מחנה הדרום של תנועת מחנות העולים  מאת רם גופנא

צריף פשוט ודל. פרידה מאוחרת מ"צריף מחנה הדרום" בתל-אביב (1945-1942) של "תנועת הנוער הלומד בא"י –  המחנות העולים"

צריף פשוט ודל ודולף מעל- זו הייתה הדמות.   אל נא אל תשאל, זה היה מפעל,   זו הייתה שלמות.   נכנסה שבת-אז הבן, הבת לובן-חג עטו-   ושירה אחת ונשמה אחת  בחלל פשטו..  אז הלב מלל , החליל חלל   היה אך טוב.   מי לכך פילל, מי כל זאת מלל   כי הכל יחלוף? - -  (משירי "התנועה" משנות השלושים למאה העשרים). לזכרו של אהרון חפץ (2009-1918)

פתח דבר 

כמו שנאמר בשיר הגעגועים ל"צריף", שהיה מקום ההתכנסות והסמל המעצב בתולדות "תנועת -המחנות העולים", תנועתו המקורית של הנוער הלומד הארץ-ישראלי, אכן היה גם "הצריף" שלנו בתל -אביב "צריף פשוט ודל" ו"שירה אחת ונשמה אחת" אפיינו את אורחות חייו הקצרים. שבתאי בארי, מחברי "החוג הזקן" כתב :

למילה "צריף" יש תוכן מיוחד בחיינו. לא "מועדון" ולא "קלוב" ואף לא "בית". דווקא צריף. הוא הפך לסמל. (ישיבת מרכז התנועה,ירושלים 1937)".

לפני שנים אחדות התברר לי שה"צריף" של תנועת "המחנות העולים" ברחוב ג'ורג' אליוט מס. 12 בתל-אביב, שבתוכו וסביבו פעל בשנים 1945-1942 "מחנה הדרום", נשמט כליל מהספר: "שנות המחנות העולים-עשור שני", תשמ"ה (בעריכת יצחק כפכפי). חמישה כרכי הספר מתארים את דברי ימיה של "תנועת הנוער הלומד בא"י- המחנות העולים". ה"צריף" ברחוב ג'ורג' אליוט נפקד לחלוטין מהספר ה"קאנוני" הזה ולכן לא זכה לאזכור ולתהילה כמו שאר "צריפי התנועה" שנתקיימו אי-פעם בתל-אביב. קיומו של "מחנה דרום" בתל-אביב, שפעל בצלן של אימי מלחמת העולם השנייה, נזכר אמנם בספר פעמים אחדות אולם לא נאמר דבר על קיומו של צריף. הייתי חניך בתנועת "המחנות העולים" בשנות הארבעים ועשיתי ב"צריף" "מחנה הדרום" בכל שנות קיומו. עניינה של הסקירה ההיסטורית המובאת בזה הוא "להחזיר עטרה ליושנה": להציל מן השכחה ולשמר את זכר החיים בצריף "תנועת הנוער הלומד בא"י- המחנות העולים" ברחוב ג'ורג' אליוט בתל-אביב בשנים 1945-1942. 

המחנה שכשל - "מחנה הדרום" הראשון בתל-אביב

רסיסי מידע בכתב ובע"פ מעידים על קיומו של "מחנה דרום" של "המחנות העולים" בתל-אביב כבר בסוף שנות השלושים וראשית שנות הארבעים למאה הקודמת. ביומן הקומונות מיום 1 בדצמבר 1940 כתב החבר יהושע גבעוני:

"... העברת הצריף (מרחוב זמנהוף. ר.ג) צפונה מעמידה באופן רציני את שאלת אגף הדרום. תידרש ריאורגניזציה גמורה של אגף הדרום וצירוף חברים ממרכז העיר אליו. ישנה הצעה להעביר את כל הצריף שלנו עכשו לאגף הדרום. התכנית הזאת תתקל גם היא בקשיים רבים כי שטח בית העולים בדרום שאנחנו יושבים עליו, עבר מרשות הסוכנות לרשות העיריה ובודאי צפויה לנו עוד מלחמה עם העיריה בעניין זה". 

למובאה זו מ"יומן הקומונות", המתייחסת לקיומו של "אגף דרום" (הכותב לא משתמש במונח "מחנה"! ר.ג.) בדרום תל-אביב אפשר להוסיף עדות בע"פ מפי משה ליסק. הוא מספר שבהיותו בכתה ה' (1939) הצטרף לתנועת "המחנות העולים" שפעלה "ליד בית העולים שברחוב עליה". ניסיון זה לקיים "מחנה" ליד בית העולים שבדרום תל-אביב לא האריך ימים.

הצריף ברחוב ג'ורג' אליוט - מ"שריד ארכיאולוגי" ל"צריף מחנה הדרום של תנועת הנוער הלומד - המחנות העולים"

אפשר להכתיר את שמעון גפן בכתר היוזם והמייסד של "מחנה הדרום" ברחוב ג'ורג' אליוט בתל-אביב. כך הוא תאר את ימיו הראשונים של "מחנה הדרום" ברחוב ג'ורג' אליוט ברשימה בעלת נימה של הספד ותקווה שכותרתה- "קום יקום מחנה הדרום", שנתפרסמה בגיליון נובמבר 1945 של "במבחן", לאחר הפילוג בתנועת "המחנות העולים":

"באחת הפינות החשכות , ליד מנורה דועכת בצריף הצפון, רקמנו את החלום לפרוץ לדרומה-מרכזה של תל-אביב, האזור ההומה מנוער צעיר, שאחוז קטן ממנו ידע את ההגשמה החלוצית; אזור שהוא מרכז גדול לבתי-הספר הנועלים את שעריהם בפני תנועות א"י העובדת ומכוונים את הנוער לכוון אחד, "כללי" ....זכורני ויכוחים קשים במרכזי מחנה, אי אמונה בכוחותינו, אכזבה מניסיוננו בעבר ומכישלון המחנה הדרומי הרחוק בשעתו (המחנה ליד בית העולים ר.ג.). למרות הכול – ידעה התנועה להתגבר על הפקפוקים וההיסוסים וכך יצאנו קבוצת חברים למסע הארגון בבתי-הספר, התדפקנו על השערים הנעולים וניסינו כוחנו בארגון נוער שלא ידענו כלל...ומה שמחנו לראות את החוג הראשון במחנה הדרום. הנה הוא עובד סביב הצריף, עושה את בדקו ומשפרו: שירה, פעולה, משחקים, לילות שבת-הפך הצריף והיה לבית. רוח התנועה והנאמנות לה אפפה את המחנה החדש....". 

לא הייתה זו יד המקרה ששמעון גפן ושני חבריו (אברהם רון וחנוך אורן) ממחנה התנועה בצפון תל-אביב, תקעו יתד ברחוב ג'ורג' אליוט והקימו בשנת 1942 דווקא שם , במרכז העיר, את מה שכינו "מחנה הדרום". אכן היה זה הרחק דרומה מן הצריף האחר ששכן בירכתי-צפון, מעבר לשטח הבנוי של העיר באותם ימים (ליד הכפר הערבי סומייל). על מגרש חולי ברחוב ג'ורג' אליוט, שרד צריף קטן ונטוש שהוקם בשנות העשרים ב"תל-אביב הקטנה", שבו התגוררה קודם לכן משפחתו של שמעון גפן. זה היה המגרש האחרון ששרד את בניית הבתים ברחוב ג'ורג' אליוט בשנות השלושים, אך לא היה רכושה של משפחת גפן. אחד המדריכים-שליחים בתנועה בתל-אביב באותה עת, ששימש גם גזבר התנועה- היה אשר ידלין. הוא שכר מאביו של שמעון גפן את הצריף העזוב עבור תנועת "המחנות העולים". כך הוקם שוב "מחנה הדרום" בתל-אביב.

הצריף הקטן כלל חדר מגורים ושני חדרונים זעירים שאחד מהם שימש לדייריו מטבח. הצריף לא היה מחובר לרשת החשמל ומקור המים היה ברז בחצר. את תולדותיו ניתן לשחזר כדלהלן:

הצריף הוקם בשנות העשרים יחד עם צריף אחר שממערב לו (גרו בו עדיין בשנות הארבעים) בידי שני אחים: אהרון ואליהו בייגלמן, פועלים בתל-אביב. שני הצריפים האלו היו בשנות הארבעים שרידים אחרונים מקבוצת צריפים שנבנו בשנות העשרים בידי משפחות פועלים על דיונת חול, מצפון לרחוב בלפור. שני הצריפים והמגרש שעליו עמדו (שטחו היה 555 מ"ר) נרכשו במהלך השנים מידי האחים בייגלמן בידי קרוב משפחתם משה בייגלמן שהיה "מחלק חלב". לאחר חלוקת המגרשים (פרצלציה) שנעשתה בגוש זה של אדמת תל-אביב היה המגרש שעליו עמדו שני הצריפים לחלקה מס. 12 ברחוב ג'ורג' אליוט. משה בייגלמן עקר לרחוב נס-ציונה והצריף המזרחי מבין השניים הושכר (או נמכר) למגורי משפחת אביו של שמעון גפן שהיה "מחלק נפט". לאחר שגם משפחת גפן עקרה ממנו, הושכר הצריף לתנועת "המחנות העולים". זמן קצר לאחר הפילוג בתנועת "המחנות העולים" ביוני 1945, ננטש צריף "מחנה הדרום". המגרש נמכר בשנת 1947 בידי אלמנת משה בייגלמן ל"חברת תמרוקים בע"מ" תמורת 2500 לא"י. בשנת 1948 בנתה חברה זו על המגרש את הבניין העומד עליו עד היום.

צריף "המחנות העולים" ברחוב ג'ורג' אליוט היה הרביעי למניין צריפי התנועה בתל-אביב עד שנתפלגה בשנת 1945. לא היה זה צריף שעמד בחצר מבנה ציבורי כמו צריף התנועה הראשון שבחצר הגימנסיה "הרצליה" (1932-1928) או הצריפים שנבנו בידי התנועה על אדמת ציבור, כמו הצריף ברחוב זמנהוף (1940-1933) ו"צריף הצפון" שבקצווי-הכרך (1940- ), שנשרף בשנות הששים, נבנה מחדש ועומד עדיין ברחוב עמנואל הרומי. צריף "מחנה הדרום" במרכז העיר שימש שלוש שנים ומספר חדשים בלבד. היה זה צריף מגורים שנשכר בידי התנועה מאדם פרטי, טרם שקרס והתפורר כליל. על חניכי "המחנות העולים" הוטל אפוא לשקמו ולשפצו ללא הרף, עד שננטש סופית לאחר הפילוג בתנועה.

שנת ההתארגנות . 1942

"מחנה הדרום" בצריף שברחוב ג'ורג' אליוט התארגן במהלך שנת 1942 בשני שלבים. ברשימה מסוף שנת 1945 שנזכרה לעיל, מוסיף ומתאר שמעון גפן את ראשית ימיו של "מחנה הדרום": "...כמה עמל,יזמה ומרץ השקענו בו, במחנה החדש הזה ! יצקנו בהם, בחברים, את הדריכות ואת הנכונות לכל צו. העמל שהושקע נשא את פריו: ניצב מחנה מגובש, מלוכד, נכון לפרוץ ולגדול ולהגביה נדבכים על נדבכי התנועה".

שלב ראשון זה בחייו של צריף הדרום נמשך כ-9-8 חדשים. המדריכים הראשונים שבאו אליו מ"מחנה צפון" היו תושבי מרכז העיר וכך גם רוב חניכיהם. לדברי יוסי פלדמן למשל, הצטרפו רוב ילדי כיתתו בביה"ס "בית חינוך" (מרכז) לתנועת "המחנות העולים" כבר בהיותם בכיתה ג' דהיינו, בשלב "טרום נמלים"! המדריכה ש"ארגנה אותם" הייתה חנה נוימן, חברת השכבה שעמה נמנו גם שמעון גפן וחבריו. מדריכת ה"שכבה הצעירה" הייתה דבירה סגל. שמעון גפן המשיך להדריך במחנה הדרום עד סוף שנת תש"ג.

ההתארגנות של "מחנה הדרום" עד לסוף שנת 1942 דווחה בחוברת של ביטאון התנועה- "במבחן" מחודש דצמבר, במדור- "בתנועה":

" תל-אביב. מחנה הדרום: לפני תשעה חדשים בערך נגשנו להקמת המחנה החדש בדרום, הנמצא למעשה בלבה של תל-אביב ובמרכזה. בסביבות הצריף הקטן, שהושג במאמצים רבים, מרוכזת רשת גדולה של בתי ספר עממיים ותיכוניים וקיימות אפשרויות הרחבה מרובות. במחנה נמצאים כיום כ-70 חברים: חוג אחד בעמלים, 3 בשכבה הצעירה ו-1 בבינונית. עד כה הייתה הזנחה נכרת בפעולות המחנה ובמהלך חייו וממילא נגרם לו ע"י כך פיזור ואי- תשומת לב מספקת. מספר המדריכים היה מצומצם וללא הדרכה מרוכזת בפעולתם והדבר השפיע כמובן גם על חיי המחנה. כעת נגשנו לגיבושו ולארגונו מחדש. נבחרה ועדה מרכזת, שחברים בה מהצעירה ומהבינונית ואשר תפקידה לנהל את כל חיי המחנה. נבחרו ועדות שונות והוחל במסיבות ליל-שבת קבועות-אחת לשבועיים. הואיל ואין במחנה זה שכבה מתבגרת, לבד המדריכים, מורגש הדבר מאד ומאליו נראה כי חברי הבינונית צריכים למלא לעת-עתה את מקומה של זו. אך היות וישנו רק חוג קטן אחד בבינונית הוצע למחנה-הצפון להעביר עדה שלמה לדרום, בחלקה חברים הגרים בסביבה זו, ובחלקם "צפוניים". תפקידה של העדה, מלבד תפקידיה בשכבה הבינונית בכללה, יהיה אפוא, לשאת בעול חיי המחנה החדש ובאחריותו".

כך אכן היה. העברת "עדה" שלמה ב"שכבה הבינונית" ממחנה הצפון למחנה הדרום (שתקרא להלן בכל גלגוליה: "העדה הדרומית") בשלהי שנת 1942, הייתה צעד מוצלח ביותר. היא תרמה באחת לגיבושו של מחנה הדרום. למרות ממדיו הצנועים ביחס נמנה מחנה הדרום בתל-אביב (כפי שיתברר להלן) עם ה"מחנות" התוססים ביותר שנתקיימו בתנועה במחצית הראשונה של שנות הארבעים למאה העשרים. בשנת 1944 נמנו בו למעלה מ-170 חניכים.

"שנות חייו היפות ביותר" – החיים בצריף מחנה הדרום 1944-1943

"העדה הדרומית" הייתה השכבה הבוגרת וה"לוז" של מחנה הדרום בכל שנות קיומו. לראשונה במסגרת "השכבה הבינונית" ולאחר מכן - "בשכבה המתבגרת". נמנו בה שני "חוגים". המדריך בחוג האחד (במשך שנתיים) היה אהרון חפץ (חבר קיבוץ בית-הערבה) ובחוג השני היה אשר ידלין (חבר קיבוץ חמדיה). בתום שנת 1943 באה במקומו של ידלין עליזה בוכהולץ, שהמשיכה להדריך במחנה הדרום עד לחודש מאי 1945. בשנתה האחרונה של "העדה" כ"שכבה מתבגרת", בסף הפילוג (1945-1944), היו בין המדריכים גם: משה כלפון (מקיבוץ בית-קשת) ושלמה לוי.

רוב חניכי השכבה הבינונית שהגיעו ממחנה הצפון למחנה הדרום בשלהי 1942 למדו כבר בכיתה ט' בבתי ספר תיכוניים-עיוניים : "תיכון חדש", "הגמנסיה הרצליה" ו"הסמינר למורות ולגננות ע"ש לוינסקי". היו גם חניכים בודדים שלמדו בבתי-ספר מקצועיים: "מקס פיין" ו"מונטיפיורי". כולם היו בוגרי "בתי-ספר עממיים" במרכז העיר בעיקר. הגרעין הדומיננטי בקרב חברי העדה בא מ"בית החינוך" (מרכז) ואליהם נוספו חברים שלמדו בביה"ס: "הכרמל", "חשמונאים", "לבנים". חניכים בודדים למדו לפני כן בבתי ספר "צפוניים" כגון, "תל נורדוי", "בית חינוך (צפון)" ו"ביה"ס לדוגמא". סיכומו של דבר – אלו שבאו ממחנה הצפון בשלהי שנת 1942 חברו לחניכים "ותיקים" שהיו כבר בצריף מחנה הדרום והשלימו יחד את שיפוצו של הצריף הקטן, על מנת שישמש בית למחנה הדרום המתחדש. 

שתי מכשלות עמדו בדרכם של חברי מחנה הדרום כל אימת שביקשו לחזק את הצריף ולטפח את סביבתו. האחת הייתה מצבו הפיסי הרעוע שכן מדי פעם היה עליהם למשל לכסות ב"טול" (יריעות זפת) את קירותיו כדי למנוע דליפת מי-גשם. הגג היה עשוי פח. המכשלה השנייה והמתסכלת יותר נבעה מן החול שנסחף מן המגרש התלול שעליו עמד הצריף וכיסה מדי פעם את הרחוב. המאמץ הפיסי שהיה כרוך בפנוי סחף החול הפך במשך שנים ל"עמל סזיפי" ממש. רק בערוב ימיו של הצריף הצליחו החניכים לבנות קיר-תמך מלבנים, שהגן על הרחוב בפני הסחף. את הלבנים "רכשו" על פי "עצת" המדריכה מתוך ערמות לבנים, שהיו מונחות ליד בניינים שהלכו ונבנו בתל-אביב, עם חידוש הבנייה בסוף מלחמת העולם. בשל העדר חיבור לרשת החשמל הואר הצריף ב"פנסי רוח" (עששיות-נפט) שאותם "רכשו" מדי-פעם החברים ממקומות שבהם נעשו בעיר עבודות ציבוריות. תאורה באמצעות "לוקסים" הייתה בבחינת "לוקסוס". מותרות כאלה היו מנת חלקו של "מחנה הצפון" הגדול יותר. ה"רהיטים" בצריף היו ספסלים וכאשר "עלה הצריף על גדותיו" בערבי-שבת- היו גם המחצלאות. האפלולית ששרתה בצריף הדרום בערבים, בשל מגבלות התאורה של "פנסי הרוח", לא המעיטה כלל מהתרוממות הרוח ששרתה בו בדרך כלל בערבי-שבת וחג, שעה שהשירה והריקודים הרעידו את אמות הספים של הצריף הקטן אך הטרידו מאד את "מנוחת השכנים". הצריף ברחוב גו'רג' אליוט היה נטוע בלב לבו של אזור מגורים ועל ההטרדות שנגרמו מפעילותה של תנועת-נוער במקום הגיבו לפעמים כמה מן השכנים במידה של תוקפנות. אחד מהם נהג למשל להתיז מים על החניכים מצינור השקיה של גינת הבניין הסמוך וזכה לכינוי "אדון וסרמן!". פעם אחת נזרק אפילו עציץ-פרחים לעבר הצריף. בכל זאת מסתבר שמעולם לא נכתב מכתב תלונה רשמי לעירית תל-אביב בידי מי מהשכנים, שכן לא נמצא מכתב כלשהו ממין זה ב"תיקי התלונות" מן השנים ההן, המצויים בארכיון ההיסטורי של העיריה. בתיקים אלו מצויים לעומת זאת מספר מכתבי תלונה חוזרים ונשנים על פעילותם המטרידה של "בני עקיבא" ו"צופי-הקהילה", שפעלו באותם ימים לא הרחק ממחנה הדרום של ה"מחנות העולים".

לאחר השתלבותה של ה"תגבורת" ממחנה הצפון במחנה הדרום, הוא התנהל על פי שגרת החיים בתנועה. סדר היום החינוכי לא היה שונה מזה של שאר מחנות התנועה ומזה של מחנה הצפון בתל-אביב: פגישות חוגים, התכנסות ועדות, ערבי שבת וחג, טיולים וגם פעילות משותפת עם שאר חברי תנועות הנוער של "ארץ-ישראל העובדת" בתל-אביב, לובשי החולצות הכחולות, כגון בחג האחד-במאי ובהפגנות שנערכו על פי "צו-השעה".

בחג הפסח תש"ג נערך טיול לגליל התחתון של השכבה הבינונית יחד עם חניכי ה"עדה הצפונית". מכאן ואילך היו טיולי השכבה בתל-אביב משותפים בדרך כלל לשתי ה"עדות". בטיול זה חווינו נסיעה ב"רכבת העמק" מחיפה בואך בית-שאן ומשם הגענו לקיבוץ חמדיה. עבדנו שלושה ימים בסיקול ובתליש בקיה בשדות הבזלת של הקיבוץ הצעיר- אל "מול הרי גלעד", על מנת לקבל מן הקיבוץ "פרודוקטים" עבור הטיול. לאחר מכן פרקה אותנו עם שחר משאית הקיבוץ ליד סג'רה והטיול החל: העפלנו להר טורען,גלשנו מן הארבל לים-כנרת והרחקנו עד לנהר הירמוך ולאל-חמה. בעת שעלינו על קרונות בקר של הרכבת שהגיעה מדמשק (ללא כרטיסים), על מנת להגיע לחיפה, נזרקנו ממנה כבר בתחנת קיבוץ אפיקים... זו הייתה רק תחילתה של שרשרת בלתי נדלית של טיולי העדה הדרומית בימים שיבואו.

היציאה למחנות העבודה בקיץ תש"ג 1943 היא שהביאה לגיבושו של מחנה הדרום בתל-אביב ולהפיכתו למחנה בעל ייחוד משלו. בשל העדר מקורות על מחנה העבודה של ה'שכבה הצעירה" באותה שנה, יתרכז התיאור בקורות מחנה העבודה בכפר יהושע של "השכבה הבינונית"- היא "העדה הדרומית". 

החיפוש אחר קיבוץ שיארח את העדה הדרומית בקיץ תש"ג לא עלה יפה. למרות מאמציו הבלתי נלאים של המדריך יוסל'ה הובר ממחנה הצפון (לימים יוסף דרור) לא נמצא לה קיבוץ "פנוי". הישועה הגיעה מאשר ידלין, אחד משני המדריכים של העדה עצמה. בשל קשריו עם המושב כפר יהושע שבעמק יזרעאל (שם קיבלה הכשרתה קבוצה ממייסדי קיבוץ חמדיה), הצליח אשר לקבל את הסכמת המושב לארח את חניכי התנועה מתל-אביב.

כשלושים וחמישה מחניכי העדה הדרומית ובראשם המדריכים אשר ידלין ואהרון חפץ עשו בכפר יהושע ארבעה שבועות בחודשי יולי- אוגוסט 1943 תש"ג. החניכים שוכנו בבנין בית הספר של המושב. משם יצאו עם שחר והתפזרו בבתי המושבניקים, סעדו על שולחנם, סייעו בעבודות המשק עד לשעת הצהריים ולאחר שסעדו ארוחת צהריים חזרו אל חבריהם במשכנם המשותף בבנין בית-הספר. לאחר מנוחת צהריים עסקו החניכים בפעילות עיונית שתכניתה נקבעה מראש כגון, "תולדות ההגנה" ו"המושב כיסוד להתיישבות בארץ". ההתכנסות העיונית נערכה על גג בית-הספר, על מגדל המים או בחצר בית-הספר. כמו כן פעלה במחנה מקהלה ונערכה גם הצגה היתולית. כמנהג הימים ההם עסקה החבורה גם ב"אימונים": אש-לילה וגם קפא"פ בהדרכת מנשה בביוף (הראל). מדי שבוע הופיע עלון המחנה ושמו-"עמל", בעריכת אהרון חפץ. נתפרסמו בו "הגיגים" של החברים והמדריכים: אגדות , "לבטי נעורים" וקריקטורות מהווי המחנה וכיוצא באלה. עם תום המחנה הדפיס אהרון חפץ חוברת בסטנסיל שבה פורסם מבחר מן הרשימות שהיו בעלון. ימי השבת הוקדשו לטיולים: לחפירות בית-שערים, להר הכרמל ולעמק בית שאן. בתום המחנה הצטרפו החניכים לטיול של השכבה הבינונית הארצית בגליל. 

לאחר שחזרו החניכים ממחנה העבודה בכפר יהושע לתל-אביב הוסיפה להדהד במחנה הדרום עוצמת החוויה המיוחדת שלה נחשפה העדה הדרומית ב"מושב עובדים". תהליך הגיבוש החברתי שהעצים כבר בכפר יהושע, הקרין על המשך דרכה של העדה הדרומית. דומה היה שכבר עם סיום מחנה העבודה הוא הפך ל"מיתוס מתגלגל" כדי כך עד שכעבור 58 שנים (נובמבר 2001-חשון תשס"ב) נתכנסו בכפר יהושע למעלה מתריסר חברים שהיו במחנה (עם חברים אחרים ובנים מכפר יהושע,יחד כ-60 אנשים) כדי להעלות זיכרונות באומר ובשיר ממחנה תש"ג הבלתי נשכח. 

זאת ועוד- הדי החוויות של העדה הדרומית במחנה כפר יהושע בקיץ תש"ג פורסמו גם מעבר לתחומיו הצרים של מחנה הדרום בתל-אביב. בגליון "במבחן" מחודש נובמבר 1943 למשל מובאים דברי אשר ידלין על אופיו של מחנה העבודה בכפר יהושע, שפורסמו קודם לכן בעלון המחנה. מתחת לרשימה צויין: "מחנה הבינונית, כפר יהושע". בגליון "במבחן" מחודש ינואר 1944 פורסמה בהרחבה סקירה על חגיגות חג התנועה בתל-אביב ובין היתר נכתב שם על מסיבת הסיום של שבוע החג שנערכה בצריף הצפון שבה:

" ..חולקה החוברת שהופיעה במיוחד לחג: "49 שירים היתוליים" והושרו השירים בציבור. בסיום למסיבה הוצגה הצגה היתולית גדולה בשם "זכרונות לבית יוסל", המשקפת בתוכה מהווי מחנה השכבה הבינונית בכפר יהושע. ההצגה הזאת הוצגה כעבור שבוע במסיבת התנועה בגבעת השלושה".

החוברת של השירים הנזכרת לעיל שנדפסה כפנקס בסטנסיל, נערכה בידי אהרון חפץ (לא נזכר שם העורך!). שמה המלא של החוברת היה: "מאז ועד היום (49 שירים התוליים ממחנות, הצגות,הוי)-י"ז שנה לתנועה,במסיבת כ"ה בתשרי. מחנה תל-אביב תש"ד". לחוברת זו "הגניב" אהרון חפץ גם ארבעה מן הפזמונים שנכללו בהצגה "זכרונות לבית יוסל" שאותה חיבר כגון, שיר לקונדוקטור הערבי, (לפי לחן בדואי. מסתבר שחפץ לא דקדק בתעתיק העברי המדויק של הפזמון הערבי של השיר):

" יה-שכנה, יה-שכנה,

שיך אל-מה-שייך שכנה

אני קונדוקטור ערבי

ולי פרצוף דו-פרצופי:

נאמן אני לשלטונות ,

אך לא אבחל במתנות.

בקשיש מפה בקשיש משם

בשם המלך והשולטן.

(מקהלה) יה-שכנה ,יה-שכנה…

רכבת יש בעמק חד

ולה הוי, אופי מיוחד:

יבוא קונדוקטור-אל תירא

קרוץ-עין חיש –ומפיש צרה!

שלשל ליד מעט מעות-

הן יביאוהו עד דמעות.

אני קונדוקטור ערבי

ולי פרצוף דו-פרצופי

זחלי ארוס ומזיני,

ומזיני בירג'ליה--

אחד מן הפזמונים האחרים מהצגה זו שהובאו בחוברת פורסם כעבור שנתיים (שוב בעילום-שם) בעמוד הראשון של גליון "במבחן" (תמוז תש"ה-יולי 1945) שאותו ערך-אהרון חפץ... זה היה למעשה הגליון שהופיע כבר לאחר הפילוג ב"תנועת המחנות העולים".

וזו לשון הפזמון שזכה בפי מחברו הצנוע לתואר- "משירי התנועה":

"למחנה נפשנו מתמתחת

ושיר תהלה נריע לכבודה:

למול הרים רובצים יחדו בנחת,

בעמק-נוי נצא לעבודה.

בתי קריה הומים נטוש נטשנו,

אל העמל נושיטה את היד!

ליבול שדות את העזרה החשנו-

עזרת המעטים, עזרת מעט.

הנה הגענו. ילקוטים על שכם

עמוד ופרוק את המטען הרב.

יצוא יצאנו כאן בעקבותיכם

וכה יחדו תשוקת-עמל נשאב."

(משירי התנועה)

גם את שיר הסיום להצגה "זיכרונות לבית יוסל", שביטא את רגשות האופוריה שפקדה את חברי העדה הדרומית באותם ימים, הביא אהרון חפץ בחוברת זו (הלחן ע"פ השיר "מוסקבה על תלה עוד עומדת"):

"השכבה הבינונית עוד קימת,

היא גדלה ועולה עד בלי די-

זה בזכות העבודה בתש"ג השנה

ששאבנו בה מרץ כה רב.

הצריף על תלו עוד עומד הוא

ומחנה הדרום משגשג-

את אדישות העיר המחנה הזה שבר

ויגדל ויעצם עד מאד.

תשאלו: איך גדלנו לפתע,

איך גובשנו מפנים ומחוץ?

תנו תודה למחנה העבודה בתש"ג-

מחנה המחנות הכביר!"

צריף מחנה הדרום בתל-אביב וחיי התנועה שהתנהלו בתוכו וסביבו, הגיעו לשיא שגשוגם במהלך שנת תש"ד 1944. אפשר להדגים זאת למשל על פי מספר הטיולים שבהם השתתפה העדה הדרומית באותה שנה:

מקהלת "המחנות העולים" מתל-אביב הופיעה ב"קול ירושלים" לרגל חג התנועה. שהות זו בירושלים נוצלה לטיול בעיר העתיקה בהדרכת זאב וילנאי: ביקרנו בכותל המערבי וברובע היהודי, פקדנו את בית הכנסת "רבי יהודה החסיד", צעדנו ב"וויה דולורוזה" וביקרנו בכנסיות נוצריות.

הטיול הבא של מחנה תל-אביב כולו נתמשך מ"יום עבודה בי"א באדר" (על פי מנהג התנועה), שאותו עשינו בקיבוץ בית הערבה שבצפון ים-המלח. לאחר שעבדנו שעות אחדות בסלילת הדרך שהובילה מן הקיבוץ למפעל האשלג, נסענו בו ביום לירושלים ולקראת ערב הלכנו צפונה דרך נבי-סמואל ואל-ג'יב (היא גבעון) למושב עטרות, שם עשינו את הלילה. עם שחר המשכנו ללכת צפונה-מערבה לעיירה הנוצרית ביתוניא ומשם צעדנו מערבה לעבר בן-שמן (מרחק כ 40 ק"מ): גלשנו מהרי יהודה ודרך שדות נרחבים של כלניות ורקפות, חלפנו ליד "קברות המכבים" ועם רדת החשכה הגענו לבן-שמן.

בגליון "במבחן" מחודש אפריל 1944 דווח במדור "בתנועה":

"כינוס השכבה הבינונית הארצית התקיים בחניתא בשבוע שלפני חג הפסח ומשם יצאו לטיול בהרי הגליל העליון.התכנסו לא רבים: 140 (בתוכם חברי העדה הדרומית מתל-אביב.ר.ג.) מתוך 450 חברי השכבה. אולם מעטים אלה הרגישו את עצמם שליחי הרבים. הכינוס התחיל במסירת אינפורמציה מהמחנות השונים. בערב- מסיבת הגליל משותפת לחברי המקום. משך יום המחרת נמשך הכינוס. ......... למחרת-לדרך (בהדרכת עזריה.ר.ג): קיבוץ אילון; ואדי קרן; ביקור במבצר הצלבנים מונפורט; פקיעין (לינה);. יום שני לעבר גוש חלב , ואדי פארה (לינה בואדי) יום שלישי –קדש נפתלי; הונין; מנרה; כפר גלעדי. ........ ביום הרביעי חל מפנה במזג האויר ונאלצנו לותר על מקורות הירדן. עלינו למטולה; ביקור מלא הרפתקאות והנאה בתנור, תל חי ומסיבת סיום מוצלחת עם ערב. בלילה חזרנו דרך טבריה לחיפה. ב-2 אחר חצות הגענו לצריף התנועה וכאן –כל הרשמים , החויות, ההיכרות העמוקה שנוצרה באו לידי בטוי נמרץ במעגלי "הורה" ושאר המחולות שפרצו בצוותא והסתחררו עד 5 בבוקר. לא חשנו בלאות, לא חשנו בצורך השינה. היה זה כינוס וטיול רב-ערך, מלא תוכן ומשאיר חויות עמוקות, אשר זה כבר לא ידענו כמוהו. אומצו הקשרים, התלכדה השכבה והיתה לאחת. נאמין כי ההמשך בוא יבוא".

בחודש יולי 1944 עשתה העדה הדרומית במחנה עבודה בקיבוץ בית השיטה. המחנה הזה לא זכה לאותה הילה שבה נתייחד מחנה העבודה בכפר יהושע בשנה הקודמת. לאחר שנסתיים יצאנו לטיול עם חברי השכבה הארצית בגליל. בין היתר העפלנו לג'רמק (הר מירון) ולצפת; למחרת גלשנו לנחל למון ולנחל עמוד שופעי המים באותם ימים, שעל גדותיהם שגשגו בוסתנים עמוסי פרי. משם הגענו "לעמוד" ורווינו מן המעין ששפע לרגליו. מכאן הוליכונו רגלינו לבקעת גינוסר. עם סיום הטיול באנו ביום 10 באוגוסט בשערי "המחנה הארצי" הרביעי של תנועת המחנות העולים שהתקיים ליד מעין-חרוד. העדה הדרומית מתל-אביב נטלה חלק פעיל במחנה. בסקירה נרחבת על המחנה הארצי הזה שפורסמה ב"במבחן" מחודש ספטמבר 1944 נכתב בין היתר: "...בערב –מסיבת פתיחה: לסיכום המחנות. כל מחנה נתן את חלקו. לבסוף הוצגה ההצגה ההיתולית: "משפט החוגיסט בשמים" (נתחברה ובוימה בידי אהרון חפץ ובוצעה בידי חברים מן העדה הדרומית.ר.ג.)......בערב עמדה להתקיים בעין חרוד, על הבמה המשותפת, מסיבת סיום אמנותית שהוכנה במשך זמן ממושך, אך בראשיתה נתקבלה הידיעה על הסתלקותו של ברל והיא פוזרה ונתבטלה....".

לפני חג הסוכות תש"ה, בעת שהיינו כבר בשכבה המתבגרת, תלמידים בכיתה י"א, נתגלע קרע בחיי העדה. חמישה מבין החניכים (מאיר וולפסון, משה ליסק, ישראל לוינסקי, טוביה שלונסקי ומיכה שטראוס) נענו להזמנה "נסתרת" של המדריך לשעבר אשר ידלין, להעפיל עמו להר חרמון. הטיול הזה פגע במרקם החברתי של העדה, עורר תרעומת קשה בקרב החברים וזכה לגנוי חריף מצד המדריכים. המחלוקת העזה על הטיול המתבדל והמתנשא לחרמון, הביא לניכור זמני בין רוב חברי העדה לבין חמשת המטיילים. אהרון חפץ (בסיועו של בנימין עציוני, ממייסדי קיבוץ בית קשת) ארגן עוד טרם שובם של "מטיילי החרמון"- מעין "טיול ניחומים" אל ארץ מקורות הירדן: יצאנו לפנות ערב מקיבוץ איילת השחר, עקפנו את ימת החולה וצעדנו אכולי נחילי יתושים לעבר שוליו המזרחיים של עמק החולה. סעדנו בכפר-סאלד ועשינו את הלילה בקיבוץ דפנה. למחרת ביקרנו בתל-אל קאדי (תל דן), חזרנו דרומה למשמר הירדן, פנינו לאורך "הירדן ההררי" לעבר עמק ה"בטיחה" ובדרכנו חווינו בעת מנוחה בצדי השביל- רעידת-אדמה ! משם הגענו לחוף הכנרת.

בחג החנוכה-תש"ה השתתפה העדה יחד עם כ-400 איש ב"כינוס הבוגרים במצדה", שנמשך 6 ימים. היה זה המפעל החינוכי הגדול והמורכב ביותר של התנועה בטרם הואץ תהליך התפלגותה. הכינוס והטיול תוארו ברשימה ארוכה ופיוטית בידי אהרון חפץ, שפורסמה בגליון חודש טבת תש"ה-דצמבר 1944 של "במבחן". כך נסתיימה לה שנת טיולים עשירה ויוצאת דופן של העדה הדרומית ב"שבילים שכבשו רגליה". הטיולים והכינוסים היו רק פן אחד מהפעילות השוקקת של העדה הדרומית בשנת 1944. בדו"ח על חגיגות יום האחד במאי 1944 שפורסם ב"במבחן" מסופר:

" בתל-אביב נפתח חג העבודה במפקד גדול בו נמסר דגל מחנה הצפון למחנה הדרום...".

רשימות מפרי עטם של חברי העדה במחנה הדרום בתל-אביב (פעמים גם משל חברי השכבה הצעירה), שהופיע קודם לכן ב"במחנה- עלון מחנה הדרום"(בכתב ובע"פ), נדפסו לאחר מכן במהלך שנה זו וגם לאחריה בגליונות "במבחן". בגליון מחודש ינואר 1944 למשל, נתפרסמה רשימתו של צבי שטטינר-"אגדת הנחל" ורשימה של ירדנה אלוטין (מהשכבה הצעירה)- אגדה על "בריאת העולם"). בגליון מחודש פברואר נדפסו בהרחבה דברי חברים שנאמרו בעת דיון שנערך בצריף על הספר והסרט "בלי ירח" של ג'ון סטיינבק ( דברים של משה ליסק; פנינה הנדלר; שולה כרמי; טוביה שלונסקי; עמוס זיליסט; ספי אהלי; צבי שטטינר והמדריכה-עליזה בוכהולץ). בגליון מחודש יוני פורסמה רשימתה של פנינה הנדלר על "האימפרסיוניזם בציור". בחודש אוגוסט הופיעו שוב שתי רשימות של חברי העדה הדרומית: האחת של יוסף וינוגרד- על מחנה העבודה בכפר יהושע בשנה הקודמת והאחרת של טוביה שלונסקי- על מחנה העבודה בבית השיטה. גם בגליון מחודש ינואר 1945 נדפסו עדיין שתי רשימות מפרי עטם של חברי העדה: "סיפור עצוב" מאת צבי שטטינר ורשימה של פנינה הנדלר- "עם קריאת הספר "הנפש הקסומה" מאת רומן רולן. כל הרשימות שנזכרו לעיל, שנדפסו בעיתון התנועה "במבחן", מעידות על הפעילות התרבותית הערה שאפיינה את חיי התנועה בצריף מחנה הדרום בעת ההיא.

החברים ממחנה הדרום נתברכו ביוזמות שונות כדי להעשיר את הפעילות התרבותית בצריף. על כך מעיד למשל תוכנו של מכתב המובא להלן (נכתב במכונת כתיבה), מיום 7 בינואר 1944, המצוי ב"ארכיון המחנות העולים" שב"יד-טבנקין": 

"לכ' המחלקה לעניני הנער-ליד הסוכנות היהודית לידי הד"ר בן שלום ח.י.

סניפנו סניף מחנה הדרום במחנה תל אביב, אשר בשמו אנו פונים אליכם במכתב זה, הוקם בערך לפני שנה, והוא כעת הצעיר בסניפי התנועה. לפני כחדשיים החלטנו , בכל השכבות במחנה, על הקמת ספריה למחנה. אין אנו רואים ספריה זו כמקור ספרי קריאה לחברים. בבתיהם, אלא אנו רוצים להקים פינת קריאה בתוך הצריף עצמו. ראינו חשיבות רבה למפעל זה מסיבות שונות. ראשית מפני שחשוב שבצריף הזה, אשר גדולים בו הרעש וההמולה, תהיה פינה אשר בה יתיחד החבר עם הספר, רוצים אנו שגם בשעה שרוצה החבר לעיין בעצמו, שלא במסגרת החוג, ימצא את מבוקשו בצריף של התנועה. ראינו שבפינה זו בצריף יכלה בכלל להעלות את הרמה והאוירה התרבותית במחנה. נוסף לכך אנו רוצים לרכז כאן ספרים אשר יקלו על החבר את הכנת פעולותיו וימצא גם חמר נוסף הקשור בתכנית העיונית אשר עוברות השכבות.

הקשיים בהגשמת התכנית הזאת הם רבים, ובכל זאת אנו מקוים שנוכל להגשימה. החילונו באסוף ספרים בין החברים וזה מהוה את היסוד לספריה. אלא שמספר חברינו עדין מצער, כמובן שירבו, ומה שיכלנו לרכז מבין החברים הוא מועט שבמועט. (מתוך מחנה המונה כ-130 חבר, בני גיל 16-11 , אספנו כ- 100 ספרים). כיסוד לספריה אנו זקוקים לעזרה ומבקשים מכם לתרום מספר ספרים ליצירת היסוד לספריה.

בברכת חברים

מחנה הדרום ועדת הספריה

את תשובתכם נא לשלח לפי הכתובת: מרים לוין, ת"א, רח' מאז"א 65".

השקיעה - צריף מחנה הדרום לקראת פילוג. 1945

כפי שיתברר להלן, הפעילות החינוכית-תרבותית בצריף הדרום בסוף שנת 1944 פינתה את מקומה לויכוחים אידיאולוגיים מרים ולוהטים, רוויים ברגשות עזים, שבישרו כבר את ראשיתו של הפילוג בתנועת המחנות העולים. חברי העדה, שנמנו כבר עם השכבה המתבגרת, היו כל כולם משולהבים ומעורבים במאבקים שהתנהלו בתוך התנועה עד כדי כך שקבוצת הורים שלחה למזכירות התנועה ב-12 בחודש דצמבר 1944 את המכתב הבא (המצוי אף הוא בארכיון "המחנות העולים") :

" לחברי מזכירות של "מחנות העולים" 

ולמרכזי הפעולות במחנה הדרום בת"א

ח.נ. ! קבוצת הורים שבנותיהם ובניהם נמצאים במחנה הדרום בשכבה המתבגרת מודאגת ממהלך העבודה והלימודים של ילדיהם. ברצוננו להזדמן בהקדם לשיחה אתכם ונשמח מאד אם תקבעו לנו זמן לפגישה. אנו רואים את הענין כדחוף. נבקשכם בקשר עם הפגישה להתקשר עם הח' מ.זיליסט בחברת "הסנה". בב"ח א,לוין, וולפסון ומ.זיליסט".

מכתב זה מרמז ומאיר מזווית צדדית אמנם את תחילת השקיעה של מחנה הדרום בתל-אביב. במהלך חמשת חודשים הבאים הלך וגאה בתנועה הויכוח בין המיעוט שצידד באיחוד עם "גורדוניה" לבין הרוב ששלל אותו. מחנה הדרום בניצוח העדה הדרומית של השכבה המתבגרת, נסחף וצלל אל תוך מערבולת זו. הפעילות בצריף הלכה ופחתה ולעומת זאת רבו הווכחנות והעדר הסובלנות בין החברים. שתי חניכות ותיקות סולקו מן התנועה בשל התרשלות בנטילת חלק בפעילות העדה.

בדו"ח מפורט שנתפרסם ב"במבחן" מחודש פברואר 1945 על ישיבת מרכז התנועה שנתכנס בתל-אביב בחודש ינואר ודן בנושא: " לדרכנו הציונית-סוציאליסטית" , השתתפו בדיונים גם מדריכים וחברים מהעדה הדרומית: אהרון חפץ; עליזה בוכהולץ; מאיר וולפסון; משה אולניק; ננסי גולומב; יוסף וינוגרד ומשה ליסק . הדיון נסב למעשה על שתי הצעות של "תכנית עיונית לשכבה המתבגרת" ששיקפו את האידיאולוגיה של שני המחנות המתרוצצים בתנועה. בהצבעה על שתי התכניות זכתה ברוב גדול (39 לעומת 12) ההצעה של מתנגדי האיחוד עם "גורדוניה". גם ב"במבחן" מחודש אפריל 1945 נזכרים חברים מהעדה הדרומית שהשתתפו בויכוח על האיחוד: עמוס זיליסט –בעד, שולה כרמי-נגד, מאיר וולפסון-בעד, משה אולניק-נגד.

פעילותה ויוזמתה של קבוצת חברים מצדדי האיחוד במחנה הדרום, שקראה לאי-ציות לדרכו של הרוב בתנועה שהתנגד לאיחוד מתוארת לפרטיה בגליון "במבחן" מחודש יוני 1945 שהופיע ימים ספורים לפני הפילוג בתנועה. בגליון זה פורסם חוזר של המזכירות הארצית ותגובה עליו מאת חברי מחנה הדרום:

" חוזר לכל חברי התנועה. אנו רואים לנחוץ להביא לידיעת החברים את הענין הבא: באספת שכבה שהתקיימה במחנה הדרום בת"א ביום 9.5.45 הביאו מספר חברים הצעה לבצע למעשה איחוד של מחנה הדרום עם גורדוניה בניגוד להחלטות התנועה במועצת בית השיטה. בדברי החברים נשמעה הנמקה שהחלטות בית השטה אינן מחייבות אותם באשר הן עומדות בניגוד לדרך התנועה. בסיכום התקבלה החלטה לשלוח משלחת בשם השכבה המתבגרת של הדרום למועצת גורדוניה שמתפקידה יהיה בין השאר להודיע לגורדוניה בשם שולחיהם שיש חברים במחנה הדרום, אשר למרות החלטת המועצה של התנועה ימשיכו להלחם על הגשמת האיחוד המידי עם גורדוניה.....אנו חושבים למיותר להסביר (ממשיכים דברי "החוזר לכל חברי התנועה") שהופעת חלקים מהתנועה כלפי חוץ בעמדה מנוגדת להחלטותיה אינה דומה למלחמה בפנים התנועה, שהיא זכותו של כל מיעוט, ופירושה של הופעתם הוא הפרת מרות התנועה וצעד ראשון לפירוק שלמותה ואחדותה... ".

על חוזר המזכירות פורסמה בגליון הנ"ל של "במבחן" תגובת "חלק מחברי השכבה המתבגרת, דרום ת"א" , בחתימת עמוס זיליסט, שבה נאמר בין השאר:

" חברים! נדהמנו לראות את החוזר האחרון של המזכירות הארצית אודות החלטת השכבה שלנו , ואנו מבקשים לא להמשיך בצורת ויכוח ובירור כזאת. שכבתנו רואה בחרדה את המצב בו נמצאת התנועה כיום, את העדר העבודה המשותפת של שני הזרמים בה, את חוסר הבהירות בשאלות היסוד שלה. אנו דורשים בירור מידי של שאלות אלה כדי לאפשר באמת שיבה לעבודה חינוכית מסודרת......".

חלק ניכר מחברי העדה הדרומית היו פעילים ביותר בתהליך שהוביל לאחר ימים ספורים לפילוג בתנועת המחנות העולים. בכל זאת אפשר לציין כי בחודשים שקדמו לפילוג-נתקיימה עדיין מדי-פעם פעילות ערה בצריף הדרום, כפי שמדווח "במבחן" מחודש אפריל 1945: 

" במחנה הדרום..... במתבגרת. בימי הפורים, במקום היציאה לעבודה שנתבטלה השנה, זו הפעם הראשונה בגלל הגשמים- נתקיימו שני ימי עיון בעקבות תכנית המתבגרת כפי שנתקבלה במרכז האחרון. נוסף לפעולות החוגים נתקיימה הרצאה על המהפכה הצרפתית". על מצבו של "הצריף" נאמר:

" פורקה הגדר והוחל בהקמתה מלבנים ממש. חדר הקריאה עודנו עזוב ומוזנח – וחבל". עם זאת- הוסיפה לפעול המקהלה בניצוחה של דליה גולומב.

הפילוג בתנועת המחנות העולים ונטישת הצריף ברחוב ג'ורג' אליוט. יוני 1945

בחודש יוני 1945 נתפלגה תנועת "המחנות העולים". בתל-אביב נותר צריף מחנה הצפון ברשות פלג התנועה שהתנגד לאיחוד עם "גורדוניה". פלג זה המשיך וממשיך לקיים את תנועת "המחנות העולים" כתנועה לעצמה עד היום. צריף מחנה הדרום ברחוב ג'ורג' אליוט נשאר ברשות חברי התנועה שפרשו מ"המחנות העולים", על מנת להתאחד עם תנועת "גורדוניה". מיעוט מבין חברי העדה הדרומית לא פרש מה"מחנות העולים" וחזר למחנה הצפון. חברים אחרים בחרו לנטוש את התנועה לחלוטין. בגליון "במבחן" מחודש יולי 1945, במסגרת "ספירת מלאי" מטעם מזכירות "המחנות העולים", פורסם בין היתר:

"בתל-אביב..לאחר התבהרות המצב לאמתו נתגלה כי מחנה הצפון רובו ככולו, פרט לכמה חברים משכבות שונות, נשאר בשלמותו. ממחנה הדרום שפרש(! ר.ג.) עברו לכאן: מהמתבגרת 17חברים ועוד חברים מהשכבות הצעירות..".

אפשר למצוא בהגדרה הנ"ל: "מחנה הדרום שפרש.." את המפתח להדרתו של צריף מחנה הדרום ברחוב ג'ורג' אליוט מן ההיסטוריה הרשמית של תנועת "המחנות העולים". נראה כי "אבות התנועה" שערכו לימים את ארבעת כרכי הספר- "שנות המחנות העולים" ראו בו מדעת או מבלי דעת-צריף סורר, "ממזר" רחמנא ליצלן, שסיים חייו ב"חטא", אשר לא ייזכר שמו ולא יבוא בקהל ה"צריפים" של עדת שלומי אמוני תנועת "המחנות העולים".

לאחר הפילוג פקדה את צריף מחנה הדרום תחייה מחדש לשעה בלבד, מעין "שירת ברבור", שכן הייתה זו תקופה של "בין השמשות", טרם שחברו "הפורשים" ועברו מ"המחנה" ומהצריף שברחוב ג'ורג' אליוט אל "הקן" של אנשי "גורדוניה" בבית "חבר הקבוצות" שברחוב ברנר מס. 18 א'. מכל מקום, בחוזר למחנות מס. 2 מטעם המזכירות הארצית של הפלג הפורש, שכינה עצמו באותם ימים- "התנועה הכללית של הנוער הלומד בא"י המחנות העולים" (טרם שהתאחד עם "גורדוניה") מיום א' בתמוז תש"ה, נמסר עדיין על פעילות נמרצת במחנה הדרום, כאילו "עולם כמנהגו נוהג" ועוד נכונו לו ימים ארוכים:

"במחנה הדרום. אחרי יציאת השביעיות לעבודה עלתה בעיה קשה של ארגון המחנה מחדש וקביעת מדריכים לשכבות הצעירות. הודות לנכונות החברים לפעולה עלה בידינו לארגן את המחנה ולהכניסו למסלול של עבודה. התקיים יום עבודה לשיפור הצריף והשטח. תוקנו החלונות ונעשו עבודות שפור בפנים הצריף. נבנתה סוכה ליד הצריף. נשלם סוף-סוף קיר הלבנים על יד הכביש והותקנו מדרגות. לא יהיה צורך עוד להעלות מדי פעם בפעם את החול שנשפך החוצה. במחנה הדרום כיום 190 חבר".

חלפו שבועות מעטים והצריף נעזב. כך נסתיימו חיי מחנה הדרום של "תנועת המחנות העולים" שברחוב ג'ורג' אליוט בתל-אביב. בהתכנסות מאוחרת של שרידי "העדה הדרומית" לאחר הנטישה אמר עמוס זיליסט לחבריו: "אפשר לומר כבר "קדיש" על "העדה".

אחרית-דבר

חברים מן ה"עדה הדרומית" היו שותפים נלהבים להתארגנות של פלג התנועה שפרש מן "המחנות העולים" לקראת האיחוד עם "גורדוניה" ולאחר מכן נטלו חלק בהקמת "התנועה המאוחדת". בסתו 1946 יצאו שרידי "העדה הדרומית" וחבריהם יוצאי "גורדוניה" להכשרה מגויסת בקיבוץ כפר-גלעדי, במסגרת פלוגה ט' של הפלמ"ח (לימים בגדוד השלישי). בפברואר 1947 הם השתתפו בייסודו של קיבוץ מעין ברוך, לחמו במלחמת העצמאות ובאוגוסט 1948 חזרו למעין ברוך.

החברים מן "העדה הדרומית" שבחרו להישאר ב"מחנות העולים", חזרו ל"עדה הצפונית" שבצריף מחנה הצפון. יחד עם שאר חבריהם ב"חוג העולה" הם יצאו בסתוו 1946 להכשרה מגויסת בקיבוץ יגור ולאחר שנה עברו לקיבוץ מעוז-חיים במסגרת הגדוד הראשון של הפלמ"ח. לאחר מלחמת העצמאות השלימו את קיבוץ רביבים.

לאחר הפילוג בתנועת "המחנות העולים" נותר כאמור "מחנה הצפון" בתל-אביב בידי חברי תנועה זו. כמה מן החניכים במחנה הצפון הקימו בשנת 1946 צריף חדש עבור מחנה דרום חדש, בגבול המערבי של המושבה הטמפלרית הגרמנית לשעבר - שרונה. כך נתמלאה משאלתו של שמעון גפן שאותה הביע ברשימתו:"עוד יקום מחנה הדרום", שפורסמה לאחר הפילוג, בגליון "במבחן" מחודש נובמבר 1945.

תודות

אני מודה לכל אלו שסייעו לי בהשלמת כתיבתו של חיבור זה. תודה מיוחדת לצבי שטטינר שהעמיד לרשותי תצלום נדיר מעשה ידיו של הצריף ברחוב ג'ורג' אליוט, המופיע בשער החיבור. ראויה לתודה מיוחדת גם דיתה כצנלסון (ורד), מחברות "העדה הדרומית" על שלא היססה למסור לעיוני יומן אישי משנת תש"ד ואת מכתביה לאמנון משנת תש"ה. כן יעמדו על הברכה החברים מהעדה הדרומית שתרמו פרטים אלו ואחרים מתולדות העדה: משה ליסק, רות צדפי (פיין), עמוס זיליסט, ראובן רחבלסקי (רחביה), משה אולניק. תודות לחברים מן "המחנות העולים" לדורותיהם שנענו לי ותרמו נתונים על תולדות הצריף ברחוב ג'ורג' אליוט: אלי הדר, אברהם רון, חנוך אורן, יוסי פלדמן וכן חברים אחרים מיוצאי "המחנות העולים": יחזקאל אבנרי ויגאל רון. אני מכיר תודה לשושנה בייגלמן (תל-אביבית שלא נמנתה עם חברי התנועה) עבור נתונים על משפחת בייגלמן, בעלי המגרש מס. 12 ברחוב ג'ורג' אליוט. 

מקורות

יצחק כפכפי (עורך), "שנות המחנות העולים", עשור שני (1945-1934), תשמ"ה

דיתה כצנלסון (ורד) , יומן, תש"ד; מכתבים לאמנון, תש"ה, תל-אביב

ארכיון "המחנות העולים". ארכיון התק"ם- "יד-טבנקין", רמת אפעל

הארכיון ההיסטורי ומינהל ההנדסה, עירית תל-אביב

מכון לבון-ארכיון וספריה לחקר תנועת העבודה, תל-אביב

"במבחן", בטוי לנוער הלומד, תנועת הנוער הלומד בארץ-ישראל-המחנות העולים, תל-אביב

"עמל"- יומן המחנה, כפר יהושע, מחנה השכבה הבינונית (דרום), קיץ תש"ג (בסטנסיל).

"מאז ועד היום"- (49 שירים היתוליים ממחנות, הצגות, הוי, י"ז שנה לתנועה במסיבת כ"ה בתשרי, מחנה תל-אביב, תש"ד (בסטנסיל).

..

.