נחלת יצחק מאת מערכת האנציקלופדיה העירונית

מושבה חקלאית שהוקמה בשנת 1925 לנחל איילון (ואדי מוסררה) על ידי יוצאי העיר קובנא בליטא. בראשם עמד יוסף זימן (1882-1969) ממנהיגי יוצאי ליטא, השכונה הוקמה על אדמת שומרה ונקראה על שם הרב יצחק אלחנן ספקטור (1897-1817), אשר שימש למעלה משלושים שנה כרבה של העיר קובנא. על שמו נקרא רחוב בעיר בסמוך לשכונות מחנה יוסף ולמחנה ברנר. חלק משטח הקרקע נרכש באמצעות חברת גאולה. השכונה הוקמה על שטחי פרא, אשר שימשו בין היתר לאזורי מפלט לשודדי הדרכים.

כבר מראשיתה, היתה השכונה מבודדת יחסית מדרכי התחבורה ממנה ואליה ולא היה לה חיבור ישיר ונוח לתל אביב הסמוכה. לפחות עד בניית גשר נחלת יצחק. חלק מפרנסתם של תושבי השכונה היה מבוסס על חקלאות זעירה: בעיקר משק חלב וגם לולי עופות. במרכז השכונה הוקמו בשנים 1927 ו-1947 שני מגדלי המים של נחלת יצחק. בגבולה המערבי פעל החל מ-1936 בית הספר ויצ"ו שנקרא בהמשך ע"ש חנה יפה.

עד מהרה נתברר לתושבי השכונה, בדומה לתושבי שכונת מונטיפיורי, שהמקום עליו התיישבו אינו נוח ביותר בגלל ההצפות החוזרות ונשנות והאדמה הבוצית, איתה התמודדו במהלך החורפים הקשים. ב-­1942 מצויים בשכונה 12 מפעלים המוגדרים כמפעלי תעשיה בנוסף למפעלים זעירים שהוגדרו כמלאכה. כשסופחה נחלת יצחק לתל אביב ב-1946, היו בה למעלה מחמישים מפעלים, שהעסיקו כ-­1500 עובדים. השכונה ידועה בזכות מחלבת טרה ומפעל יצהר שפעלו בשטחה. בראשית לשכונה הוקם בית הקברות נחלת יצחק אשר רוב שטחו נכלל בשטח השיפוט של גבעתיים.

בתאריך 16 בינואר 1958, החליט שר הפנים על ניתוק המושבה החקלאית נחלת יצחק מתל-אביב (אליה התחברה בחודש מרץ 1948) וצירופה לגבעתיים. בעלי מפעל יצהר יחד עם כמה מתושבי מושבת החלב, עתרו נגד ההחלטה ועשרה חודשים אחר כך ביטל בית המשפט את החלטת שר הפנים ונחלת יצחק שוב היתה לחלק מהשטח המוניציפלי של תל-אביב יפו.

.

.