בית פלקסר ואיטלסון מאת דני רכט

את בניית הבית על מגרש מס' 11 באדמת כרם רמאדן יזמו אברהם איטלסון ומאיר "מכס" פלקסר בשותפות. בחודש מאי 1934 הם רכשו מד"ר לייב נויברגר ורעייתו פרלה מגרש פינתי ששטחו 675 מ"ר וזאת תמורת סך של 1900 לא"י. על המגרש שרכשו תכנן עבורם האדריכל פיליפ פנחס היט (1888-1949) בית משותף בסגנון הבינלאומי עם שתי כניסות המובילות לשני חדרי מדרגות. הראשונה, ברחוב טיומקין 9. השניה ברחוב י.ל. גולדברג 4, אשר נקרא עד שנת 1941 רחוב אבן גבירול.

באחת הדירות בבית פלקסר ואיטלסון, בכניסה מרחוב גולדברג, גדל מאיר שטרנברג (1925-2019), לימים נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר. דינה ואלעזר שטרנברג ילידי רוסיה, היגרו לאחר המהפכה הבולשביקית אל העיר דנציג. עיר חופשית בעלת רוב גרמני לה נקבע לאחר מלחמת העולם הראשונה משטר נאמנות מיוחד בראשו עמד נציב מטעם חבר הלאומים. כאן נולד ב-1925 בנם היחיד מאיר. בשנת 1939 עלתה המשפחה לארץ והתיישבה בתל-אביב. הבן למד בין השנים 1939-1943 בגימנסיה בלפור שברחוב מזא"ה. עם סיום לימודיו נרשם ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים והתגייס לפלמ"ח. שנה אחר כך הוא הצטרף לאצ"ל (ההורים היו מתומכי המפלגה הרביזיוניסטית).

באוגוסט 1944 נעצר שטרנברג בעת שהוא וחבריו פיצצו את מטה הבולשת הבריטית במגרש הרוסים בירושלים. הוא נעצר והוגלה למחנות מעצר באפריקה. פחות משנה לאחר מעצרו כתבה האם דינה אל יוסף בנטואיץ' (סגן ראש מחלקת החינוך בממשלת המנדט) וביקשה ממנו לפעול לשחרור בנה: "לפני 11 חודשים (ב-15.8.1944) ילדנו היחיד מאיר שטרנברג, סטודנט באוניברסיטה העברית, נעצר ללא כל אשמה מצדו, הובא ללטרון וב-19 לאוקטובר 1944 גורש מפלשתינה לאריתריאה ועכשיו הוא בסודאן. אני כתבתי באותו הזמן למטה AIG ו- CID כדי להוכיח את חפותו של בני ולבקש את שחרורו. אני שולחת ל- CID המלצות מגימנסיית בלפור בתל אביב, ארגון הסטודנטים בירושלים, מזכירות האוניברסיטה ומרקטור האוניברסיטה, המעידות באופן ניכר שכל הצהרותיו נכונות. במאי האחרון העברתי ל- CID מכתבי ערבות מטעם מיכאל סולומיאק, המנהל הבכיר של תאגיד החשמל בירושלים וד"ר הרמן ללבר, נשיא מכבי העולמי, ג'נטלמנים שמכירים אותנו שנים רבות, שיהיו ערבים להתנהגותו של בננו מאיר לאחר שחרורו. החרדה לילדנו היחיד, שנלקח בתמימות מבית הוריו לפני כמעט 11 חודשים, הרסה את חיינו. בעלי, שסובל מאסתמה, היה מאוד חולה במשך חמישה חודשים כתוצאה מההלם. שנינו עובדים קשה כדי לתת לבננו השכלה הכרחית והוא תמיד הצדיק את אמוננו בו. הוא היה אחד התלמידים הטובים, אופיו והתנהגותו היו ללא פגמים. עכשיו הוא לא יכול לעסוק בלימודיו וזה עלול לעכב את השלמת הקריירה שלו. אני מייחסת חשיבות רבה להתערבותך האישית אצל ה- CID במקרה של בני לפני החלטת ועדת הביקורת. אני מתפללת שתעזור לשחרר את בני בקרוב. אתה תחזיר להורים האומללים את ילדם היחידי, הדבר היקר היחידי בחיינו, ואתה תעזור לשחרר צעיר חף מפשע, טוב ומוכשר, שעתיד להיות מאוד חיוני לארצו".

בראשית שנות השישים התגוררו שמגר ומשפחתו בשכונת מעוז אביב של אנשי צבא הקבע. משם עברו לשכונת נווה רסקו ברמת השרון (גם בה התגוררו אנשי צבא הקבע). באותן השנים (1961-1968) כיהן כפרקליט צבאי ראשי. אז גם עיברת את שם המשפחה לשמגר. עם מינויו (1965) לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה עקרה המשפחה לשכונת בית הכרם בירושלים. הוא כיהן בתפקיד זה עד שנת 1975 עת מונה לכהן כשופט בית המשפט העליון.

.

.