רמת משה מאת דני רכט

במפת השכונות המצורפת לספר תל אביב בעריכת דרויאנוב (מפה המעודכנת עד סוף שנת 1933) מופיע שטח שאך נרכש מצפון לשדרת נורדאו וממערב לרחוב דיזנגוף. בחלקו המערבי של השטח יבנה עוד באותו העשור פרוייקט מעונות עובדים ח' של חברת שיכון ההסתדרותית. חלק אחר, בין רחוב דיזנגוף בן יהודה ושדרות נורדאו, נרכש על ידי השותפים משה מטלון ומשה קרסו. כמנהגם, גם שטח זה קיבל כינוי המכיל את שמם הפרטי של שני השותפים הוותיקים ונקרא בתרשימי שטח ישנים - רמת משה. זאת היא כנראה השכונה האחרונה בעיר שנקראה על שם צמד היזמים. שותף נוסף היה אנג'ל קרסו, אחיו של משה קרסו.

רמת משה נבנתה באיטיות ומעולם לא התקיימה כשכונה של ממש, בשונה משכונת פועלים ד' (של פועלי ביח"ר ליבר) הסמוכה אליה מכיוון צפון ומעונות עובדים ח' ממערב. המגרשים בחלקה הדרומי של השכונה, בסמוך לשדרות נורדאו, נקראו אז רמת משה ב'. המגרשים במזרח השכונה שנותרו בבעלות משפחת קרסו (דיזנגוף 253, 255, 255א, 255ב) לא נבנו במשך חמישים שנה (!). רק בשנות השמונים יזמה המשפחה הקמת פרוייקט יוקרה במקום וגבעת הכורכר האחרונה בחלק זה של רחוב דיזנגוף נמחקה. רוב בתי השכונה נבנו בסגנון הבניה הבינלאומי במחצית השניה של שנות השלושים. בין הבונים היו האדריכלים: יהודה מגידוביץ', אריה כהן ואחרים.

שולה וידריך מוסיפה: בתחילת שנות השלושים היה שטח השכונה מחוץ לשיפוט עיריית תל אביב. השטח היה שומם פרט לכרמים בודדים בבעלות ראג'יב אל עימאם. רק בשנת 1937 הורחבו גבולות תל אביב בסביבה זאת על ידי ממשלת המנדט. מה שאיפשר תב"ע חדשה, וקבעה גבולות רשמיים חדשים. בשנת 1938 נערך תיקון לתכנית גדס אך אזור זה נשאר בייעודו למגורים. הרחובות נסללו בסוף שנות השלושים.

..

.