שיכון פליטי הדבר מאת דני רכט

ממשלת המנדט התנגדה עקרונית לכך שהרשויות המוניציפליות יעסקו בייזום דיור עממי. אך עקב הלחצים הרבים מצד קבוצות כמו פליטי שכונות הספר, חיילים משוחררי הצבא הבריטי ואחרים, אושר בסופו של דבר לעיריית תל אביב להתחיל בהקמת שיכונים לקבוצות אלה (וקבוצות נוספות שהתארגנו בהמשך וזכו להקצאת קרקע) ממזרח לואדי מוסררה (נחל איילון) על אדמות זאבלאווי, ובהמשך גם באדמות החקלאיות של שרונה.

השיכון הראשון, שיכון פליטי הדבר, נבנה מסוף שנת 1943 ובמהלך 1944 בחופזה על מנת לספק פתרון מגורים לחלק מתושבי שכונות הצריפים אשר נפגעו ממגפת הדבר. רוב תושבי השיכון החדש הגיעו משכונת הפחים חארת' אל טאנק (שכונת קרטון) שעל גבול מנשייה, ומשכונת ארגזי הליפטים בפרדס לוין ליד נחל הירקון.

בתי השכונה נבנו בסטנדרטים נמוכים. כבר בפברואר 1946 עפו כל גגות הרעפים של בתי השכונה החדשה כתוצאה מסערה ומי גשמים חדרו אל תוך הבתים. פליטי דבר אחרים שלא זכו לדיור עירוני מסובסד, התיישבו בסמוך, בשכונת גבעת שמשון. גבולות השיכון: רחוב מורדי הגיטאות בצפון, רחוב מרדכי אנילביץ' (מפקד מורדי גיטו ורשה) במערב, רחובות יציאת אירופה בדרום ושדרות המעפילים במזרח.

במסגרת המאמץ העירוני להדביר את הדבר, בנתה עיריית תל אביב שכונה נוספת לפליטי הדבר. זאת נבנתה בשטחה המוניציפלי של העיר חולון בה המגרשים היו זולים משמעותית בהשוואה לאדמות זאבלאווי. אחרי מסכת יסורים ארוכה, נכנסו המשתכנים הראשונים לבתיהם החדשים בשכונה בחולון. ומיד עם איכלוס השכונה החדשה, החליטו התושבים לשנות שם המקום (והסטיגמה) לשכונת אביב. בנוסף, הקימו המשתכנים בשכונה החדשה בית תפילה ארעי - בית כנסת ע"ש הרמב"ם, אשר שימש גם לאסיפות התושבים.

.

.