בית גאורג וינמן (ארכיון איכילוב) מאת שי פרקש ודני רכט

המושבה הטמפלרית שרונה נבנתה על רכס כורכר ונתחמה בשתי דרכים ראשיות. הראשונה, דרך שכם (אח"כ דרך פתח-תקווה. וכיום דרך בגין) תחמה את שרונה מכיוון דרום-מזרח. השניה, דרך שנמתחה מרחוב יהודה הלוי ועד גשר שרונה מעל נחל המוסררה, נקראית במפת העיר משנת 1930: Old Nablus Road. חלק מרחוב לסקוב, כמו גם חלקה המזרחי של שדרת שאול המלך, סלול בתוואי דרך זאת. דרומית לדרך ההסטורית ניצבו בתיה הצפונים של שרונה: בית וילהלם אברלה (יבואן ויצואן בעל בית עסק גדול בעיר יפו) ובית משפחת וינמן (Wienemann) שעסקו בגידול ירקות. מצפון לדרך זאת השתרעו שדות מוריקים בבעלות גרמנית.

בשנת 1930 בנה גיאורג וינמן את ביתו במרחק של כ-250 מטר מבית הוריו (לכיוון צפון-מזרח). זאת וילה בת קומת מרתף, קומה ראשונה וגג פתוח, שנבנתה בסגנון הבינלאומי וניצבה מצפון לדרך ההסטורית. לצד הוילה נבנתה רפת גדולה. בשנת 1941, עם גירוש הטמפלרים לאוסטרליה, מסר גאורג וינמן את ביתו למשמרת בידיו של אליהו גורדון, שהתגורר בביתו של וינמן יחד עם אימו.

אליהו גורדון היה מדריך רכיבת סוסים ואלוף מרוצים וקפיצות. גידול ואילוף סוסים היו חלק מעבודתו. מועדון הרכיבה בבעלותו פעל לאחר גירוש הטמפלרים ועד 1950 לערך בשטח שהיה שייך לריינהרדט ליפמן הטמפלרי (לימים רחוב לסקוב, דרומית לבית האיכרים). בתחילת שנות החמישים החלה סביבה זאת להיבנות וחוותו של גורדון נדדה אל מעבר לנחל הירקון, לשטח שנמסר לו, הנמצא כיום בין סמינר הקיבוצים ממזרח, לשכונת כוכב הצפון ממערב. אליהו גורדון עזב בשנות השבעים את תל-אביב ועבר לעיר אילת, שם נפטר.

את מבנה הרפת הסמוך לבית, מסר גורדון בשנת 1945 למהנדס יקותיאל קלוצמן ולבנו הרי. החווה של גורדון בשרונה ואחר כך גם בצפון תל-אביב שימשה פנסיון לבעלי סוסים תושבי תל-אביב ושל קצינים בריטים. בבעלות משפחת קלוצמן היה סוס שטופל בחוות הסוסים של גורדון ומכאן הקשר. קלוצמן העביר אל המבנה את בית המלאכה המכני שלו. קודם לכן, פעל בית המלאכה של קלוצמן בנחלת יהודה, אך הוא נאלץ לעזוב את המקום עקב התנכלות הערבים לתחבורה שבין תל-אביב לראשון לציון, שעברה בסמוך. שני אחיו של קלוצמן היו בעלי מפעל אוקובה לסכיני גילוח בראשון לציון. הרי קלוצמן הבן מעיד כי ברפת נבנה אבטיפוס לתת-מקלע אוטומטי מתקפל, מהדגם של רובה שמייסר גרמני, שאפשר להסתירו מהאנגלים מתחת המעיל בעת ליווי האוטובוסים (תת-מקלע זה לא יוצר בסופו של דבר מפאת מחירו הגבוה). כאן גם יצר קלוצמן, לבקשת אנשי ההגנה, פגזים למרגמת הדווידקה. הרפת שימשה את קלוצמן עד שנת 1949. אז החליטה העיריה לפנות את התעשייה מאזור שרונה. בית המלאכה של קלוצמן עבר למרכז וולבלסקי. ולאחר תקופה קצרה, התמזג עם מפעל יציקות הפלדה סדן שפעל עוד קודם בשולי שכונת מרכז מסחרי.

בתאריך 14 במאי 1948 הועברה לשכת ראש הממשלה אל בית וילהלם אברלה שבצפון המושבה הטמפלרית. אדריכלית שרי מרק שחקרה את תולדות בית רוה''מ קבעה שהדרך הראשית הוסטה לכיוון צפון מטעמי בטחון. כך, הדרך שנמתחה קודם מרחוב המאספים (לימים לסקוב) לכיוון צפון-מזרח, התחילה עכשיו מקצהו המזרחי של רחוב הנביאים ונקראה: שדרת שאול המלך. בעקבות הסטת הדרך מצא את עצמו בית גאורג וינמן (שעמד צפונית לדרך הראשית וחזיתו פנתה דרומה) ניצב על הגדה הדרומית של הדרך. לימים יבנה מולו מגדל בית אמריקה (שדרות שאול המלך 35).

לא ברור למה שימש בית גאורג וינמן במהלך שנות החמישים, לאחר שאליהו גורדון נדד אל מעבר לירקון ובית המלאכה של קלוצמן עבר למרכז וולבלסקי. אך בתחילת שנות השישים, עם הפעלתו של בית החולים העירוני החדש, נמסר הבית לידיו ושימש במשך כארבעים שנה כארכיון איכילוב. בפי אנשי הצבא כונה המבנה אז "מובלעת איכילוב" - אנומליה בה התקיים מוסד ציבורי אזרחי בשטח צבאי. בשנת 2001 נדד ארכיון איכילוב אל ביתו החדש במרכז הרפואי ע"ש סוראסקי והבית ננטש. בשנת 2005 נהרס בית גאורג וינמן ושטחו משמש מאז כמגרש חנייה. תגובת משרד הביטחון לאחר ההרס: "שטח מובלעת איכילוב הוא שטח ביטחוני שנוהגים בו בהתאם לחוק התכנון והבנייה. שטח זה מיועד לשיווק בעתיד לצורך בנייה אזרחית. הבניין לא הוגדר כמבנה לשימור, ואם היה בידי מערכת הביטחון מידע כזה היינו נוהגים בו בהתאם". מלשכת דובר העירייה נמסר כי "היות והבניין בשטח צבאי אין המקום נזקק לאישור הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל-אביב-יפו אלא לאישור הוועדה למתקנים ביטחוניים שליד הוועדה המחוזית".

.

.