בית ז'אננא (דירת ד"ר שוורץ) מאת עידו ששון, דני רכט

הבית ברחוב יהודה הלוי 127 ניצב במקומו מאמצע שנות השלושים. במהלך השנים הוא איבד מיופיו. הטיח התקלף, מרפסות נסגרו והגינה הקטנה בחזיתו הפכה לפתרון חנייה. תמונה ששרדה מימי ראשית הבית מעידה על איכויותיו האדריכליות. הבית נבנה על ידי האדריכל זאב רכטר (1899-1960). בית ז'אננא נבנה ב-1934 באדמת זריפה סבח. זאת מיד אחרי שרכטר סיים את בניית בית אנגל המזוהה איתו ובו אף התגורר - בית שהוקם על מגרש בכרם מוסתקים (לב תל אביב ב').   

רכטר תכנן את ביתו של ז'ק ז'אננא  בצורת האות ר', כשחזית אחת קרובה לשפת רחוב יהודה הלוי וחזית שניה בנסיגה ממנו. הבית תוכנן על פי עקרונות הסגנון הבינלאומי, ללא עיטורים. הבית תוכנן במקור כבית מגורים בן שלוש קומות ומרתף (ללא קומת עמודים). קומת המרתף יועדה לחדר כביסה, חדר הסקה ולשני מחסנים. בחזית ליהודה הלוי, הרחוקה יותר מהרחוב (בנסיגה), טור מרפסות משמאל וטור חלונות ריבועיים מימין, בעוד שהחזית הקרובה יותר לרחוב כוללת טור מרפסות רחבות, שנסגרו עם השנים. 

באחת מדירות בית ז'אננא התגורר ד"ר קרל שוורץ (Karl Schwarz), מנהלו הראשון של מוזיאון תל-אביב לאמנות אשר פעל בבית דיזנגוף בשדרות רוטשילד. שוורץ יליד מינכן (1885-1962) היה חוקר אמנות גרמני-ישראלי נודע, ומנהל המוזיאון היהודי בברלין, הוזמן על ידי דיזנגוף לעמוד בראש המוזיאון אותו ייסד בביתו הפרטי. אוסף המוזיאון נוצר לאחר פנייה של שוורץ לאספנים יהודים ברחבי העולם לשלוח את אוספי האמנות שלהם ולהציגם במוזיאון של העיר העברית הראשונה.  בהמשך התגורר ד"ר שוורץ בשכונת אז"ר (ברחוב לוי יצחק 21).

קרל שוורץ (Karl Schwarz) באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו:

ד"ר ישראל (קארל) שוארץ נולד בשנת תרמ"ה (22.4.1885) במינכן שבגרמניה לאביו עמנואל נפתלי (סוחר ממשפחת ר' יהוסף שוארץ , מחלוצי חקר ארץ-ישראל ומחבר הספר "תבואות הארץ"). למד באוניברסיטאות ברלין, מינכן והיידלברג וב-1913 הוסמך לד''ר לפילוסופיה.  

מנעוריו ספג את אוירת האמנות היפה ששררה אז במינכן, שנחשבה בימים ההם כ"בירת האמנות" של מרכז אירופה, ועוד בהיותו תלמיד הגימנסיה, ב-1902, החל לפרסם מאמרים על אמנות בירחון היהודי-גרמני "אוסט אונד וסט" ("מזרח ומערב") שיצא בברלין והמשיך להשתתף בו עד 1914, ובשל הזיקה החזקה ליהדות, שהיתה מושרשת בו כמורשה משפחתית, הקדישחלק ניכר מהתענינותו הכללית באמנות לאמנות יהודית. בשנות 1919-1918 כתב בעתון-לאמנות "ציצרונה" והיה מעורכיו. מ-1924 היה מנהל המוזיאון של קהלת ברלין, שהיה האוסף הגדול ביותר ליצירות-אמנות יהודיות ולחפצי אמנות עתיקות של הוי יהודי ותשמישיקדושה מקהלות פרוסיה. היה עורך מדור האמנות ב"אשכול" ובלכסיקון היהודי בגרמנית ומרצה לתולדות האמנות היהודית בבית-המדרש הגבוה למדעי היהדות בברלין, - ותוך כך המשיך בפעולה ספרותית על נושאים אמנותיים בספרים שחיבר ופרסם ובמאמרים בעתונות. ב-1933 עלה ארצה ונתמנה למנהל מוזיאון תל-אביב מיסודו של מאיר דיזנגוף . כאן יצר יש מאין והודות לפרסומו כגדולי המבינים במקצוע ולקשריו הבינלאומיים בעולם האמנות עלה בידו להשיג בשביל המוזיאון יצירות רבות-ערך (ביניהן את התמונה הנודעת "יום כיפור" של גוטליב), וכן יסד וניהל את ספרית המוזיאון, שהגיעה לאלפי כרכים, והמשיך לפרסם מאמרים ורשימות הערכה על אמנות ב"הארץ".  

ספריו: גוסטאב שניידר (1916), אוגוסטין הירשפוגל (1917), המפעל הגראפי של לואיס קורינת (1918, 1922), לסר אורי (1920), "ספרית ישראלית" ( 20 חוברות, 1922-1920), טרבורק (1922), ארנסט אופלר (1923), היהודים באמנות (1928, 1936) - כל אלה בגרמנית; אח"כ בעברית : האמנות היהודית החדשה בארץ-ישראל (הוצאת מס. 1941; יצא באותה שנה גם בתרגום אנגלי), מורה דרך לאמנות (הוצאת מס, 1946).

..

.