בנייני נווה ברחוב כהנשטם מאת דני רכט

ברוח תכנית גדס המתוקנת (תכנית שיפמן למעשה) תוכנן בשנות הארבעים גם האזור שממזרח לרחוב אבן גבירול. אחד מהבלוקים נתחם ברחובות אבן גבירול (המשך רחוב יהודה הלוי בעבר), פנקס (המשך רחוב הבשן שהחליף את שמו לאהבת ציון ואז שונה לפנקס), רמז (חלק מרחוב בלוך בימים ההם) וזבוטינסקי (רחוב קיבוץ גלויות אז). ועדת השמות העירונית החליטה ששמות רחובות בלוק זה יהיו קשורים לתחום החינוך. בסוף שנות הארבעים נקבעו שמות לרחובות: מוסינזון (מנהל גימנסיה הרצליה), אפשטיין (מחנך ובלשן) וכהנשטם (ממחדשי החינוך העברי בגולה). ובתחילת שנות החמישים נקבעו השמות לשאר הרחובות בבלוק: דוד ילין (מורה, מזרחן ויו"ר הוועד הלאומי), משה שור (פרופ' לבלשנות, רב והסטוריון) ומפיצי ההשכלה (שמו שונה בהמשך לרחוב מוזר על שמו של הנדבן שתרם לבניית בית גימנסיה הרצליה ברחוב אחד העם). גם בית הספר שהוקם בשכונה נקרא על שמו של איש החינוך הבכיר אברהם ארנון (1887-1960) שכיהן כיו"ר מרכז המורים.

אהרן כהנשטם (1859-1921) ייסד את הקורסים הפדגוגים בגרודנה ועמד בראש רשת בתי הספר העברים 'תרבות' במזרח אירופה. בתי הספר ברשת חינכו לציונות, עליה והגשמה. הרחוב על שמו מופיע במפה משנת 1949 ובמפת פרידלנדר משנת 1954 כסמטה קצרה (מאה מטר בסך הכל) בין רחובות אפשטיין ומפיצי ההשכלה (לימים רחוב מוזר). על רחוב כהנשטם כתב ד"ר י. רבקאי (דבר 9.7.1951): "בתים ותנועה עדיין אין ברחוב הזה. כל כולו איננו אלא סימון של מקום לרחוב. אך השלט 'רחוב כהנשטם' מציין ומבטיח. כאן יהיה בקרוב רחוב ממש, בתים למגורים ולעבודה ותנועה שוקקת. נאמן עלינו גידולו של הישוב ונאמנה זריזותה של מלאכת הבנייה, כי בקרוב יהיה כאן רחוב סואן מצהלת הטף ודינמיות יוצרת של מבוגרים". רבקאי לא יכל לדעת שהרחוב לא יסלל בסופו של דבר.

את המגרשים שלצידי רחוב כהנשטם רכשה בשנות החמישים חברת נווה. את החברה ניהל צבי אורבך (1904-1971) קבלן בנייה וממפקדי ההגנה בתל-אביב. אורבך היה מקושר היטב לצמרת מפא"י. עם תום מלחמת העצמאות הועמד אורבך בראש הוועדה לשיכון אנשי צבא בשירות קבע שבנתה את צהלה, מעוז אביב, נווה צה"ל ושיכונים נוספים. הפרוייקטים שבנתה חברת נווה בעיר נתפסו כבתי מגורים יוקרתיים והדירות בהם נמכרו בעיקר לבורגנים תומכי המחנה האזרחי. ילדי הסביבה כינו את המתחם "בתי המליונרים". המתחם תוכנן על ידי האדריכלים מאיר הורמן (1905-1971) ואהרון דורון (1917-2012).

אורבך והמתכננים הבינו כי לדירות יהיה ביקוש רב יותר אם יפנו לפארק ירוק במקום לרחוב קצר ומכאן המרחק לעסקה היה קצר. מסתבר שהנוהג הנפסד של תבע"ות נקודתיות היה קיים כבר בסוף שנות החמישים. תמורת השטח בו סומן במפות רחוב כהנשטם קיבלה העיריה שטח אשר שימש להרחבת המגרש עליו הוקם בית הספר ארנון. בתוואי הרחוב לשעבר ניטע פארק פרטי מטופח המשמש את תושבי בתי נווה. ובמודעות לשיווק הפרוייקט (דבר 16.10.1959) נכתב: "אסונות רבים קורים לילדים אשר במקום מגוריהם אין מגרש משחקים מסודר ובטוח. בשכונת נווה החדישה שבצפון תל-אביב בין הרחובות מוזיר ואפשטיין, בה נבנות הדירות הנוחות והמשוכללות ביותר בארץ, ניטע הגן הגדול מסוגו בעיר שישתרע בין מבני המגורים, על פני 9 דונמים של כרי דשא, שבילים ומקומות משחק פתוחים ובטוחים לילדי המשתכנים".

אהרון כהנשטם הונצח ברחוב קצר אחר הממוקם כמאה מטר מבתי נווה. רחוב זה נמצא מזרחית מרחוב רמז ומסתיים בחצר בית הספר אהבת ציון. בהמשך לפרוייקט זה נבנו גם בנייני נווה דוד המלך בואכה רחוב וייצמן ובנייני נווה שלמה המלך (בפינת רחובות ארלוזורוב ובן-נון).

תודה לד"ר אור אלכסנדרוביץ'

..

.