מעונות עובדי יהלומים א' מאת אביהו בר

שכונת רסקו הוקמה במחצית השניה של שנות הארבעים על ידי חברת רסקו אשר בנתה אז בעיקר עבור המעמד הבינוני. חלק מהבתים בשכונה החדשה נמכרו בשוק החופשי. אחרים נמכרו לקבוצות עובדים שהתארגנו למטרת שיכון. כזה הוא בית מעונות עובדי יהלומים א' שברחוב דה האז 7 פינת לואי מרשל 13 אשר שמו מעיד על תחום העיסוק של דייריו הראשונים. בניית בית מעונות עובדי יהלומים א' החלה בשנת 1946 והושלמה בחודש יולי 1947.

מבנה המגורים תוכנן על ידי האדריכלית לוטה כהן (1893-1983) שתכננה את כל השכונה. לבניין 3 כניסות נפרדות (א' –ג') וסה"כ בבנייתו היו 23 דירות מתוכן 18 דירות בנות 2 חדרים שנמסרו לחברי מעונות עובדי יהלומים א' – אגודה שיתופית לשיכון בת"א בע"מ. ו- 5 דירות בנות חדר אחד בקומת הקרקע שנותרו בבעלות חברת רסקו. עשר שנים אחר כך נפתח בסמוך אולם קולנוע צפון.

בתחילת שנות השישים היו דיירי הבניין מעורבים בפרשיה שזכתה לכותרות גדולות בעיתונות הימים ההם. עיקרה בטענה לאפליה עדתית. בשנת 1947, עם אכלוס הבניין היו הדיירים רובם ככולם ממוצא אשכנזי. עם השנים עברו להתגורר בבניין כמה משפחות מעדות המזרח.

בסוף שנת 1961 קמה בהלה בקרב הדיירים האשכנזים לאחר ששלוש משפחות חדשות ממוצא תימני רכשו דירות במעונות יהלומים א' כדת וכדין. חששם העיקרי היה לרוב לא אשכנזי שיביא לבחירת ועד חדש "לא משלנו". או אז, בקשו לעכב את כניסת השכנים החדשים בטענה שהם נדרשים לעבור ראיון אישי ולהתקבל לאגודה.

סכסוך השכנים הפך למתוקשר. מכתבים נשלחו לראש הממשלה ולשרים ושאילתות בנושא הועלו על ידי מפלגות האופוזיציה. בסופו של דבר הדיירים החדשים נכנסו לדירותיהם, לא לפני שרשם האגודות איים לפרק את האגודה השיתופית אם לא ימצא פתרון בו יתקבלו המשפחות כדיירים שווים לבניין ויבחר ועד על פי דעת הרוב.

..

.