בית קליין (דירת קרופמן) מאת דני רכט

אורכו של רחוב קרל נטר בשכונת לב תל אביב הוא פחות ממאה מטר. בשנות העשרים של המאה הקודמת היתה זאת הסביבה הכי אופנתית בתל אביב. בשני פתחי הרחוב ניצבים שני בתים שהוכרזו לשימור עם הגבלות מחמירות: בית אוטשקובסקי בפינת רחוב מונטיפיורי, אשר שיקומו הושלם ב-2013 ובית קליין (רחוב קרל נטר 9 פינת רחוב אחד העם 33) אשר עדיין ממתין לתורו.

הבית הפינתי תוכנן ונבנה בשנת 1926 על ידי אדריכל לא ידוע עבור יוסף קליין ורעייתו שרה. הבית נבנה על שני מגרשים (מס' 100-101) באדמת שכונת לב תל אביב. חזיתו הקצרה של הבית פונה לרחוב אחד העם וחזיתו הארוכה יותר אל רחוב קרל נטר. בחזית הבית אלמנטים שונים הלקוחים ממילון הצורות של הסגנון האקלקטי כמו גם ציטוטים מסגנון האר-דקו: עמודים בסגנון יווני-דורי בכניסה לבית מרחוב קרל נטר, תבליטי ותחריטי טיח, גג אבץ בפינת הבניין ורישום שנת הבנייה תרפ"ו בדופן מרפסת הקומה הראשונה. בסוף שנת 1927 בוצע שינוי במדרגות הכניסה לבית על ידי הבונה האחראי א. שטרק. בשנות התשעים תיעדה החוקרת שולה וידריך במצלמתה את ציורי התקרה המרהיבים בכניסה לחדר המדרגות. למרבה הצער נעלמו הציורים בהמשך תחת שכבת צבע חדשה.

לפי מפקד 1928 גרה משפחת קליין באחת מדירות הבית: האב יוסף בן 55, האם שרה (55) וילדיהם אברהם (30) ומלכה (27). שאר הדירות הושכרו למגורים או לשימושים אחרים (קלינקה, חנות ועוד). תל אביב של שנות העשרים והשלושים היתה גן-עדן לסוחרים, יזמים, מתווכים וספקולנטים בתחום הנדל"ן. אלה כונו סרסורים בלשון הימים ההם.

יוסף קליין יחד עם שותפו ישראל שפיר חסיד גור, היו מהסרסורים הבולטים ופעילותם התרכזה בעיקר בסביבות תל אביב: שכונת שפיר קליין בדרום העיר, אדמת שפיר קליין ברחוב בן יהודה (בסמוך לגראז' המעביר), פרדס נבולסי בשטחו הוקמה התחנה המרכזית (לימים 'הישנה') ולצידה נבנה המרכז המסחרי החדש של שפיר קליין, אדמת שפיר קליין גברילוביץ' ליד סומייל (ליד רחוב עמנואל הרומי, בשותפות עם יזם הנדלן יצחק גברילוביץ'), אדמת שפיר קליין בשרונה (רחובות עמרם גאון וקריית ספר) ועוד. שפיר וקליין 'התפרסמו' כשהציעו מחיר כפול על אדמת כרם פרמוי, כך שבמקום שכונת פועלים ז' הוקמה בשטח הכרם לשעבר שכונת רמה.

באחת מדירות בית קליין התגורר התעשיין הירש (צבי) קרופמן (1871-1934) עם רעייתו בת-שבע. נהוג לחשוב כי חיי הכלכלה בעיר באותה תקופה נעו בין ציבור מעסיקים 'מנצל' וציבור פועלים 'מנוצל'. סיפורם של האחים קרופמן ממחיש עד כמה היתה המציאות באותם הימים קשה ומורכבת.

בשנת 1923 ייסדו ה"ה רבינוביץ, טיטלמן ודרוגר את בית החרושת כתר אשר פעל בבית וילאנד בסמוך לתחנת הרכבת יפו. ב'כתר' הועסקו 10-15 פועלים שעסקו בהכנת נעלי בד ועור בעבודת יד. את השם למיזם החדש קבע המשורר אברהם שלונסקי. ב-1925, שנתיים אחר כך, עלה לארץ הירש (צבי) קרופמן מהעיר ריגה בלטביה יחד עם אחיו בן-ציון שהיה צעיר ממנו ב-12 שנה והתגורר עם משפחתו בדירה בבית נתן מץ ברחוב אלנבי. קרופמן שהיה תעשיין מצליח בחו"ל וציוני נלהב הגיע לארץ עם ידע מקצועי ועם הון רב. הוא היה מהראשונים שהבינו את הערך הרב שיש לתעשייה עברית עצמאית בארץ-ישראל ולמרות שלא היה צעיר (עלה לארץ בגיל 54) בחר להשתקע בארץ ולהקדיש את כל הונו ומרצו בפיתוח התעשייה המקומית.

האחים קרופמן רכשו את 'כתר' מהבעלים הראשונים, יישמו שיטות עבודה חדשות, הגדילו את התפוקה ואת מספר הפועלים שהעסיקו, פיתחו אריזה חדשה (אשר יוצרה בביח"ר הדר-שפלן בנווה שלום), ופנו לשווקים חדשים (יצוא לסוריה ועוד). המשבר הכלכלי העולמי ב-1929 פגע קשות באחים. תחילה הם האמינו שמדובר במשבר חולף וכדי להציל בית החרושת שבבעלותם ולהמשיך לספק פרנסה לפועלים, הם הקריבו את כל הונם והסתבכו בשורה של הלוואות שלא היה ביכולתם להחזיר. בייאושו שלח האח הצעיר בן-ציון קרופמן יד בנפשו. אחיו הירש (צבי) הוכרז כפושט רגל ובית החרושת כתר הוצא למכירה.

הרוכש יצחק הוז (1871-1957) רב הפעלים, היה בנו של המורה ברוך הוז שבנה את ביתו בשדרות רוטשילד, ואחיו של סגן ראש העיריה דב הוז. יצחק הוז היה איש עסקים מצליח שהחזיק בקו ספנות ובמשרד לעמילות מכס בנמל יפו, אך בייצור נעלים לא הבין דבר. לכן, העסיק את הבעלים לשעבר קרופמן פושט הרגל כמנהל עבודה ב'כתר' והוא שניהל את בית החרושת בפועל, בעוד הוז התמקד בשיווק ובעיקר בפתיחת רשת חנויות שהציעה את מוצרי 'כתר' מהיצרן לצרכן (כמו גם מוצרים של יצרנים אחרים מתוצרת הארץ דוגמת לודז'יה). חנות הדגל של רשת חנויות הסינדיקט אותו הוביל הוז פעלה ברחוב נחלת בנימין 31. באמצע שנות השלושים בנה הוז מבנה חדש ל'כתר' ליד ראשון לציון.

בסוף שנת 1933 פרש קרופמן מעבודתו בבית החרושת כתר והקים עם שותפו החדש יחיאל לינדנברג את בית החרושת עלית לייצור נעליים שפעל ברחוב פרדיננד לסל 18 בשכונת מרכז מסחרי (כיום רחוב החלוצים). אלא שהוא לא הספיק להנות מהמיזם החדש. מחלה קשה הכריעה אותו ובחודש ספטמבר 1934 הוא הלך לעולמו. ידידו התעשיין אריה שנקר הספיד אותו "במותו של ר' צבי קרופמן הסתלק ציוני נלהב, איש בעל יוזמה גדולה ולוחם אמיץ לרעיון התעשיה העברית".

בדירה אחרת בבית קליין התגורר שמעון מייזל, מנהל בית הספר הדתי ביל"ו. מייזל יליד 1909, גדל בתל-אביב הקטנה ועבד גם כמורה לפיזיקה וכימיה בתיכון ערב גבע. מייזל היה דור שני למחנכי הזרם הממלכתי דתי. לקראת הבחירות לכנסת הרביעית (1959) הוצב במקום החמישים ברשימת החזית הלאומית דתית (מזרחי והפועל המזרחי). לימים כיהן מייזל כמנהל המחלקה לחינוך מיוחד בעיריית תל-אביב יפו.

.

.