בית הוועד הפועל של ההסתדרות מאת דני רכט

גם לאחר העברת משרדי הממשלה לירושלים התעקשה הנהגת ההסתדרות כי מרכז ארגון העובדים הענק יהיה בתל-אביב. בשנת 1953 הושלמה בניית הבניין הגדול של הוועד הפועל של ההסתדרות העובדים הכללית בסמוך לכפר סומייל (אל מסעודיה). ההסתדרות הייתה אז הגוף הציבורי הגדול ביותר בארץ והיו חברים בה כחצי מיליון חברים - כשבעים אחוז מכלל העובדים בארץ אז.

בית ההסתדרות החדש נחנך בטקס שהתקיים בראשון ביולי 1953 בהשתתפות נשיא המדינה, ראש הממשלה, יושב ראש הכנסת, שרים, חברי כנסת ונציגי מוסדות שונים. הבית בן שבע קומות מעל קומת קרקע ושתי קומות מרתף נבנה אז בסביבה מבודדת. נכון ל-1953 היה זה הבניין הגדול ביותר בתל אביב. לצידו במתחם נבנו שלושה בניינים קטנים יותר המפרידים בין הבניין המרכזי לרחוב ארלוזורוב. הבניינים נבנו עבור משרדי מוסדות הקשורים להסתדרות, בינהם לשכת המס המרכזית וקרן הביטוח לפועלי הבניין. מתחם ההסתדרות הוקף גדר וכונה "הקרמלין" בפי יריבי ההסתדרות מהמחנה האזרחי.

המתחם נבנה בסטנדרטים גבוהים. המתכננים הקפידו לתכנן חדרי עבודה עם אור ואוויר בשפע, אוורור והסקה מרכזית, ארונות-קיר לאכסון תיקיות וקלסרים ואף ארונות מלתחה. קירות חדר הישיבות המפואר צופו בעץ וזכוכית והואר בתאורה פלורסנטית. באולם מליאת הוועד הפועל מוקמו שורות שורות של שולחנות בחצי גורן עגולה ושולחן ליושב-ראש הוועד הפועל ולחברי הוועדה המרכזית (ממשלת ההסתדרות). שטח המתחם הוא 14 דונם. השטח הבנוי נכללים 11,000 מטרים מרובעים.

המגרש נרכש בשנת 1946 בסכום של מאה אלף לא"י. המוכרים, קבוצת נהגי דן, תכננו לבנות במקום את שכונת המעביר בסומייל - שכונת מגורים כדוגמת שכונת המעביר (שכונת פועלים י"א). תכנית שבוטלה לטובת הקמת שכונת יד המעביר (שיכון דן) בעבר הירקון. בטרם החלה הבנייה הושכר חלק מהמגרש לצרכי ספורט ושימש מגרש אימונים לאגודת הכדורגל הכח תל-אביב.

עלות בניית המתחם הגיע למיליון ורבע לירות, סכום עתק בימי הצנע. בית הועד הפועל הכיל 302 חדרים. 25 קווי טלפונים קישרו את הבית עם ערי הארץ וישוביה. בבנייה שבוצעה על ידי סולל-בונה חברת הבנייה של ההסתדרות, נעשה מאמץ להשתמש בחומרים שהם על טהרת תוצרת הארץ. המעליות שהותקנו בבניין מתנת המגבית למען ההסתדרות בארצות הברית. בבניין הותקן גנרטור חשמלי מיוחד למקרה של הפסקות בזרם חשמל. לפני המעבר אל מתחם ההסתדרות החדש היו מחלקות הוועד הפועל מפוזרות בין תשעה בניינים שונים בעיר ברחובות לילינבלום, מונטיפיורי, מקווה ישראל, יהודה הלוי ואלנבי. המשרדים הראשיים היו מרוכזים במשך 15 שנה בבניין מלון הרצליה שברחוב אלנבי 113 ובאגפים שנוספו לו. במלון ואגפיו החדשים היו 120 חדרים. עם המעבר למתחם ההסתדרות החדש ברחוב ארלוזורוב עבר הבניין הישן לרשות המוסדות המשקיים של ההסתדרות.

עוד בטרם החל להבנות מתחם ההסתדרות, נבנה בקרבת מקום בית הספר לפעילי הסתדרות - "האוניברסיטה של הפועלים". בשנות החמישים והשישים נבנו בסביבה עוד מבנים הקשורים לתנועת הפועלים: בית סולל-בונה (שהפך לבית קופת חולים כללית), המכון האפרו-אסיאני של ההסתדרות, בית הקיבוץ המאוחד, בית נלה (לשכת המס של ההסתדרות), בית הסתדרות המורים, בית ליסין ובית המלין.

בשנת 1956 העניקה העיריה למשרד חבר אדריכלים בראשות דב כרמי, מתכנני בית ההסתדרות, את פרס רוקח למפעלי הנדסה. בית הוועד הפועל של ההסתדרות מוכרז לשימור במגבלות מחמירות והינו אייקון בולט באדריכלות הברוטליסטית של שנות החמישים. חזיתות הבטון החשוף והבריסוליי המונע חדירת קרני שמש ישירות, הועתקו בהמשך אותו העשור לעוד כמה בניינים בעיר: בית IBM "הראשון" ברחוב לינקולן, בית ארדיטי-יצחקי בדרך בגין, בית הסוכנות היהודית ברחוב קפלן ובניינים נוספים.

..

.