ביארת למלה ושומאכר (ביה"כ החשמונאים) מאת דני רכט

תופעת בתי הבאר מזוהה עם יפו ועם פרדסיה, אולם בראשית המאה העשרים היו פזורים עשרות בתי באר גם במזרח ובצפון תל-אביב של ימינו. חלקם בבעלות של גרמנים טמפלרים תושבי שרונה. מאחר ועם הכיבוש הבריטי הם נחשבו כנתיני ארץ אוייב, הגלו אותם הבריטים למצרים בתום מלחמת העולם הראשונה. ורק בהשתדלות רבה (גם מצד ההסתדרות הציונית) איפשרו להם הבריטים לחזור. רבים מהגולים החוזרים מצאו שפרדסיהם הוזנחו ובתיהם נבזזו במהלך התקופה בה גלו מהארץ. כדי לפרנס את משפחותיהם מכרו תושבי שרונה חלק מהפרדסים שהיו בבעלותם.

משפחות למלה ושומאכר החזיקו בשותפות פרדס לצד דרך שכם (רחוב יהודה הלוי של ימינו). הפרדס נמכר להסתדרות מרכז בעלי מלאכה שבנתה בשטחו את שכונה ב'. בא כוחם של המוכרים היה האדון ליפמן, השכן משרונה. בית הכנסת החשמונאים פועל משנות העשרים בבית הבאר של הפרדס. לצידו בפינת רחוב לונץ נראים שרידי בריכת ההשקייה של הפרדס. וכבר שנים שהיא הרוסה בחלקה ומגודרת. בבריכה שלוש מדרגות שהשתמרו. תחתית הבריכה ורצפת בית הכנסת גבוהים ממפלס הרחוב, מה שיכול להעיד כי מפלס הדרך בעבר היה גבוה יותר. משפחת למלה מכרה באותה התקופה גם את הפרדס שנודע אחר כך כפרדס ליטוינסקי.

בשנת 1924 רכשו מרים ומנחם קנול מגרש בצמוד לבית הבאר (רחוב החשמונאים 72 כיום). במהלך בניית בית קנול במגרש שרכשו, הם התגוררו בשכירות בבית הבאר. עוד קודם, עם אישור תכנית הפרצלציה לשכונת מרכז בעלי מלאכה ב', נקבעו שני מגרשים ציבוריים בשכונה החדשה. אחד מהם הוא מגרש בית הבאר ובריכת ההשקייה. לאחר שמשפחת קנול סיימה את בניית ביתה ועברה אליו, הותאם בית הבאר לשמש כבית הכנסת של השכונה. בקירות הכורכר העבים נחצבו חלונות והבאר שעומקה כעשרים ושישה מטר, כוסתה. פיר הבאר נמצא מתחת לעזרת נשים בבית הכנסת.

העובדה שמגרש בית הכנסת נמצא בבעלות העיריה, מצבו הרעוע של המבנה והרצון להרחיב את רחוב יהודה הלוי, הביאה ב-1947 להתכתבות בין העיריה לבין מנחם קנול, יו"ר ועד בית הכנסת. בין השאר הציעו המתפללים כי העיריה תממן בניית בית כנסת חדש כמאה מטר מזרחה, במגרש בבעלות העיריה עליו יבנה לימים בית לשכת המסחר (רחוב קרליבך 31 פינת החשמונאים 84). אולם בסופו של דבר, העדיפה העיריה לשפץ את המבנה הקיים, אשר משמש כבית הכנסת של תושבי הסביבה גם כיום.

תודה לשי פרקש.

.

.