בית הקברות הטמפלרי / מתחם צקלג  מאת דני רכט

אז היכן היה בית הקברות של שרונה? עמוס קינן כותב בספרו שושנת יריחו: "היום יש רק עוד אדם אחד שיודע מתחת לאיזה בנין ברחוב קרליבך היה בית הקברות" ברור שמושבה חקלאית שהתקיימה כאן במשך יותר משבעים שנה היתה זקוקה לבית קברות. ומיקומו של זה אף מופיע לראשונה כבר במפת תיאודור סנדל משנת 1879. מדריכי טיולים מצביעים על השוק הסיטונאי לשעבר או על המשולש בפינת דרך בגין והמסגר. האדריכל ישראל גודוביץ' בספרו 40 על 40 מספר כי מגדל רובינשטיין (דרך בגין 37) נבנה על אדמת בית הקברות של המושבה הטמפלרית, ואף מוסיף השערה כי לבניין נבנה חניון עילי ולא תת קרקעי כמקובל "על מנת שלא להרגיז את רוחות הטמפלרים הקבורים באדמה". 

מדובר באגדה אורבאנית יפה אך לא נכונה. למעשה בית הקברות הטמפלרי של שרונה (ושל המושבה הגרמנית ביפו) שכן מעט יותר צפונה במתחם צקלג של ימינו ועצמות המתים הועברו ממנו בשנת 1951, הרבה לפני בנייתו של מגדל רובינשטיין. במקום נותרו עדיין מספר עצים שהיו בשטח בית הקברות וחבל שלא נותר שריד לשער בית הקברות.  בראשית ימיה של המושבה נהגו בני שרונה לקבור את מתיהם בבית קברות שהיה סמוך למודל פארם (והיה משותף להם ולקהילת הטמפלרים ביפו). ומאוחר יותר גם בבית הקברות של המאונט הופ (הר התקווה).  סמוך לחלקו הצפוני של מתחם צקלג בקרבת בית הקברות הטמפלרי, הוכשר ב-1917 בית קברות הודי  לחיילים מוסלמים שנפלו בארץ בשירות הוד מלכותו.  

בטור בעיתון הארץ (23 יוני 1949⁩) כתב סופר העיתון על בית הקכרות של שרונה: "אלפים ורבבות עוברים יום־יום את כביש תל־אביב פתח־תקוה, טרודים בעסקיהם, דרוכים למטרת נסיעתם. ואיש אינו מעיף עין לשטח מרובע צר, מוקף ברושים המסתתר בצניעות על רקע השדה העזוב, שעל יד הבתים בעיבורה של העיר תל־אביב, בין רחוב החשמונאים ורחוב מזא"ה. מרובע זה הוא בית הקברות של בני שרונה הגרמניים. אנשי שרונה היו, כידוע, חסידי כת נוצרית אדוקה. אבותיהם של בני שרונה האחרונים, שאנו מכירים אותם יותר מדי, באו לארצנו עקב השקפותיהם הדתיות. הם היו אנשים פשוטים וחרדים שהתפרנסו בזיעת אפם. רק בניהם התעשרו ויצאו לתרבות רעה. התחשק לי באחד הימים להכנס לפינה נשכחת זו במרכז החיים ההומים בעירנו. נכנסתי, וגיליתי הרס רב בבית קברות זה. כמעט כל המצבות הצנועות הופלו, יש שנשברו. בפינה אחת נמצאה ערמה של אבני מצבה, חלקי עמודים ולוחות שבורים. אל יקום איש ויטען, כי כאן רק גמלנו לנאצים חלק אפסי כגמולם. הקברים היו של אנשים, שמתו לפני שלושים, חמישים שנה ומעלה, זמן רב, לפני שידע איש את שמו הטמא של היטלר. אבל אפילו היו בו קבורים גם מבני שרונה האחרונים — כלום בבתי קברות אנו נוקמים את נקמתנו? איני יודע, מי אחראי מטעם החוק למקום זה, אם העיריה או משרד הדתות. מכל מקום: המוסד הנוגע בדבר נדרש לתקן את המעוות במידת האפשר".

בתחילת שנות החמישים פונו שני בתי הקברות. שלוש מאות וחמישים קברי הטמפלרים הועברו לבית הקברות עמק רפאים במושבה הגרמנית בירושלים. דו"ח מחודש דצמבר 1951 מאת חיים הלפרין, אשר שימש אז כמפקח הראשי לראש העיריה, מתאר את הליך העברת בית הקברות הגרמני בשרונה. שרידי החיילים ההודים הועברו ונקברו בקבר אחים בבית הקברות הצבאי הבריטי ברמלה. בתמונה שפורסמה לראשונה בפורום פרש - הסטוריה וידיעת א"י: המצבה ברמלה מספרת כי לכאן הועברו בשנת 1952 שרידי החיילים ההודים מבית קברות ההודי ליד שרונה. 

בית הקברות הטמפלרי מוזכר גם בקשר לפעולה ראשונה של האצ"ל שהתקיימה במקום בשנת 1943 אחרי שבמשך שנות מלחמת העולם השניה החליט האצ"ל באופן חד צדדי להימנע מפעילות. בספר שרונה בשנות המאבק מאת ד"ר ניר מן, מעיד יהודה נאות (עמ' 66) על הפעולה שלא יצאה את הפועל: "בהיותי מפקד הח"ק (חיל הקרב) בפתח תקווה בקיץ 1943 נקראתי להשתתף בסיור מקדים בבית הקברות של שרונה. בסיור השתתפו איתן ליבני (ירוחם), עמיחי פאגלין (גידי), דוד דנון ואנוכי. נודע לי שהכוונה הייתה להטמין מטען נפץ בבית הקברות הגרמני בשרונה. לחסל תושב גרמני משרונה ובשעת ההתקהלות בהלוויתו לפוצץ את המטען. חצינו בלילה את הגדר, סיירנו ברחבי בית הקברות ונעלמנו מהשטח. בזה תם חלקי במבצע".

בהמשך, מתאר דוד דנון את הפעולה שנכשלה: "בליל הפעולה חדרנו שלושתנו (ליבני, פאגלין ואני) לבית הקברות הגרמני. כאשר עסקנו בהטמנת חומרי הנפץ בבית הקברות אירעה לפתע תקלה חמורה והיה פיצוץ. הייתי מרוחק כעשרה מטרים מהמטען ומעוצמת ההדף הוטחתי לאדמה והרגשתי את טעם העפר בפי. גם איתן ליבני ועמיחי פאגלין נחבטו לקרקע. למזלנו לא היה אף אחד במקום והצלחנו להסתלק במהירות ללא השארת עקבות".

.

.