בית טפר (דירת טברסקי)  מאת דני רכט

המהנדס נתן טפר שעסק גם בקבלנות בניין, היה מעורב בהקמת כמה וכמה בניינים בעיר, אך את הבית הניצב בשדרות ח"ן 8 בנה בשנת  1937 עבור משפחתו. קודם לכן התגורר טפר ברחוב מיכ"ל 7. לצורך הקמת ביתו רכש טפר את אחד ממגרשי אדמת דבאס מהשותפים קרסו, מטלון ואהרונוביץ. מדובר בבית מגורים אשר חזיתו עוצבה בסגנון הבינלאומי, בתוספת חדר הסקה וחדר כביסה על הגג. בחזית הא-סימטרית מרפסות סרט תלויות מעוגלות בפינה, ובצידי הבית מרפסות שקועות חלקית במסת הבניין. 

נתן טפר וזוגתו דבורה גרו באחת הדירות ולאחר מספר שנים מכרו את הבניין לאברהם פלקוביץ. בשנת 1941, לאחר שהעיר הופצצה על ידי מטוסים איטלקים, הוא בנה מקלט. בשנת 1943 מכר אברהם פלקוביץ את הבניין לפולה ולבעלה המהנדס הרמן חיים למברג. פולה היא בת למשפחת סימון, מראשוני תל אביב. הרמן חיים למברג, מהנדס בכיר שנסע לעבוד במצרים, שם הוא נכלא בשנת 1948 ושם נפטר בכלא המצרי. 

בית למברג הוכרז כמבנה לשימור ובשנת 2015 הוא שופץ ושומר ביוזמת משפחת למברג ולזכרם של  הרמן חיים ופולה. זאת באמצעות חברת בן שלום יזמות ובנייה ובתכנון משרד דאובר אדריכלים. הבית בן שש וחצי קומות ובו שבע עשרה דירות. בנוסף לשיפוץ החיצוני שבוצע בסיוע קרן השימור של העיריה, נחפרה במרתף דירה וכן נוספה דירת גג.  

באחת מדירות הבית התגורר המו"ל נחום טברסקי, בעל דפוס ספר והוצאת הספרים 'נ. טברסקי'. טברסקי (1884-1953) יליד אוקראינה, ניהל את השבועון 'הפועל הצעיר' ואת דפוס הפועל הצעיר ובשנים 1924-1926 היה חבר מועצת עיריית תל אביב. טברסקי קבור בבית העלמין ברחוב טרומפלדור. בנו דן שניהל את הוצאת טברסקי אחריו, נרצח בפיגוע בדיזנגוף סנטר ב-1996. 

נחום טברסקי באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו:

נולד ט"ו חשון תרמ"ה (סוף 1884) בסקווירה שבאוקראינה, לאביו זאב ("וולוול שוחט", ועסקן בקישינוב, מצאצאי הבעל שם טוב, ושושלת האדמו"רים מצ'רנוביץ) ולאמו הינדה בת משה שיכמן.  גדל בבית הוריו בקישינוב ונתחנך על ברכי התורה והחסידות. בעודו נער התחיל להתענין ולהשתלם בהשכלה כללית ועברית-חדשה, וביחוד קסם לו הרעיון הציוני. מקודם הצטרף להסתדרות-הנוער "התחיה" ואח"כ השתתף ביסודה ובפעולותיה של הסתדרות "צעירי ציון" בקישינוב וביסוד הספריה העברית, יחד עם יוסף שפרינצק, חיים גרינברג ועוד. בשנות 1900-05 היה פקיד בקישינוב.

כשבאה קריאת יוסף ויתקין ומנחם אוסישקין אל צעירי ישראל לעלות לארץ ולהשתתף בפועל בהגשמת הציונות על-ידי עבודה חקלאית, היה הוא מהראשונים שהחליטו להיענות לקריאה. באותה תקופה, ב-1905, שוב נישא ריח פוגרום באויר, והצעירים המאורגנים על בסיס לאומי-ציוני התכוננו לארגן הגנה עצמית יהודית וניסו לשדל את טברסקי שישאר עמהם ולא "יערוק מהמערכה". אך הוא הסביר להם, כי כל חיי היהודים בגולה הנם שרשרת רצופה של שואות, ואילו המערכה האמתית של כל צעיר יהודי היא בארץ-ישראל, בה עליו להטות שכם ליצירת רקע-חיים חדש לעמו ללא שואות וללא אימת פוגרומים, כדי לשים קץ פעם ולתמיד לשרשרת ארורה זו.

אמר ועשה, ובסוף שנת 1905 עלה לארץ והתחיל לעבוד בטבק, יחד עם יוסף אהרונוביץ ואחרים מבני העליה השניה, בנס ציונה, ואח"כ בעידור הכרמים, בחפירת תעלות ובשמירה ברחובות. בו בזמן היה פעיל בהסתדרות "הפועל הצעיר", שקד על קליטת חברים עולים חדשים וסידורם בעבודה, ולשם כך היה מארגן קבלת עבודות, בקבלנות וביצוען, באופן שנותני העבודה והפועלים כאחד ימצאו את חשבונם ראוי וכדאי.

עקב מחלה אסרו עליו הרופאים להמשיך בעבודה בטבק ובחקלאות, וכן נדרש לפעילות ארגונית במרכז "הפועל הצעיר". אז עלה ירושלימה, עבד כמנהל חשבונות בטחנה של אברהם ישפה ואת זמנו הפנוי מסר למפלגה ולעזרה בסידור חברים. ביחוד נתן הרבה מרץ וכשרון - מעשה ארגוני ביסוד העתון "הפועל הצעיר" בשנת 1908 ובניהולו הכספי במשך שנים רבות ואם עתון זה הצליח בכלל לצאת (כשקהל המפלגה היה מועט ודל אמצעים, והשגת רשיון מהשלטון התורכי המרכזי להוציאו היה קשה כקריעת ים סוף, כך שעד קבלת הרשיון הודפס בחשאי בירושלים ולשם הסוואה הטביעו עליו "נדפס בקאהיר") ולהתקיים, על אף חוסר-כספים מתמיד, ולהתפתח לשבועון בעל רמה פובליציסטית וספרותית בישוב החדש - הרי כל זה יש לזקוף במדה מרובה לזכותו. 

טברסקי השתתף בעתון גם כחבר המערכת ותיאוריו מההוי הכללי בירושלים ורשימות בקרתו בעניני צבור, וביחוד מאמרי הבקורת החריפים על פעולות "הבנק הציוני" (בנק אנגלו-פלשתינה) עוררו ענין רב וגילו את הבנתו המקיפה של הכותב בעניני כלכלה ופינאנסים. הוא עבד זמן-מה בהנהלת החשבונות של בית-החרושת לשמן "עתיד" בחיפה ובשנות מלחמת העולם הראשונה ניהל את חוות בן שמן של "המשרד הארצישראלי" (ההסתדרות הציונית).  כחבר המרכז של "הפועל הצעיר", השתתף ב-1920 בועידת פראג, בה הונח היסוד ל"התאחדות" (ארגון-גג עולמי של "הפועל הצעיר" בארץ ו"צעירי ציון" בגולה) ונבחר להנהגתה המרכזית, ואחרי איחוד המפלגות "הפועל הצעיר" ו"אחדות העבודה" בארץ ל"מפלגת פועלי ארץ-ישראל" נבחר גם בה לועד המרכזי. כן נבחר מטעם "הפועל הצעיר" לועידת לונדון (1920) ולקונגרסים הציוניים מה-11 עד ה-17, ובהם נבחר לועד הפועל הציוני, מ-1920 עד 1933, ולחבר ועדת הבנקים. היה יוזם "בנק העבודה" וחבר הנהלת בנק הפועלים. נבחר לאסיפת הנבחרים ולועד הלאומי, ובשנות 1926-1924 היה חבר מועצת עירית תל-אביב ומנהל מחלקת הכספים שלה. באותו זמן ביצע מעשה רב, כשהתגבר על התנגדויות של "זהירים ביותר" ו"סחף" את העיריה לעיסקה רבת הוצאות ואחריות כספית - לרכישת אדמות הצפון שליד הירקון, מעשה נועז מאד ורב-סיכון בשעתו, אך השנים הקרובות שלאחר-כך אישרו, שזה היה מעשה מרחיק ראות לטובת העיר, הרחבתה ופיתוחה. ב-1920 יסד את הדפוס הקואופרטיבי "הפועל הצעיר" וניהל אותו עד 1928. משנת 1929 היה מנהל "הוצאת שטיבל" בארץ, ובתפקידיו ה שקד על טובת הסופר והספר העברי למעלה מחישובים עסקיים קרים, ואף הצטרף למסעו של ביאליק בארצות-חוץ למען החדרת הספר העברי הארצישראלי לבתי ישראל בתפוצות הגולה. 

בשנות 1941 יסד את "הוצאת ספרים נ. טברסקי, חברה בע"מ". משיסד לו בית-דפוס פרטי משלו, נכנס לשורת המעבידים פועלים שכירים, הרכושנים בעלי היזמה הפרטית, ולא היה לו עוד מקום בהסתדרות העובדים ובמפלגה פועלית, אך זיקתו הנפשית לצבור הפועלים לא פסקה וזכר "חסד נעורים" הדדי זה בא לידי ביטוי בפעולתו המו"לית, כשהוציא את 13 הכרכים של "פרקי הפועל הצעיר", המשמשים מצבת-זכרון נאה לתקופת מפעל-הגבורה החלוצי של הפועל בארץ בתנאים הקשים של ימי-בראשית. גם בניהול עסקו הרכושני הפרטי נתגלה בו איש-הרוח האידיאליסטי. היה מקבל כל אדם בסבר פנים ומטה אוזן קשבת לרצונו, בקשתו או הצעתו, ומושיט עזרתו לסופרים שיוכלו לעשות במנוחה בעבודתם. כתבי-היד של הספרים שהוצעו לו להוצאה היה קורא בעצמו ובודקם מבחינת הרמה הספרותית והצורך הצבורי והלאומי, ולא פעם אירע, שבהגיע לידו ספר שמצא אותו ראוי להדפסה לתועלת הצבור, היה משקיע כספים בהוצאתו בלי שיקולי רווח והפסד, אף כי החובה להוציא ספר כזה מוטלת על מוסד לאומי או צבורי ולא על איש-עסקים פרטי.  

גם בשנתו האחרונה. בין מחלה למחלה ובין ריפוי לריפוי, המשיך בשקידתו על האדרתו והפצתו של הספר העברי והמשיך במפעל חייו עד הסוף. נפטר בתל-אביב, א' חשון תשי"ד (10.10.53) ונקבר בבית-העלמין הישן. צאצאיו: עמיהוד, שרה, רות, דן.

.

.