בית הבאר בפינת רחוב בלוך מאת הניה מליכסון, דני רכט.

מי שעומד למרגלות בית העיריה ופניו אל הצומת הסואנת יתקשה לדמיין איך נראה המקום בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה. בשטח הפרדס שמאחור (בית העיריה כיום) היה אמור להיבנות בית חולים עירוני ע"ש הרמב"ם. בחלק משטחו פעל גן החיות העירוני. על גבעת כורכר משמאל היה מאגר המים של הפרדס שנודע כבריכת גן הדסה. מולו, השתרעו השטחים החקלאים לשעבר של באסת אל-טובג'י שהופשרו לבניה. פה ושם כבר היה ניתן לראות בתים חדשים בבנייה. במרכז שטח זה כבר נסלל ברובו רחוב 544. במקום בו נפגש רחוב זה עם דרך עפר שכונתה אז המשך יהודה הלוי (לימים, רחוב אבן גבירול) ניצב היה בית באר מרשים בגודלו שנכלל בעבר באדמת אבול ז'בן ושימש פרדס שנעקר (פרדס אחר בסביבה זאת, פרדס משפחת פלמן, נעקר יותר מעשור שנים קודם).

בטקס שהתקיים בתאריך 23 בנובמבר 1950, ליד בית הבאר, נקרא הרחוב על שם דוד בלוך (בלומנפלד), ראש העיריה השני של תל אביב שהלך לעולמו שלוש שנים קודם לכן. חלק קטן משטח בית הבאר לשעבר נכלל בשטח הבניין הפינתי (אבן גבירול 82 פינת בלוך 1. מסעדת בר גוריון). על רוב שטחו סלול נתיב התנועה הצפוני ברחוב אבן גבירול. אמנון בקר מספר ש"מעבר לשביל המזרחי שלרגלי החומה היה בית גדול, ישן מאוד, דו-קומתי עשוי כורכר. בקומה העליונה גרה זהבה החלבנית עם בנה ובתה. בקומה התחתונה היתה רפת הפרות של זהבה. זוכר איך בכל בוקר ראית את זהבה נושאת בידיה שני כדי חלב אל פתחם של דיירי השכונה". השביל המזרחי שלרגלי החומה הוביל אל הכפר סומייל (אל מסעודיה) ויהפוך לימים לאחד הרחובות המרכזים בעיר.

עוד קודם, החליטה ועדת השמות העירונית כי הרחובות 544 ו-458 יקראו על שמו של דוד בלוך (בלומנפלד). התכנית היתה להנציח את ראש העיריה השני של תל אביב ברחוב ארוך שיחבר את כיכר מלכי ישראל (אשר נקבעה כבר בתכנית גדס) לכיכר אהבת ציון שתוכננה להיות כיכר ראשית באזור הצפון החדש. בבחירת הרחוב, הביאה בחשבון ועדת השמות העירונית את קרבת הרחוב לבית הספר לפעילי ההסתדרות ולבית הוועד הפועל של ההסתדרות שהקמתו החלה. בהמשך נגרע מהרחוב חלקו הצפוני (מקודם, רחוב 458) ונקרא על שמו של שר התחבורה הראשון דוד רמז (1886-1951), גם הוא מראשי מפא"י.

דוד בלוך (בלומנפלד) נולד ברוסיה. היה חבר במפלגת פועלי ציון. נאסר שם בשל מעורבותו במהפכת הנפל של 1905. עלה לארץ ישראל בשנת 1912. עמד בראש לשכת העבודה הראשונה בארץ ביפו, ניהל את קופת פועלי ארץ ישראל. בשנת 1922 נבחר למועצת עיריית תל אביב מטעם מפלגת הפועלים, וכן נבחר לכהן כסגנו של ראש עיריית תל אביב מאיר דיזנגוף. בשל המצב הכלכלי הקשה בארץ באותה עת, הציע בלוך לבטל את אגרת החינוך ששילמו תושבי העיר על מנת לאפשר לילדיהם ללמוד בבתי הספר. ראש העירייה מאיר דיזנגוף התנגד להצעה זו, ואף התפטר לאות מחאה בדצמבר 1925. בלוך נבחר לכהן תחתיו כראש עיריית תל אביב.

השנתיים שבהם שימש בלוך כראש העירייה התאפיינו במשבר כלכלי קשה בארץ ישראל. בלוך ניסה להתמודד עם השלכות המשבר על תושבי תל אביב על ידי פיתוח שירותי הרווחה, במיוחד בתחומי החינוך והבריאות, הקצאת מגרשים לשיכון לחסרי בית, ועבודות יזומות למובטלים. כתוצאה מהמשבר ומהגדלת הוצאות העירייה גדל הגרעון העירוני והעירייה הייתה על סף קריסה כלכלית. בלוך הצליח להשיג סיוע מיוחד משלטונות המנדט שהותנה בצימצום הוצאות העירייה. לקראת הבחירות למועצת העירייה שנערכו בדצמבר 1928 העדיפו שלטונות המנדט את הנהגתו של דיזנגוף על הנהגת מפלגת פועלים, וסייעו באופן ישיר לבחירתו מחדש. לאחר שנכשל בבחירות, יצא דוד בלוך בשליחות הסתדרות העובדים הכללית לארצות הברית. בלוך נפטר בתאריך 27 בנובמבר 1947, ונקבר בבית הקברות ברחוב טרומפלדור.

..

.