בית נסטיסין ברחוב יהודה הלוי מאת דני רכט

רוב הבתים בחלקו הצפוני של רחוב יהודה הלוי נבנו בשנות השלושים בסגנון הבינלאומי. יוצאי הדופן הם ביארת למלה ושומאכר (בין רחובות החשמונאים ולונץ) - בית באר מהמאה התשע עשרה, ובית נסטיסין ברחוב יהודה הלוי 131 אשר נבנה בשנות העשרים וחזיתו מעוצבת בסגנון אר-דקו.

אדמת נסטיסין שנרכשה ממשפחת זריפה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, השתרעה על שטח גדול בין דרך שכם הישנה (רחוב יהודה הלוי) לבין הציר שיהפוך בעתיד לשדרות רוטשילד. השטח מסומן על גבי תצ"א משנת 1937 (Harvard University Library). חלקו המערבי של השטח יועד עוד בשנות העשרים לבניית בית ספר ובמחצית השניה של שנות השלושים בנתה בו העיריה את בית הספר ביל"ו. במרכז השטח נבנו באמצע שנות העשרים הקוטג'ים של הבתים המשותפים ולצד רחוב יהודה הלוי נבנה ב-1925 בית נסטיסין.

הבית הוקם ביוזמת חברת הבית המשותף שבבעלות משפחת נסטיסין והשותפים ה"ה גורדונר גורליק וגולמטורסקי. משרד החברה היה בבית מטלון שברחוב הרצל (שכונת מרכז מסחרי). האדריכל והקבלן היה יהודה צוקרמן (1895-1958). נסטיסין היה אחד המשקיעים הגדולים בחברת החשמל הארץ-ישראלית בראשיתה, בשעה שהוקמה תחנת הכוח הראשונה באדמת מודל פארם.

כשנבנה היה זה הבית האחרון בעיר. מעבר אליו השתרעו שדות שרונה. מדובר בבית משותף בן שלוש קומות עם חזית סימטרית שעוצבה בסגנון האר-דקו. האדריכל צוקרמן בנה באותה תקופה בעיר בתים נוספים בסגנון זה. קיים דמיון רב בין בית נסטיסין לבין חזית בית דוביצקי (מקווה ישראל 19) שנבנה באותה השנה על ידי אותו האדריכל (שגם התגורר בסמוך אליו) וחזיתו מעוצבת באותו הסגנון.

באחת מדירות בית נסטיסין התגורר המשורר הסופר והעתונאי אורי צבי גרינברג (1896-1961) אשר ייצג בכנסת הראשונה את תנועת החירות. אצ"ג ומשפחתו גרו בכמה דירות שכורות במרכז העיר בטרם עברו לרמת-גן. גרינברג נולד במזרח גליציה והיה צאצא לשושלת אדמורי"ם. הוא התחנך ברוח החסידות, אך למד גם השכלה כללית. עם עלייתו לארץ הזדהה אצ"ג עם מחנה הפועלים ופירסם בקונטרס, הפועל הצעיר ובעיתון דבר, תוך שהוא משלב אקטואליה בשירה ובפובלציסטיקה. בהמשך הזדהה עם תנועת ז'בוטינסקי וכמו רבים מוותיקי התנועה הרביזיוניסטית עברו בני הזוג להתגורר ברמת-גן אולם מונצחים גם בתל-אביב: רחוב אורי צבי גרינברג בשכונת אזורי ח"ן מעבר לירקון. ורחוב טור מלכא בשכונת יד-אליהו.

שירתו של אצ"ג רצופה קינות, תפילות ונבואות זעם. שירתו המונומנטלית התבלטה במיוחד לאחר מותו של ביאליק (1934) והתעצמה אף יותר לאחר שנודעו מימדי שואת יהדות אירופה. אז הפך אצ"ג למצפן המוסרי של בני דורו וזכה לכבוד רב גם מצד אלה שחלקו על השקפותיו הפוליטיות. א. צ. גרינברג חתם על שיריו בכינוי 'טור מלכא' (הר המלך בשפה הארמית) ובשם 'ע. טור מלכא' נודעה רעייתו, המשוררת עליזה גרינברג. אצ"ג היה חתן פרס ביאליק (1947), חתן פרס ישראל (1954) וזכה לתואר לשם כבוד מהישיבה יוניברסיטי (1969) בארה"ב.

.

.