שיכון צבא הקבע קריית שלום מאת דני רכט

בפרוגרמת השיכון על אדמות הכפר אבו כביר לשעבר הוקצא גם שטח לאנשי צבא. את רובו של השיכון, דרומית לדרך אבו כביר (דרך קיבוץ גלויות כיום) חלקו שלושה שיכונים שנבנו במקביל: רמת יוהנה של יוצאי בית"ר בצפון מערב, שיכון ותיקי ההסתדרות המרכזי במזרח ושיכון צבא הקבע בדרום מערב.

בתי השיכון הם בדרך כלל מסוג "הרביעיות" הנפוץ גם בשני השיכונים האחרים. רחובו הראשי של שיכון צבא הקבע קריית שלום - רחוב הקשת - הוא המשך לשדרות קריית שלום (כיום שדרות ישראל גורי). וממנן יוצאים רחובות קצרים ללא מוצא, אשר שמותיהם קשורים לבטחון ישראל. בינהם: רחוב המגן, המשלטים, בורמה (כינוי לדרך אל ירושלים הנצורה), המבצעים, שלושת החיצים (סמל חזית הדרום במלחמת העצמאות) ורחובות נוספים.

רחבה גדולה בקצה רחוב המבצעים שימשה לכנסים וארועים בשנותיו הראשונות של השיכון. בשטח הרחבה בנוי כיום מרכז הספורט גורן-גולדשטיין. מדרום לרחבה ומערב לשיכון ניטעה בשנות החמישים חורשת ההסתדרות. כבר בשנותיו הראשונות מכרו חלק מאנשי צבא הקבע את דירותיהם ובמקומם השתכנו דיירים שלא היו מזוהים אירגונית. ילדי שיכון צבא הקבע למדו בבית ספר גבעת השלום (היום בית ספר נופים) שפעל במבנה בית המטבחיים ששירת את תושבי יפו. ילדי שיכון ותיקי ההסתדרות המרכזי למדו בבית הספר רמז. וראוי לציין את גן בלומה. משה, בעלה של הגננת, היה רותם מדי בוקר את חמורו לשיירה של עגלות איתן אסף את ילדי הגן מבתיהם.

עם בניית שיכוני קריית שלום החלה לפעול קו אוטובוס מספר 17 שחיבר את השיכונים למרכז העיר. תחנתו הראשונה היתה בכיכר הכנסת בתחילת רחוב אלנבי. תחנתו האחרונה היתה בשיכון צבא הקבע קריית שלום. בשנת 1957 החרימו תושבי השיכונים את קו האוטובוס במחאה על כך שמחיר הנסיעה עלה. הם תבעו את הורדת מחיר הנסיעה מ-115 פרוטה ל-80 פרוטה. כשחרם הצרכנים לא הועיל, חסמו התושבים את שדרות קריית שלום (כיום שדרות ישראל גורי) ולא איפשרו את מעבר האוטובוסים.

.

.