בית מרדר ושות' ברח' הירקון  מאת דני רכט

בראשית שנות הארבעים, כשאוכלסו הדירות הפונות לחזית בבית שברחוב הירקון 134, נשקף מהם המראה הלא ממש מלבב של צריפי שכונת מחלול א', . בנוסף סבלו דיירי הדירות ממטרדי רעש וריח  מבתי החרושת שפעלו בסמוך. בעשרות השנים שחלפו השתנתה הסביבה לגמרי. וכיום, עם מראה לא חסום למרחבי הים, זאת אחת הכתובות הכי מבוקשות בעיר. 

מגרש מספר 23 בשכונת כרמיה ששטחו 454 מ"ר היה בבעלות אמיל גרסלר ונמכר בסוף 1938 לשותפות של שלושה קבלנים.  על המגרש הוקם בית מגורים ביוזמת ידי הקבלנים השותפים מרדכי מרדר (1904-1988), יהודה אנגלברג (נפטר ב-1967) ויוסף לוסטיג (1908-1976). שני הראשונים עבדו יחד עוד של שנות העשרים, כחלק מקבוצת הפועל בירושלים (יחד עם קבלן אחר, צבי אורבך, ובונים נוספים). בראשית שנת 1940 הם העבירו לבעלות קבוצה בראשות ד"ר מנפרד טוכלר את הבית ברחוב הירקון 134 שאותו עדיין לא סיימו לבנות. האחים קורט וגיאורג והאחות אנני זומרפלד היו שותפים בפעילות הנדל"ן של ד"ר טוכלר. כמעט במקביל מכר טוכלר למרדר ושותפיו הקבלנים את המגרש בשדרות ח"ן 23. בשנת 1943 נמכר הבניין ברחוב הירקון למר יואל מגזניק.

לקרבה לים ולמליחות הרבה היתה השפעה רבה על מצבו של הבניין שהתבלה במהלך השנים. בשנות התשעים נעשה שיפוץ מסויים לבית.  בשנת 2013 הוא שופץ ונוספו לו דירות פנטהאוס. עם סיום השיפוץ ותוספת הבנייה, הוצב בכניסה לבית שלט בו נכתב: הבית ברח’ הירקון נבנה בשנת 1939 על ידי האדריכלים גולדנברג ופינאקר. המבנה, שתוכנן כבית מגורים בסגנון הבינלאומי, מורכב משני נפחים בצורת "L" המונחים בהסטה זה כלפי זה ליצירת הפרדה מפלסית מדורגת בין דירות המבנה עם חדר מדרגות משותף בתווך. 

קומות המגורים הוגבהו ממפלס הרחוב באמצעות עמודים, כך שלכל דירה נוף אל הים, ובקומת העמודים מוקמו מבואת כניסה וגינה. המבנה מחופה בטיח אמנותי בדוגמת אבן (שטיינפוץ) בתוספת נציץ (מיקה) המבהיק בשמש. כחלק מעבודות השיקום נוספו על הגג קומה וקרניז היקפי. הבית, הנמצא באזור החיץ של הכרזת העיר הלבנה על ידי אונסק"ו, הוא מבנה לשימור מתוקף תכנית השימור 2650 ב’. שימור ותוספת בנייה: 2013, טל איל אדריכלות.

.

.