קולנוע גן מאיר / גינת הכלבים מאת דני רכט

בחודש אפריל 2002 התקיים טקס חנוכת גן מאיר המחודש. העבודות בעלות של 4 מליון ש"ח (בתכנון משרד אדריכלות הנוף מוריה-סקלי) בוצעו תוך רצון לשמור על רוח הגן ועל חזותו ההסטורית (אגב, מאז זכה הגן למתיחת פנים נוספת). אחת מהתוצאות המבורכות בשיפוץ וחידוש הגן היא גינת הכלבים הממוקמת סמוך לכניסה הראשית ברחוב המלך ג'ורג'. בשטח הגינה - מקום מפגש פופולרי להולכי על ארבע ובעליהם - מסתתר סיפור לא מוכר על בית קולנוע שלא נבנה ועל בירוקרטיה עירונית.

בשנת 1930 החליטה העיריה על הקמת גן שיקרא על שמו של מאיר דיזנגוף (1861-1936) ראש העיריה אז, שחגג יום הולדת שבעים באותה השנה. אלא שמסיבות שונות (רכישות קרקע שהתעכבו, דיזנגוף שלא אהב את התכנית לעיצוב הגן ועוד סיבות) החלו הנטיעות בשטח רק בשנת 1941. זאת על פי תכנית חדשה שהוכנה על ידי הגנן העירוני אביגדור משל (שהלך לעולמו באותה השנה) ומהנדס העיריה יעקב שיפמן בן סירה (1899-1994). בתכנית זאת נראים שלושה מגרשים בחזית הגן לעתיד הפונה לרחוב המלך ג'ורג': 1. מגרש בית החלוצות (מקודם, חלק ממשק הפועלות "השני"), 2. מגרש בית זילנדיה החדשה של ויצ"ו, 3. מגרש הנכלל כיום בשטח גינת הכלבים, נשוא ערך זה.

רוב שטח הגן (אדמת אבו-קעוד ובהמשך, גם מגרש בן 5 דונם שהיה מקודם בבעלות יהודית) היה כבר בבעלות העיריה, אך שטח של 6 דונם היה בבעלות ערבית. בתום מו"מ סוכם בין דיזנגוף לבין המוכר שהעיריה תשלם לו 1200 לא"י (לפי 200 לא"י לדונם). דיזנגוף סבר שלא ראוי שהוא יטפל בעצמו בהשלמת העסקה הקשורה לגן שיקרא על שמו. ולכן, העביר את הטיפול אל סגנו, ישראל רוקח, להשלמת ההליך המשפטי. אלא שזה היה עסוק מעל הראש בעניינים אחרים וכאן החלו הדברים להסתבך. בינתיים מת המוכר הערבי והמו"מ עם יורשיו התנהל בעצלתיים.

לסרסורי הקרקעות חוש ריח מפותח לעסקאות נדל"ן מניבות. אחד מהם, ישראל מרדכי טננבוים, הצליח לרכוש מהיורשים את הקרקע ולהעבירה על שמו. טננבוים, שעסק ברכישת קרקעות (גולת הכותרת לרכישותיו הן אדמות אחוזת בית) ידע שלעיריה יש זכות הפקעה על המגרש והציע לה בשנת 1937 לרכוש אותו במחיר של ששת אלפים לא"י, מחיר אשר גילם רווח נאה לסרסור הקרקעות. אלא שהעיריה שוב התמהמה ועד שהחליטו הפקידים על השלמת העסקה, שוב עלה ערך הקרקע. בסופו של דבר שילמה העיריה לטננבוים. על הקרקע 13 אלף לא"י (פי 11 מהעלות הראשונית). יתר על כן, בין הצדדים הוסכם שחלק המגרש (החלק הצמוד לרחוב המלך ג'ורג - גינת הכלבים כיום) ישאר בבעלות טננבוים תוך שהעיריה ויתרה על זכות ההפקעה במגרש זה והתירה לטננבוים להקים במקום בית קולנוע. התנהלות העיריה עלתה לציבור בשבע שנות עיכוב (הגן נפתח בסופו של דבר ב-1944) ובהפסד של 12 אלף לא"י.

רשיון לבית קולנוע בעיר באותן השנים משול היה לרשיון להקמת תחנת דלק כמה עשורים אחר כך. אין תימוכין לכך שטננבוים עסק או התעניין בקולנוע. אך חיבה לרווחים בהחלט היתה לו. בחודש מרץ 1938 נחתם חוזה למכירת הקרקע בין טננבוים לבין מר יוסף כהן ושותפיו - יעקב בלבן ואברהם כספי. לאדון כהן היה בית מלאכה מצליח לייצור מיטות ברזל שפעל ברחוב השוק בשכונת מרכז מסחרי. קדם למכירה ההסכם שנחתם בתחילת 1938 בין טננבוים לעיריה, בו התחייבה האחרונה שלא להפקיע את המגרש ולהתיר בניית בית קולנוע במקום. ליוסף כהן ושותפיו שהתאגדו בחברת קולנוע גן מאיר בע"מ היה עניין להכנס לעסקי הקולנוע הרווחיים ומכאן, הדרך להשלמת העסקה עם טננבוים היתה קצרה.

בהמשך לרכישת הקרקע הגישו כהן ושותפיו לעיריה תכניות להקמת בית קולנוע ותכניות אלה אושרו בתאריך 11.11.1940 על ידי ועדת המשנה של העיריה. בינתיים חל שינוי בעמדת העיריה ובישיבת המועצה שהתכנסה חמישה חודשים אחר כך (אפריל 1941) הוחלט שהעיריה תנהל מו"מ עם כהן ושותפיו להפקעת השטח (לטובת הגדלת הגן), ובמידה ומו"מ זה לא יצלח - תאשר העיריה את בניית בית הקולנוע. מאז ועד שנת 1948 חזרו ודרשו בעלי הקרקע את הרשיון שהובטח בעבר, בעוד שהעיריה לא טרחה כלל להכנס איתם למו"מ. בדיון בבית המשפט טען עו"ד לויצקי, בא כוח בעלי הקרקע: "פקידי מחלקת ההנדסה של העיריה הודיעו לבעלים כי העיריה עומדת להפקיע את המגרש וכי לא ינתן להם רשיון בנייה. החלטה זו ניתנה באופן שרירותי ואינה חוקית. לא יתכן שהעיריה תפר בגלוי חוזה שנחתם על ידה... תכנית הרחבת גן מאיר היתה ידועה לעיריה כבר בעת חתימת החוזה. למעשה לא נקטה העיריה כל צעד למימושה של ההפקעה ובאותו זמן היא מונעת מהבעלים מלהשתמש ברכושם". צו על תנאי כנגד העיריה הוצא בתאריך 7 במרץ 1951. שנה אחר כך, ביטל בית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית דין גבוה לצדק, את הצו תוך שהוא קובע שהשטח יופקע על ידי העיריה "לצרכי הרחבת גן מאיר שתועלתו לציבור מרובה מזו של קולנוע".

..

.