צופי החורש (בית הצופה) מאת אביהו בר

בשנות החמישים התרחבה תל אביב לכיוון צפון-מזרח לאזור המתוחם בין רחוב אבן גבירול במערב – דרך חיפה (היום דרך נמיר) במזרח ונחל הירקון בצפון. הגידול המהיר באוכלוסייה באזור שנקרא אז הצפון החדש העלתה את הצורך בהקמת שבט צופים חדש, בנוסף לשבט דיזנגוף הוותיק שהיה ממוקם אז ליד גן הדסה (במקום בו נבנה אחר כך בית העיריה) ושבט צופי ים בירקון (עם אופי פעילות שונה).

הפעילות בשבט החורש החלה בשנים 1953-1954 בצריף קטן באותו מקום שבו הוקם לאחר מכן מבנה הקבע בסוף רחוב וייצמן על גדות הירקון. בשנים הראשונות היו בשבט רק ילדים מכיתות ה'-ו' ילידי 1942-1943 כאשר המדריכים הגיעו ברובם משבט דיזנגוף. בחודש דצמבר 1953 נענתה העירייה לפניית חברי הועד הפועל של אגודת הצופיות בתל אביב ואישרה את הקמת מבנה הקבע שנקרא בתכתובות בית הצופה.

לסיוע בהקמה התקבלה גם תרומה נכבדה על ידי משפחה ציונית באמריקה בעוד שחברת רסקו לקחה על עצמה את מלאכת הבניה. בירוקרטיה ועיכובים שונים הביאו להתארכות הבניה ורק בתאריך 21.04.1957 התקיים טקס החנוכה. המבנה הראשי בעל הגג "המעוקם" השתמר עד היום. הטקס כלל מפגנים צופיים ודברי ברכה מאת חיים לבנון (ראש העיריה), מ. בן פורת (יו"ר הועדה לנוער וספורט), וד"ר ב. כדורי (מ"מ מנהל מחלקת החינוך והתרבות). הטקס צולם ונכלל ביומני כרמל ששודרו אז בבתי הקולנוע בתחילת כל סרט.

השכבה הבוגרת הראשונה של צופי החורש סיימה בשנת 1960 (ילידי 1942). כאשר בעת כתיבת ערך זה (2018) מסיימת השכבה ה- 59 של השבט מאז הקמתו.

הפעילות בשבט החורש הייתה דומה לפעילות בשאר שבטי הצופים אך סביבת החורשה הטבעית , הירקון והגשרים הקנו לה מאפיינים מיוחדים. לדוגמא: מעבר על חבל בהליכת זיקית בין גדות הירקון, השתלשלות בחבל מגשר הרכבת אל חצי האי מתחתיו שהגישה היבשתית אליו הייתה קשה. משחקי כדור במגרש הצופים היו כוללים במקרים רבים התעופפות הכדור לירקון ושחיה של אחד החניכים להשבתו.

על גג השבט התקיימה שנים רבות פינת חי עם בעלי כנף וחיות קטנות וחברי השבט דאגו לטיפוחה.

.