושלים עם ר' יואל משה סלומון ושמע מפיו פרטים וזכרונות על "הלבנון", העתון העברי הראשון בירושלים, שהחל לצאת בר"ח אדר תרכ"ג (1863) בעריכתו ביחד עם יחיאל ברי"ל ומיכל הכהן . בזמן השיחה ביניהם על עתון זה, כבר היו גליונותיו יקרי המציאות. אז נולד במוחו הרעיון לאסוף את גליונות העתונות העברית והישראלית בכל השפות למשמרת. מאז היה חוסך במאמץ רב משכרו הדל ורוכש ואוגר עתונים ישנים וחדשים, ואף כרוזים שפורסמו לרגל מאורעות שונים, ואסף אותם בארגזים שתפסו מקום בדירתו הקטנה. נטל על עצמו למלא צורך צבורי זה בכוחותיו הוא. משגדל האוסף נמצא קהל שהעריך את ערך המפעל והחל לעשות לו פרסום. בתרצ"ב ובתרצ"ה סידר, בנשיאותם של ח. נ. ביאליק, דוד ילין ומאיר דיזנגוף , תערוכות של העתונות העברית והישראלית. בתרצ"ב הוציא ספר ביבליוגרפי בשם "שבעים שנות עתונות עברית בארץ ישראל" ובתרצ"ה ותרצ"ו הוציא יחד עם דוד יודילוביץ שני קבצים לדברי ימי העתונות בארץ-ישראל. בשנת תרצ"ה סידר ליד התערוכה ויריד המזרח תערוכת ביאליק, שהכילה כל מד, שנכתב על ביאליק אחרי פטירתו בעתונות העברית והישראלית בשפות לועזיות בארץ ובכל תפוצות הגולה. ריכז באוסף שלו למעלה מ-10.000 עתונים וכתבי-עת ב-50 שפות, ובהם כ-400 עתוני ילדים בעברית.

משגברה ההכרה בקרב הצבור בדבר הצורך באוסף כזה ובהחזקתו בתנאים מתאימים הקים בתרצ"ח בביתו ברחוב חיסין 12 בתל-אביב, על מגרש שקבל מהקרן הקימת את בית אוסף העתונות, בשם "בית הלבנון" (על שם העתון "הלבנון", הראשון לעתונים העבריים בארץ). הוא ממשיך בפעולה ובתעמולה למען השגת עזרת הצבור והמוסדות למוסד זה ולהחזקתו. בתש"ג ערך ב"אהל-שם" בת"א, בנשיאותם של פרופ' יוסף קלויזנר, ש. טשרניחובסקי ואחרים חג "יובל השמונים" להופעת העתון העברי הראשון בארץ, ולשם זה הוציא בול ועליו תמונת שלשת עורכי "הלבנון".

לרגל "יום הים" בתש"ז (10 שנות קיום נמל תלאביב לנוסעים) סידר תערוכת עתונים שבה הוצגו החומר והעתונים על כבוש הים. כן עורך הוא תערוכות חלקיות שונות של עתונות עברית וישראלית בקשר למפעלים ולמאורעות שונים. כתב רשימות רבות בעתוני א"י וחו"ל על יוצרי העתונות העברית והישראלית ומלחמת חייהם, וכן על מאורעות ומפעלים שונים כפי שהשתקפו באספקלריה הבהירה של העתונות בת זמנם. בנו יחידו: משה.

.

.