בית קליר (דירת יצחק שמיר) מאת דני רכט

את מגרש מספר 23 בשכונת משכנות ישראל רכש אדון מיכאל ימיני. בשנת 1936 הוא הגיש באמצעות המהנדס מיטלמן בקשה לעיריה לבניית בית בן שלוש קומות (קומת קרקע ושתי קומות מעל). הרשיון לבנייה ניתן בחודש יוני 1936, אלא שהבנייה לא מומשה. בהמשך התגלגל המגרש אל מר יוסף קליר שבנה באמצעות חברת חיסין 13 בע"מ אותה הקים למטרה זאת בניין מגורים על המגרש. הבניין תוכנן על ידי האדריכל אלכסנדר פן (1900-1979) יליד אודסה שכיהן בשנים 1927-1928 כמהנדס העיר תל-אביב. בהמשך פתח פן משרד עצמאי ובמהלך קריירה ארוכה בתחום בנה בנייני משרדים לאורך רחוב קרליבך (על אדמת שרונה לשעבר, המוחכרת מטעם העיריה), את קולנוע ארמון דוד בפינת רחובות דיזנגוף וארלוזורוב, וכן בתי מגורים. בבניין החדש נבנו חמש קומות. קומת קרקע, שלוש קומות ודירת חדר על הגג שנבנתה לשיכון חייל משוחרר, כמקובל בשנים שלאחר מלחמת העולם השניה.

יצחק (יזרניצקי) שמיר (1915 - 2012), ראש הממשלה השביעי של ישראל, היה אחד משלושת חברי מרכז לח"י שהנהיגו במשותף את תנועת המחתרת הקטנה. יחד עמדו בראש המסדר הגלוי הראשון (והאחרון) של לח"י שהתקיים בתאריך 28 במאי 1948 במחנה רמת יאיר. לאחר קום המדינה הקימו יוצאי לח"י את מפלגת הלוחמים שהתמודדה בבחירות לאסיפה המכוננת וזכתה במנדט אחד, אותו אייש נתן (פרידמן) ילין מור. שמיר היה מזכיר סניף תל-אביב של המפלגה.

בשנות החמישים והשישים התגורר שמיר עם רעייתו שולמית וילדיהם יאיר (לימים שר החקלאות) וגלעדה, בדירה בקומה ג' בבית יוסף קליר שברחוב חיסין 13. בראשון ביוני 1950 בשעה 3:30 לפנות בוקר, נשמעו קריאות "הצילו את ילדינו" מדירת משפחת שמיר. שני אלמונים הגיעו באישון לילה לחדר המדרגות בבניין, הציתו את דלת דירת המשפחה באמצעות חומר דליק שהביאו איתם. השריפה כובתה בעזרת השכנים. למחרת, דיווח סופר עיתון ההסתדרות דבר לקוראיו על הארוע, והוסיף: "יש ריב ממושך במפלגת הלוחמים וביחוד בין אנשי לח"י לשעבר לבין מנהיגי המפלגה של עכשיו הנאשמים בכך שהעבירו לרשותם את רכוש המפלגה ועושים בו כבתוך שלהם".

דירת משפחת שמיר ברחוב חיסין 13 נמצאית במרחק קצר (פחות ממאה מטר בקו אווירי) מדירת המסתור ששימשה את מטה לח"י ברחוב דיזנגוף 30. בה הופתעו אנשי המחתרת על ידי אנשי הבולשת הבריטית בחודש ינואר 1942. עד אמצע שנות החמישים היה מעורב שמיר בעסקים שונים. ואז, גוייס על ידי איסר הראל למוסד, שם שירת במשך כעשר שנים. במהלכן הקים שמיר את יחידת המבצעים המיוחדים של המוסד, ועמד בראשה.

.

.