בית שרה איטה פלמן מאת דני רכט

מי שגר בסביבה יתקשה אולי לעכל, אבל להתיישבות היהודית הראשונה בצפון העיר היה אופי חרדי. רבי דוד דב פלמן היה מצאצאי המגיד ממזריטש ומראשוני חובבי ציון בעיירה היהודית מזריטש. רעייתו של פלמן נפטרה עוד בפולין. לאחר שהתחתן בשנית עלו פלמן, אימו רבקה, אשתו השנייה שרה-איטה, שני ילדיו הגדולים (בניו מאשתו הראשונה) וחמשת הילדים הקטנים לארץ ישראל. איתם הגיע מורה שתפקידו היה ללמד תורה את ילדי המשפחה. שרה-איטה, בתו של חיים דומב שעסק בניהול אחוזות, גדלה גם היא בעיירה מזריטש. הפלמנים עלו יחד עם קבוצת עולים יהודים שרובם המשיך לצפון הארץ והקימו את המושבה יסוד המעלה בגליל העליון. פלמן ורעייתו התיישבו בפרדס בתחום הכפר סומייל (אל-מסעודיה), הוא פרדס פלמן (נחלת דוד). כבר בשנה הראשונה הלך דוד דב פלמן לעולמו. שרה-איטה בת ה-27 נאחזה בפרדס למרות שהיתה מטופלת בילדים קטנים ולמרות שפרנסי הקהילה היהודית ביפו שחששו לגורלה הפצירו בה לעבור להתגורר ביפו "בין יהודים". אולם היא נאחזה במפעל החלוצי של בעלה המת והתגוררה בבית הבאר שבפרדס פלמן במשך יותר מחמש עשרה שנים. פרדס פלמן והמשק המעורב שניהלה בו המשפחה תיפקדו כתחנת נסיונות חקלאית לראשוני המושבה פתח-תקווה ולחקלאים אחרים.

בשנת 1899 הוקמה שכונת אחווה (שערי אחווה) בסמוך לנווה צדק. את השכונה הקימה אגודת אחווה החרדית-מודרנית מירושלים. חברי האגודה נראו לשרה-איטה כשכנים ראויים. בנה חיים בנה את ביתו בשכונה, ברחוב אחווה 25 פינת רחוב בוסתנאי 6 ושרה-איטה התגוררה בו. מדי יום היתה עושה את דרכה מהבית ברחוב אחווה אל הפרדס. בתחילת שנות השלושים הורחב הבית. באותו עשור גאל אלישיב (אלן), בנו של חיים פלמן ונכדה של שרה איטה את אדמת שכונת גבעת אלישיב אותה קרא על שמו.

בשנות השלושים התרחבה העיר במהירות צפונה ועלה הביקוש למגרשים לבנייה. לשרה איטה היה קשה להיפרד ממפעל חייה, אבל ילדיה ונכדיה בחרו לממש את הנכס בעסקת מכירה שתבטיח את עתידם. לאחר שהושלמה המכירה, קיימה המשפחה ארוע. יובל החמישים לפרדס העברי הראשון היה למסיבת פרידה ממנו. בתום הארוע חזרה שרה-איטה לביתה ברחוב אחווה. הפרידה מהפרדס מפעל חייה, היתה קשה. היא הסתגרה בבית ולא יצאה ממנו במשך חצי שנה ואז הלכה לעולמה. היא נטמנה בקבר המשפחתי שבבית הקברות ברחוב טרומפלדור. במגרש בית פלמן ניצב כיום בית מגורים חדש יחסית.

שרה איטה פלמן באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו:

שרה איטה פלמן (אם הפרדסנות העברית בא"י) נולדה במזריץ', פלך שדליץ, פולין, א' ניסן תרט"ז (1856), לאביה חיים דומב , בעל אחוזות. נישאה לר' דב דוד פלמן , בר-אורין, סוחר אמיד ומכובד ופרנס הקהלה במזריץ' ועזרה לו שם במעשי צדקה וחסד.בתרמ"ד עלתה ארצה עם בעלה ועם כל בניביתם והתישבו בבית ובמשק שהכין בעלה בתרמ''ג בכפר הערבי סומל, בקרבת הירקון, שהיה אז רחוק מרחק רב מיפו הקטנה.

בתמוז של אותה שנה נתאלמנה מבעלה, שמת בעקב מכת-שמש תוך עבודה בפרדס שהחל לנטוע. אך היא לא עזבה את המקום ובגבורת-נפש ובמסירות נשארה עם כל משפחתה בכפר הערבי והמשיכה לטפל במשק ובפרדס ובעבודות הבית. סבלה קדחת ומחסור ויתר הפגעים, שיכלה שתים מבנותיה הקטנות שמתו מקדחת ומחוסר עזרה רפואית. הביאה לבניה את טובי המלמדים מירושלים, נאבקה עם חוסר כספים להמשכת עיבוד הפרדס, מכרה לשם כך את תכשיטיה, השקיעה את שארית הרכוש שגבתה מקרובי בעלה שבגולה, קיבלה הלואה מהבארון בנימין רוטשילד ושילמה אותה עד הפרוטה האחרונה, נזדקקה גם למלוים פרטיים בריבית וצמצמה את הוצאות ביתה כדי לעמוד בהתחייבויותיה. רבים יעצוה, לעזוב את המקום ולחזור לחו"ל או לפחות להתישב בעיר, ואף הוצעו לה הצעות מצודדות למכור את הפרדס לנכרים במחיר גבוה, אך היא עמדה איתנה נגד כל התלאות והעצות הטובות, והפרדס והמשק המעורב שלה, שהיא ובניה עשו בהם נסיונות של שכלול ושיבוח, נעשו לתחנת לימוד והדרכה ליהודים. שהחלו נוטעים פרדסים בארץ. גם הרב אריה ליב פרומקין , שנטע את הפרדס הראשון בפתח תקוה. במשק עובדיה (אמיל) לחמן מברלין, היה בא לפרדסה לבקש עצה והדרכה והוא עודד אותה להחזיק מעמד ולהמשיך במפעלה. לא פעם התנפלו הבידואים על האחוזה, אולם השכנים הערבים שבכפר סומיל, שהעריצו את "סיט-שרה" (גב' שרה) על אומץ לבה וחכמתה, הגנו עליה תמיד מפני התנפלויות כאלה.

בבית הזה שבכפר הערבי השיאה את שני בני בעלה מאשתו הראשונה ואת שני בניה ובתה, ורק אחרי כ-15 שנות ישיבה בכפר נכנסה עם חמותה הזקנה ועם בניה ונכדיה לדור ביפו, והוסיפה לנהל את פרדסה ולהשתתף במפעלי צדקה וחסד שבעיר. אחרי סבל ונדודים בעת הגירוש הכללי במלחמת העולם הראשונה, באביב תרע"ז, ישבה עם משפחתה בטבריה, חזרה לתל-אביב וזכתה לתואר "אם הפרדסנות העברית", כי פרדסה היה מהראשונים, ובחנוכה תרצ"ד חגגה את יובל ה-50 לפרדסה במסיבה נאה שנערכה לכבודה בהשתתפות נציגי הסוכנות, הממשלה, מוסדות הישוב ואישים חשובים.

בינתים גדלה והתרחבה העיר העברית ושטח בנינה כלל את אדמת הפרדס, שעציו הזקינו מרוב שנים ונכרתו להכשרת הקרקע לבנין, בשטח שבין הרחובות ארלוזורוב, יהודה הלוי ושלמה המלך, ואחד הרחובות שבשטח זה בתכנית בנין העיר נקרא לזכר מפעלה בשם רחוב הפרדס. וכן החליטה עירית פתח-תקוה לקרא אחד הרחובות בשם "רחוב פלמן (הפרדס העברי הראשון בא"י)".

נפטרה בתל-אביב, ח' אלול תרצ"ו, בת 83 לחייה, ונקברה בקבר המשפחה בבית העלמין הישן בתל-אביב. צאצאיה: חיים (ז"ל), נחמן, ברכה אשת יוסף זינגר (ז"ל).

.

.