בית נגריית המאכסן מאת דני רכט

עם סלילת דרך העפר בהמשך רחוב הרצל דרומה התחברה תל אביב אל כביש יפו - ירושלים. דרך זאת הפכה לציר הכניסה הראשי לבאים לעיר מדרום ומירושלים. הדרך עברה בצמוד לגרעין הכפר המצרי אבו כביר ובשטחיו החקלאיים של הכפר שסופחו לשטחה המוניציפלי של יפו.

הדרך שנכללה בשנות השלושים בשטחה של יפו נקראה רשמית רחוב עצאם בק (Asem Bek Street) על שמו של ראש עיריית יפו שכיהן בתפקיד לאורך ארבע קדנציות (1919-1938) ובתקופתו צורפה אבו כביר לשטח העיר יפו. בעברית נקראה הדרך "המשך רחוב הרצל". ובפי העם רווח השם רחוב גבעת הרצל על שם השכונה העברית המסחרית שהתפתחה לצידיה. שכונה שנבנתה על אדמות חקלאיות לשעבר שהשתרעו בין גרעין הכפר המצרי אבו כביר לבין שוליה הדרומים של שכונת פלורנטין.

פיתוחו המואץ של הישוב בכלל ושל תל אביב בפרט, הצורך בקרקע זולה וזמינה לתעשיה ולמלאכה, והמיסים שהניבו עסקי היהודים לקופת עיריית יפו הביאו לפיתוחו של רובע מלאכה זה על אדמת האדון מילר (ממזרח לדרך הראשית) ואדמות הלפרין (ממערב לה), כמו גם להקמתם של רובעי מלאכה אחרים על אדמת יפו באותן השנים (מרכז וולובלסקי לדוגמא). עם בנייתה של גבעת הרצל נבלעו בשטחה שתי שכונות בנות של אבו כביר: סכנ'ת חאמד (דנאייטה) ומעט צפונה ממנה סכנ'ת אל-עראיינה.

ציר תנועה מרכזי זה היה מועד לפורענות מצד חברי כנופיות ערבים. בארועי הדמים ב-1929 נהרגו בסביבה זאת ארבעה חברי הגנה (על שמו של אחד מהם, בנימין גולדברג, נקרא בית בנימין ברחוב הירקון). בשנות המרד הערבי (1936-1939) התרחשו בסביבה זאת עשרות ארועים קשים ושוב נרצחו בה נהגים ונוסעים (מוסך דרום יהודה כבר פעל בשכונה). בסוף 1947 החל הסיבוב האחרון במלחמה בין הכוחות הערבים באבו כביר לבין כוחות ההגנה והקרבנות הראשונים אז בגבול תל אביב נפלו בגזרה זאת. חלק גדול מבתי המלאכה והיציקה בגבעת הרצל גוייס לטובת המאמץ המלחמתי.

בקו האש הישירה בדרומה של גבעת הרצל, 70-100 מטר מעמדות הערבים עמדו פסאז' תעשיה (ביח"ר אקא) ומבנה נוסף שעדיין ניצב במקומו. כתובתו כיום היא רחוב הרצל 123 פינת רחוב הפטיש 1 פינת הסדנה 1. זהו מבנה משנות השלושים בעל שתי קומות מעל קומת חנויות. בהעדר תיעוד ששרד, זהות בעל המבנה המקורי ומתכנניו לא ידועה. לרוחב רחוב הרצל, בין מבנה זה לבין פסאז' תעשיה הקימה ההגנה עמדה קדמית, תחנת בקורת ומחסום. בתמונה שצילם פרד צ'סניק בתאריך 10 באפריל 1948 נראה המבנה הנ"ל כשפינתו המעוגלת מנוקבת בכדורים - עדות לחילופי הירי שהתנהלו בגזרה זאת של קו הלחימה. בקדמת הצילום נראה איש ההגנה עומד תחת שלט מטעם עיריית תל אביב, בו נכתב: "האט נסיעתך! תחנת בקרת". מנובמבר 1947 ועד כיבושה המלא של אבו כביר בתחילת חודש מאי 1948, שימשה תחנת ביקורת זאת מעין מעבר גבול בלתי רשמי.

ב-10 בדצמבר 1948 החליטה ממשלת ישראל על סיפוח שטחי אבו כביר (ובהם גם שטחה של גבעת הרצל) לתחום עיריית תל-אביב. בבית מנוקב הכדורים התמקמה ב-1949 (ואולי כבר בסוף 1948) נגריית המאכסן. נגריה מכנית של שרות האכסון לשעבר. במהלך השנים פעלו במבנה זה עשרות עסקים שעיסוקם תעשייה, מלאכה ואכסון. בינהם: ביח"ר פלסטיקס-א"י, אלומכאן (מוצרי אלומיניום), ביח"ר אייקון ליציקה ותעשיית מתכת, חברת אי.תי.ק ליבוא עצים, ביח"ר קראוס ובניו למתכת, מחסן עץ של אקרלינג וגולדרייך, בימ"ס ישראגלס לזכוכית ולקריסטל, כרמלי-דורון (יצרני כסאות אלומיניום לים), שותפות יער לסחר עצים, ואחרים. חזיתו מנוקבת הכדורים של המבנה עוד נותרה במצב זה שנים רבות אחרי תום מלחמת העצמאות. עדות לגבורתם של מגיניגבעת הרצל ושל פועלי בתי המלאכה בה, שהמשיכו לעבוד תחת אש.

.

.