בית הספר הטמפלרי בשׂרונה / בית היולדות הקריה / מגדל המצפה מאת ד"ר ניר מן

ההיסטוריון האוסטרלי, הלמוט גלנק, מצאצאי הטמפלרים בשׂרונה, חקר את תולדות המושבה לעומקם. הוא מצא כי בית-הספר בשׂרונה נוסד בשנת 1873 וכיתותיו מוקמו בבית העם הטמפלרי שבמרכז המושבה (בניין הדואר לשעבר בצומת הרחובות קפלן ודוד אלעזר שהועתק בשנת 2005 ממקומו עם מבנים נוספים על מנת לאפשר את הרחבת רחוב קפלן). בבית-הספר היו שמונה כיתות מעורבות לבנות ובנים (א'–ח'). תלמידים שהמשיכו בלימודים תיכוניים נאלצו לעבור לבית-הספר הקתולי ביפו או לבית-הספר התיכון (הליציאום) במושבה הגרמנית בירושלים. האיחוד בין שׂרונה והמושבה הגרמנית ביפו בשנת 1929 הביא בעקבותיו שגשוג כלכלי ותנופת בינוי גדולה. הקהילה החליטה לבנות בית-ספר חדש בקצה הצפוני של המושבה שבו ירוכזו כל כיתות הלימוד, וממשלת גרמניה השתתפה במימון הבנייה. את בית הספר תִכנן האדריכל תיאו וילאנד. טקס הנחת אבן הפינה נערך בחגיגיות וברוב עם ב-28 ביוני 1930 במעמד קרואים מכובדים. הנואם המרכזי בטקס היה גוטהילף וגנר, האיש החזק בקהילה והבעלים של מפעל יציקת הפלדה בדרך יפו (מגדל נווה צדק במתחם נחושתן לשעבר). למרבה האירוניה, כמו בהפלגת הראווה של הטיטניק ניתן לראות בחנוכת בית-הספר את שיאה של שׂרונה כמו גם את הפרלוד ברקוויאם שלה.

בית-הספר נחנך בחודש ספטמבר 1931. תוכנית הלימודים התבססה על שיעורי מתמטיקה, פיזיקה, היסטוריה (גרמנית ויוונית-רומית), גאוגרפיה, שפות (גרמנית גותית, לטינית, אנגלית, צרפתית וערבית), תנ"ך ודת, מוזיקה, ציור, ריתמיקה, ספורט וטבע (כולל גינת ירקות). הבנות למדו תפירה והבנים עבודות בעץ, ותשומת לב מיוחדת הושקעה בשיעורי הנצרות והאתלטיקה. בבית-הספר הקפידו על החלת משמעת קשוחה. בכיתות היסוד הוענשו תלמידים בהעמדה בפינת הכיתה, ובכיתות ההמשך הולקו במקל על כפות ידיהם או בסטירה באוזניהם. ביום הלימודים הראשון קיבל כל תלמיד חבילת ממתקים ("zuckertuete" – 'קונוס של סוכר'), ובה שוקולדים, סוכריות וביסקוויטים להמתקת 'גלולת בית-הספר'. צעירי שׂרונה ובני הנוער היו נושאי בשורת הנאציזם. במפגני ההתעמלות, במחנות הקיץ ובתנועת הנוער ההיטלראית הוטמעה בשיטתיות אידאולוגיית הגזע הארי. משלחת משׂרונה יצאה לחלות את פני הפיהרר בברלין וקיבלה ממנו תשורת דגל צלב הקרס. באסיפות המפלגה הנאצית הצדיעו הנאספים המשולהבים במועל יד 'הייל היטלר' ושרו את ההמנונות הנאציים ('דויטשלנד איבֶּר אללס' ו'הורסט וֶסֶל ליד').

תשע שנים בלבד מילא הבניין את ייעודו כבית-ספר. בפרוץ מלחמת העולם השנייה התגייסו מאות מגברי הטמפלרים לוורמכט ולגסטפו והנותרים בארץ הוכרזו 'נתיני מדינת אויב'. רכושם של הטמפלרים נמסר לפיקוחו של האפוטרופוס על נכסֵי אויב ובנייני הציבור שלהם הופקעו על-ידי השלטונות הבריטיים. שׂרונה הפכה למחנה מעצר מגודר ונוטרים יהודים בפיקוד בריטי הופקדו על שמירתה. מבנה בית-הספר הפך למקום משכנה של המפקדה הבריטית והכיתות שימשו למגורי הנוטרים. במגרש סמוך למבנה בית-הספר חנו משורייני המשטרה הניידת (P.M.F) – היעד של כוח 'ההגנה' בפיקודו של דני מס שתקף את המחנה ב'ליל המשטרות' (22 בפברואר 1946). במבצע זה נהרגו ארבעה לוחמים שהלווייתם בבית הקברות נחלת יצחק הפכה למפגן הזדהות המוני של תושבי תל-אביב עם דרך המאבק המזוין נגד השלטונות הבריטיים (על שמם נקרא רחוב הארבעה).

בבניין בית הספר הטמפלרי לשעבר נחנך ב-22 ביוני 1951 בית היולדות בקריה בניהולו של פרופ' יוסף אשרמן. שמו הרשמי היה 'בית היולדות', אבל הוא נודע ונקרא בפי כול בשם 'בית-החולים ליולדות הקריה'. קודם לכן, פעלה מחלקת היולדות במבנה ישן במתחם בית החולים הדסה ברחוב בלפור. בשנות הארבעים היה גידול עצום בילודה בתל-אביב והמחלקה ב'הדסה' הייתה צרה מלהכיל את היולדות הרבות. תחילה הועברה מ'הדסה' לקריה רק מחלקת היולדות, אך עד שנות השישים הועברו בהדרגה המרפאות, מכון הרנטגן, בנק הדם והמעבדות. לאחר פרישת אשרמן חולקה המחלקה העצומה לשתי מחלקות: פרופ' שלמה יונה טוֹאף ניהל את מחלקה א' ופרופ' נדב סוֹפרמן את מחלקה ב'. כמו כן היו בקומפלקס מחלקת תינוקות ופגים, חדרי ניתוח, מרפאות ומעבדות ומערכת מִנהלית.

בית-היולדות 'הקריה' שירת את היולדות בכל גוש דן. היו אומנם מחלקות ליולדות גם בבתי החולים צהלון (יפו), אסותא הפרטי, שיבא ובילינסון, אבל 'הקריה' היה מרכז הילודה התל-אביבי. רבים מתינוקות העיר נשמו את נשימת אפם הראשונה בין כפות ידיו של פרופ' ראובן פייזר, שהעיד: "מכיוון שעסקנו רק ביילוד, פריון וגניקולוגיה כולם הכירו את כולם ונוצרה אווירה משפחתית בין האחיות המוסמכות והמעשיות, המיילדות, הרופאים והצוות המקצועי. כמות הלידות הייתה גדולה מאוד ובכל חדר שכבו עשר יולדות. התנאים היו נחותים לעומת מוסדות אחרים, אבל איכות הרפואה אצלנו הייתה ברמה מצוינת ונשמר המוניטין המקצועי. כל הזמן קידמנו, שיפצנו והרחבנו, אבל התנאים הפיזיים נשארו גרועים". בשנות השבעים, לאחר מותו של יוסף סרלין (שר הבריאות מטעם הציונים הכלליים) נקרא בית היולדות על שמו.

במהלך 46 שנות קיומו של בית היולדות בקריה נולדו בו כ-325 אלף תינוקות.

ביולי 1997 הועבר בית היולדות מהקריה לבית-היולדות 'ליס' במתחם המרכז הרפואי סוראסקי (איכילוב). בשנת 2002 עלו הדחפורים על בניין בית-היולדות בקריה והחריבו אותו מן היסוד. על מקומו, במשבצת קרקע של 11 דונם, נחנך בפברואר 2005 מגדל המִצְפֶּה (מוצב הפיקוד העליון), שבו שוכנות לשכות שר הביטחון, הרמטכ"ל, אלופי צה"ל, מנכ"ל משרד הביטחון ואגפי המשרד והמטה הכללי. על גג המבנה נבנה מנחת מסוקים. הבנייה באתר נמשכה כשלוש שנים ועלות המֵיזם הסתכמה ביותר מחצי מיליארד שקל. מגדלים אלה נבנו על פי אמות מידה של בניין משרדים אזרחי חדיש. השינויים הביאו למחיקתו של רחוב עין-דור שחיבר את בית היולדות עם רחוב קפלן. עם אִכלוּס שני המגדלים נהרסו חלק מהצריפים בקריה והמשרדים ששוכנו בהם הועברו אל המגדלים החדשים. אליהם הועברו גם יחידות אחדות ששכנו במבנים בדרום הקריה. מלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006 הייתה המלחמה הראשונה שנוהלה ממגדל המצפה החדש.

מגילת יסוד בית-הספר הטמפלרי

מאת ד"ר ניר מן

מזל שפרופ' ראובן פייזר, מי שניהל שנים רבות את מחלקה א' בבית-היולדות 'הקריה', התחנך על ברכי העקרונות ה'ייקיים'; ומזל עוד יותר גדול שארון הקיר הישן שהיה תקוע באמצע המסדרון עִצבן לו יום אחד את העיניים. אלמלא דבקותו הפדנטית בערכי הסדר והניקיון קרוב לוודאי שאחד המִמצאים החשובים ביותר בתולדות שׂרונה היה נמחה זה מכבר מעל פני האדמה. המטמון שהתגלה היה הגניזה הסמלית שהצפינו הגרמנים ביוני 1930 בטקס הנחת אבן הפינה לבית-הספר במושבה הטמפלרית שׂרונה (הקריה). עם קום המדינה הפך המבנה לבית-היולדות 'הקריה' שהועבר בשנת 1997 לקמפוס 'איכילוב'. המבנה הישן נהרס ועל מקומו הוקם מגדל המִצְפֶּה החדש בקריה שבקומתו הארבע-עשרה שוכנות לשכות שר הביטחון והרמטכ"ל. סיפורו של האוצר ההיסטורי שהתגלה באקראי גונז בחובו את הפרק הנאצי בתולדות הקהילה הטמפלרית ואת התקפת 'ההגנה' נגד הבריטים שהפכה לסמל המאבק המזוין בתל-אביב.

במשך יובל שנים היה בית-היולדות 'הקריה' מרכז הילודה הגדול ביותר בתל-אביב וגוש דן. הכניסה הראשית לבית-היולדות הייתה מצִדו המזרחי של המבנה. מאולם הכניסה בקומת הקרקע נמתח ימינה מסדרון קצר שהוליך למשרדו של מנהל מחלקת נשים ויולדות ולמחלקת תינוקות בחלקו הצפוני של בית-היולדות. מחוץ לקיר הצפוני של הבניין התגבהה גדר בטון לאורך רחוב פועה, שהפרידה בין בית-היולדות למחנה המטכ"ל. לקיר המסדרון שהוביל למשרד מנהל המחלקה הוצמד ארון גבוה ומסיווי. "באחד השיפוצים באמצע שנות השמונים", מספר פרופ' פייזר, "קלטתי שהארון הזה חוסם את זרימת התנועה החופשית במסדרון למחלקת התינוקות ולחדרי האשפוז. נוכחותו הפריעה לי מפני שדגלתי בשטחים ציבוריים פתוחים ורחבים במבואה. שאלתי את האחות האחראית במחלקה, עמליה פיצ'וטו, בשביל מה הארון הזה תקוע כאן? מה יש בו ואת מי הוא משרת? פתחנו את הארון ומצאנו בתוכו ניירת ישנה וחסרת ערך, סתם טפסים ותיקים מיותרים.

מה עשית? אמרתי לעמליה להורות לאנשי האחזקה להוציא את הארון. הארון לא היה מחובר לקיר וכשהוא סולק ממקומו התגלה בקיר שמאחוריו לוח אבן משיש חברוני בגוון לבן-ורוד. אורך הלוח היה כ-50 ס"מ, בערך, רוחבו כ-35 ס"מ והוא בלט כשלושה ס"מ מהקיר. הלוח נקבע בגובה פני אדם, כלומר כ-1.70 מטר מעל הרצפה. במשך הזמן המבקרים במחלקה כתבו על הלוח את שמותיהם וכל מיני קשקושי גרפיטי. עובדי הניקיון היו מנקים את הקשקושים, ושוב מלכלכי הגרפיטי חזרו לסורם. אמרתי לאחות: "מי צריך את הלוח הזה. תגידי לאנשי האחזקה שיסלקו אותו". פועלי האחזקה באו לעקור את הלוח והתברר שהוא אבן שלמה הקבועה בקיר הבניין. במשך יומיים תמימים הם נאבקו במאמץ ניכר עם האבן המסיווית שהייתה נעוצה בעומק של כארבעים ס"מ. כאשר נשלפה האבן מהקיר הזעיקו אותי הפועלים ואמרו לי שמצאו בה צינור. לאורך האבן החברונית הקשה נחצבה מעין תעלה חלולה ובתוכה היה מונח גליל מתכת אפור מצופה אבץ שהולחם ונאטם משני צדדיו. כשפתחנו את הגליל נדהמתי למראה עיניי. בתוך הגליל נמצא לוח נחושת בעובי כס"מ, שעליו חקוקה כתובת בגרמנית. נוסף ללוח הנחושת נארזו בגליל מטבעות מנדטוריים עטופים בנייר מיוחד משוח בשמן פרפין. המטבעות הוטבעו בשנת 1927 בהטבעה הראשונה של כסף ארץ-ישראלי (עד אז השתמשו בלירות מצריות), והם היו מצוחצחים ובוהקים. כל אחד מהמטבעות היה בעריך נומינלי שונה – שני מטבעות נחושת (מיל ושני מיל), שלושה מטבעות מחוררים מסגסוגת ניקל (5 מיל – חצי גרוש, 10 מיל – גרוש, 20 מיל – שני גרוש), ושני מטבעות כסף (50 מיל – שילינג ו-100 מיל – שני שילינג). כמו כן הוטמנו בגליל המתכת כעשרה גיליונות שרטוט בהעתקת שמש. השרטוטים היו תוכניות אדריכליות של בית-הספר וכיתותיו במבטים שונים. היה שם שרטוט של חדר המוזיקה.

מה התגלה בשרטוטים? רק כשהתעמקתי בקריאת תוכניות המבנה התפענחה לי חידת אבן הפינה שהייתה תקועה בצורה כל כך משונה באמצע הפרוזדור. לפי שרטוטי הארכיטקט וילנד התברר שבית-הספר תוכנן כמבנה תלת-קומתי בדגם מצולע לא-שגרתי. הבניין היה בצורת האות רי"ש בעלת שתי זרועות סימטריות (לכיוון דרום ומערב), שמקודקודה (אולם הכניסה המורחב) נמשך מסדרון קצרצר לכיוון מזרח עם זווית אנכית צפונה. במקום שבו הונחה אבן הפינה הייתה בעבר דלת כניסה בקיר הצפוני של בית-היולדות שממפתנה ירדו החוצה כמה מדרגות משוקעות לפני הקרקע.

לאן נעלמו המדרגות? במרוצת השנים נבנתה תוספת חדרים דו-קומתיים לבית-הספר הטמפלרי מחוץ לכניסה המקורית. תוספת זו נבנתה במפלס קומת הקרקע (מעל המדרגות המשוקעות) עבור שמש בית-הספר והיא ייתרה את דלת הכניסה. במקום הדלת המקורית נפרצה דלת צדדית בקיר המערבי. למעשה, המשרד שלי ומחלקת התינוקות היו בתוספת הבנייה שמחוץ לבניין המקורי. אבן הפינה נשארה במקומה הראשוני, אלא שהמבנה התרחב.

מה הייתה התגובה הראשונית לגילוי? הפועלים התרגשו מאוד מהמטבעות ואותי ריגשו התוכניות ולוח הנחושת. הפועלים פחדו שאני הולך לגנוב את המטבעות ומנהל העבודה רץ לספר לאחראי על התחזוקה שמצאנו מטמון. נעלתי את הממצאים במשרדי וכעבור יומיים העברתי את כל הממצאים לרחל אבני, המנהלת האדמיניסטרטיבית של בית-היולדות. האוצר מוסגר בלוח תצוגה צנוע שנתלה בחדר הישיבות של הנהלת בית-היולדות 'הקריה'. עם העברת בית-היולדות למִתחם 'איכילוב' ביוני 1997, נדד לוח התצוגה לחדרו של פרופ' יוסי לסינג, מנהל בית-היולדות 'ליס' במרכז הרפואי סוראסקי.

היכן נמצאים יתר השרטוטים? אינני יודע. הם היו אמורים להישמר בתיק כלשהו. מהתוכניות האדריכליות שנמצאו במטמון אבן הפינה נותרו שניים בלבד. אינני יודע מה עלה בגורלם של יתר השרטוטים.

האם הגילוי פורסם? שום דבר. סיפרתי על החשיפה לכל מי שרק היה מוכן להקשיב וזה לא עניין אף לא אחד. ניסיתי לעניין היסטוריונים שונים, אבל הם התעלמו מכך. סיפרתי למנהל בית-היולדות, פרופ' מנחם דוד, והוא לא התרגש מכך. סיפרתי לפרופ' דן מיכאלי, מנהל 'איכילוב', והוא אפילו לא הרים גבה להסתכל על זה. לאחר פרישתי לפנסיה סיפרתי פעם למהנדס העיר, האדריכל ישראל גודוביץ, על העניין, והוא ישר התחיל לצעוק בהתקפת זעם שצריך להעביר את זה מ'איכילוב', אבל דבר לא נעשה.

משפחת פייזר משופעת בפרופסורים לרפואה ובמנהלי מחלקות בבתי-חולים שונים בארץ שעשייתם שזורה בתולדות הציונות. ראובן פייזר, נולד בשנת 1931 במחלקת היולדות, שכעבור חמישים שנה מונה למנהלה. מכיוון שהוריו היו אזרחי גרמניה קיבל תינוקם עם בואו לעולם תעודת לידה מנדטורית וגם תעודת לידה פרוסית מהקונסול הגרמני ביפו, שבה הובהר בעליל שהוא "עולל עם אֵבר מין זכרי". מכיוון שהוא קורא גרמנית כשפת אם, ידע פייזר לפענח על נקלה את נוסח מגילת היסוד מאבן הפינה בפרוזדור המחלקה שבה נכתב:

ב-28 ביוני 1930 הונחה אבן הפינה של בית-הספר הגרמני בקהילה הטמפלרית בשׂרונה–יפו, פלשתינה בנוכחות H. C. [Honoris Causa, תואר כבוד שרוהר קיבל במארס 1930 בהיותו בן 70 שנים] הסנטור של אוניברסיטת טיבינגן C. H. R. Rohrer [כריסטיאן ה"ר רוהר] נשיא הקהילה הטמפלרית בנוכחות האורחים המכובדים מייג'ור ג'יין [אדוארד פרנסיס] קמפבל (J. E. F. Campbell) O. B. E(אורדר בריטיש אמפייר, תואר כבוד) נציב מחוז הדרום בטריטוריית המנדט הבריטי בפלשתינה פרופ' ד"ר א' [אריך] נורד הקונסול הכללי של הרייך הגרמני לירושלים [נציגי] המושבות הגרמניות שלנו (U.[nsere] Siedlungen) בירושלים, בית-לחם, ולדהיים, נצרת, טבריה, וילהלמה וביר-סלם [באר-יעקב] קהילת הטמפלרים הגרמנים שׂרונה–יפו בירגרמייסטר ר' [ריינהרדט] ליפמן / ו' [וילהלם] אבּרלֶה מועצת הזקנים (אֶלדרים) ג'' [ג'ונָס] פרנק / ג' [גוטהילף] וגנר קבלן ג'' [ג'וסף] ונאגל קנד. (מועמד) ארכיטקט תאו וילנד.

ניר מן, "המגילה הגנוזה", זמן תל-אביב, מעריב, 15.5.2009, עמ' 34.

.

.