בית הספר תל-נורדוי  מאת פרופ' רם גופנא

לאחר הקמתן של שכונת נורדיה ושכונת תל נורדוי (בשנים 1922- 1923), שהיו באותם ימים השכונות הבנויות הצפוניות ביותר של תל אביב, בעת שמצפון מערב להן נבנית שכונת כרמיה ומתפשטת על שפת הים שכונת הצריפים מחלול, שקלה העיריה בשנת 1924 לבנות בית ספר חדש בשכונת תל נורדוי עבור ילדי השכונות המתפתחות. הצורך החיוני בבניית בית ספר בצפון המתאכלס הואץ גם לאור השתקעותם של רבים מעולי העלייה הרביעית בתל אביב. בית הספר העממי המעורב (לבנים ולבנות) - "תל נורדוי" הוקם על מגרש ציבורי ששטחו שלושה וחצי דונם, ברחוב סירקין 28, קרן רחוב מנדלי מוכר ספרים. המגרש היה בקצה הצפוני של השטח הבנוי בשכונת תל נורדוי. מעבר לו השתרעו חולות וכרמים של ערבים. הבניין הדו-קומתי של בית הספר שנבנה בסגנון אקלקטי מאוחר (ללא עומס של קישוטים) תוכנן בידי אדריכל העיר דב הרשקוביץ. שמו של בית הספר- "תל-נורדוי"- נקרא על שמה של השכונה. חזיתו של הבניין פונה לרחוב סירקין ושם הייתה הכניסה הראשית לבית הספר. כניסה זו לא שימשה יותר לכניסת תלמידים מרחוב סירקין לאחר שבשנת 1934 נבנה על שטח של שני דונם שממזרח לבית הספר בניין שני, תלת- קומתי, שבו 12 חדרי לימוד. הוא נתכנה מאז - הבניין ה"חדש", להבדילו מן הבניין הראשון - ה"ישן". הבניין החדש תוכנן בידי מהנדס העיר יעקב בן-סירה (שיפמן) ב"סגנון הבינלאומי". מאז שנבנה הבניין "החדש" שמשו שתי כניסות לבית הספר. הכניסה הראשית מרחוב מנדלי לבניין החדש והשנייה מרחוב פרישמן לחצר בית הספר (הסגורה כיום מטעמי בטיחות).

בימי תפארתו, לאחר הבנות הבניין ה"חדש", למדו בבית הספר תל נורדוי למעלה מ- 1500 תלמידים ב- 36 כיתות. בשנת 1975, כעבור יובל שנים לקיומו, הצטמק מספר הכיתות לכדי מחצית - 18 כיתות. כל זאת בשל השינויים הדמוגרפיים שפקדו את הצפון הישן של תל אביב לאחר קום המדינה (הזדקנות האוכלוסייה בעיקר). בשנת 2014, כעבור ארבעים שנה נוספות, למדו בבית הספר 348 תלמידים בלבד ב- 12 כיתות. בית הספר תל נורדוי (שלימים שינה את תעתיק שמו מ"תל נורדוי" ל"תל נורדאו") הוא אחד משני בתי הספר בתל אביב שהחלו דרכם בשנות העשרים למאה הקודמת (השני הוא בית הספר בלפור) וממשיכים לתפקד עד היום כבתי ספר יסודיים ממלכתיים. בשנים האחרונות מתקרא בית הספר: "בית הספר הממלכתי תל נורדאו - ברוח התרבות העברית".

עשר שנים בבניין "הישן"

ביום 25 במאי 1925 הציעה סולל בונה לבנות את בניין בית הספר וזכתה במכרז העיריה. החברה לא הצליחה לעמוד בלוח הזמנים לסיום הבנייה לקראת תחילת הלימודים תרפ"ו, שחל ביום 1 באוקטובר 1925. מ"מ ראש העיר דוד בלוך התלונן אצל סולל בונה ביום 29 באוקטובר 1925: "אין ביכולתנו למלא את הבטחתנו לגבי קבלת 600 תלמידים ויותר. הילדים מסתובבים כיום ברחובות ואין מקום ללמוד". בניית בית הספר נתארכה עד 1 בינואר 1926. לפני חנוכתו של בית הספר בפברואר 1926, נאלץ חלק מן התלמידים שהיו אמורים ללמוד בתל נורדוי, להתחיל בלימודיהם בבית הספר גאולה שברחוב גאולה ובבתי ספר אחרים.

למנהל בית הספר נתמנה המורה חיים אליעזר דובניקוב (1929-1883) שעלה לארץ מפולין בשנת 1925. גם מורים ותיקים אחרים ביקשו לעצמם משרה זו ונדחו כגון, תמר קופ-ז'בוטינסקי (אחותו של המנהיג הציוני זאב ז'בוטינסקי) שהתגוררה באותם ימים ברחוב סירקין, מול בית הספר. הפתיחה הרשמית של בית הספר נחגגה בטכס מרשים ורב משתתפים, שאליו הוזמנו כל המי ומי של תל אביב באותם ימים. שמו הרשמי של בית הספר נקבע והופיע כבר על נייר המכתבים שלו: "ביה"ס לבנים ולבנות תל נורדוי, תל אביב, א"י".

בחודש דצמבר 1925, טרם שהחלו ללמד בבית הספר, תיאר מנהלו המיועד ח.א. דובניקוב במכתב לעיריה את הבניין ומרכיביו וביקש לבנות חלקים נוספים וחיוניים לתפקודו הנאות של בית הספר: "בבניין בית הספר שבתל נורדוי (לא נקבע עדיין שם לבית הספר. ר"ג) יש עשרה חדרי לימוד, חדר מורים, חדר מנהל ואולם אחד גדול, שעוד בשנה הזו נצטרך להקים בתוכו קיר של קרשים כדי לחלקו לשני חדרי לימוד. חדרי עבודה, אולם להתעמלות, חדרי אוכל וחדר למקלחת חסרים לגמרי בתכנית הבניין וחסרון אלה, בייחוד חסרון חדרי עבודה ואולם התעמלות ישפיעו בהכרח לרעה על עבודה בביה"ס, למעט את מהותה ולפגום את אופיה". בינואר 1926 פנה דובניקוב שוב לעיריה בבקשה לאשר תקציב ל"רכישת מכשירי עבודה לסידור נגריה, לסידור פחחיה, לסידור כריכיה, 2 מכונות תפירה, לסידור עבודות גינה ושתילי בית". את הגינון בבית הספר תכנן הגנן העירוני הראשי אביגדור משל. בחצר שבחזית בניין בית הספר, בחלק שמימין לכניסה, הוכשרה גם גינת ירק שטופחה בידי התלמידים מדי שנה בשנה. גינה זו המשיכה להתקיים שנים רבות גם לאחר בניית הבניין "החדש". מסביב לחצר בית הספר, ליד הגדר שהוקמה בשנת 1927, ניטעו עצי נוי: עצי אשל הפרקים בעיקר (אחדים מהם שרדו עד לימינו) וכמו כן עצי פלפלון דמוי אלה, שניטעו בתוך החצר המזרחית, ליד ברזיות המים. מצפון לבניין, נבנה בשנת 1928 צריף למגורי משפחת "השמש" ("השרת" בלשון ימינו) מר שלוסברג, שכלל חדר, מטבח ומרפסת. כמו כן נבנה באותה שנה מבנה "שירותים" לבית הספר.

בשנת הלימודים הראשונה היו בבית הספר שתים עשרה כיתות. בחודש מאי 1926 נכתב: " מספר התלמידים 526; מספר הילדים 110; מספר הילדות 416; אחוז הילדים 20,9". מספר הבנים היה אפוא כחמישית ממספר הבנות. מספר דומה של תלמידים (515) למדו בבית הספר גם כעבור ארבע שנים (1929). כמחצית מן המורים שלימדו בבית הספר בשנותיו הראשונות נמנו עם אנשי העלייה השנייה. כעשרים מורים הועסקו מדי שנה בבית הספר, ביניהם ניתן למנות את: אברהם אלדמע (מורה לציור) ; אריה אורלנד (מורה לציור); מרדכי אסושקין; משולם ביתן; ישעיהו בן אמוץ; ישעיהו בן חיים; יעקב גוטמן; אהרון דובניקוב (בנו של המנהל); ב.וולמן (מורה למלאכת-יד); גב' זוהר-מזרחי; זליגמן (מורה להתעמלות); דוד אלמגור (מורה להתעמלות); אריה יפה; בתיה ייבין (מורה לאנגלית); מרים לוין (מורה לזמרה); ה' מזרחי; ה' מערבי (מורה לזמרה); עמוס ניידרמן; מנחם פוזננסקי; אוריה פלדמן (מורה לטבע); יצחק פלר; איטה פקטורית; רחל קלצ'קין.

ארבע שנים שימש חיים אליעזר דובניקוב מנהל בית ספר תל נורדוי עד שנרצח (בגיל 53) עם רעייתו בחברון בפרעות אב תרפ"ט (24.8.1929). במקומו נתמנה מורה בית הספר יצחק פלר (1967-1889), איש העלייה השנייה.

כבר מראשית פעילותו בשנות העשרים ועד לסוף שנות השלושים (בעת שנבנו כבר בתי ספר חדשים: מצפון - בית הספר נס ציונה ברחוב גרץ, בית הספר לדוגמא ברחוב הירקון וממזרח - בית הספר במרכז), למדו בבית הספר תל נורדוי רוב רובם של ילדי צפון תל אביב. בשל הלחץ של הורי ילדים שהתדפקו על שערי בית הספר כבר בשנתו הראשונה ביקש מנהלו ח.א. דובניקוב מן העיריה להרחיבו. מאוחר יותר אף הציע לבנות מעליו קומה שלישית. בסופו של דבר, כפי שכבר הוזכר לעיל, נבנה בניין נוסף רק בשנת 1934. על המחסור בכיתות לימוד בבית הספר תל נורדוי ניסתה העיריה להתגבר מדי פעם בעת שהקימה "סניפים" כלשונה בחדרי כיתות לימוד, ששכרה בבתים פרטיים בסביבת בית הספר ואף רחוקים ממנו. כך למשל נשכר בשנת 1933 ביתו של חיים ליבוביץ', (מוותיקי שכונת תל נורדוי) ברחוב הירקון 107, ובשנת 1937 שלוש כיתות בקומה השנייה בביתו של ד"ר ישעיהו אליהו ברחוב פרישמן 15. כמו כן שכרה העיריה באותה עת חדרי כיתות בשכונת השכנים ב'. בשנת 1934, זמן קצר לפני שהוקם הבניין ה"חדש" בתל נורדוי, נשכר בצפון העיר גם מבנה ציבורי - בית בנימין (גולדברג) שברחוב הירקון 293. הוא נועד ככל הנראה לשרת את ילדי "הצפון הרחוק", טרם שנבנה שם בית הספר לדוגמא בשנת 1937.

חדרי הלימוד ומתקניו של בית הספר תל נורדוי שמשו מדי פעם כאכסניה לפעילות תרבותית למבוגרים מטעם התאגדויות ציבוריות שונות. בשנת 1927 ביקשה למשל האוניברסיטה העממית מן העיריה לקיים את פעילותה בבניין בית הספר אולם זו סירבה. בכל זאת, כבר בשנת 1928 התקיימו בין כותלי בית הספר שיעורי השתלמות לצעירים. בשנים 1931-1930 קיים גם ארגון ויצ"ו שיעורי ערב בתל נורדוי והסטודיה הדרמטית לילדים השתמשה בחדרי בית הספר לחזרותיה. חדרי בית הספר שימשו כבר מראשית קיומו לתפילה ב'ימים הנוראים' להתאגדויות שונות של מתפללים מתושבי הסביבה כגון, החבורה שבנתה לימים את בית הכנסת בית אל שברחוב פרישמן 23, סמוך לבית הספר תל נורדוי.

בחופשת הקיץ שימש בית הספר תל נורדוי במשך שנים רבות קייטנה לילדי כפר הנוער בן שמן. התלמידים, המורים, המדריכים ושאר אנשי הצוות של כפר הנוער התגוררו במתחם בית הספר, השתמשו במתקניו, בנו מקלחות ארעי מעל ברזיות המים ונהגו לרדת לרחוב פרישמן לרחוץ בים. נוהג זה נפסק עם פרוץ מלחמת העולם השנייה.

דמות מיוחדת בתולדות בית הספר בעשרים שנותיו הראשונות הייתה הרוכלת לדברי מתיקה, שכינויה בפי התלמידים לדורותיהם היה "הזקנה". היא התמידה לעסוק בכך בחצר בית הספר, (בהשגחת הנהלת בית הספר) עד לשנת 1945. אישה זו, אתל רייכלין שמה, נהגה לשבת מתחת למדרגות החיצוניות בצפון הבניין "הישן" ולהציע את מרכולתה לילדים: מגוון של סוכריות ועוגות שמחירן נע בין 1 מיל ל-חמישה מיל. את דברי המתיקה נהגה להביא בשני מיכלי פח צבועים בצבע חאקי. היא זכרה תמיד את בעלי החוב שלה, אותם תלמידים שקיבלו ממנה ממתקים בהקפה ועדיין לא פרעו את חובם. "הזקנה" הייתה דודתו, אחות אימו של ברל כצנלסון, מנהיג פועלי ארץ ישראל.

בית הספר תל נורדוי עד לשנת היובל (1975)

לאחר שנסתיימה בנייתו של הבניין "החדש" נבנה אולם התעמלות גדול ממדים מצפון לבניין "הישן", שחזיתו פתוחה כולה, ללא חציצה, לעבר חצר בית הספר. דירתו של ה"שמש" שלוסברג שהייתה בשטח זה נהרסה ודירה חדשה נבנתה תחתיה בחצר הדרומית של הבניין החדש, מדרום לברזיות המים (שטח הדירה היה 56 ממ"ר ועלות בנייתה - 287 לא"י). הוכשר גם מגרש ספורט בחלקה הצפוני של החצר, ששימש בין היתר למשחקי כדור סל. לפני תחילת שנת הלימודים הראשונה בבניין החדש (תרצ"ה 1935), החליטה העיריה לחלק את בית הספר תל נורדוי לשניים: הבניין הישן נקרא מעתה: תל נורדוי א', בהנהלת יצחק פלר והבניין החדש- תל נורדוי ב', בהנהלת אברהם יצחק גולני - מורה ומחנך ותיק, גם הוא מאנשי העלייה השנייה. בתום שנת הלימודים הראשונה ביקשה הנהלת תל נורדוי ב' מן העיריה להפריד בין הבניין החדש לבניין הישן באמצעות גדר, על מנת ליצור חצרות נפרדות לשני הבניינים. מהנדס העיר התנגד לכך. בינתיים התברר גם שניסיון החלוקה לשני בתי ספר נפרדים לא צלח. המנהל גולני לא עמד בצפיות של מחלקת החינוך העירונית ופוטר בשל ניהול כושל ואחזקה לקויה של הבניין. כך למשל התלונן המשורר ד"ר שאול טשרניחובסקי,ששימש רופא בתי הספר, בחודש מאי 1935 בפני העיריה על מצב הניקיון בבית הספר: " לכבוד מחלקת ההיגינה שבתל אביב. העיריה מסרה לצרכי התעמלות לקבוצה של צעירים את אולם ההתעמלות של בי"ס תל נורדוי. והיות שאין משמרת שניה בבי"ס הנ"ל שיטפל בנקיון הבית, החצר והפרוזדורים מלוכלכים ומזוהמים מאד, כי הקבוצה באה בשלש והולכת אך לערך שבע ובית הכסא סגור. הנני מבקש לסדר את הדבר בהקדם האפשרי. בכל הכבוד ד"ר ש. טשרניחובסקי".

בתום שנת לימודים זו חגג בית הספר תל נורדוי עשור לקיומו בעצרת שנתקיימה במגרש הספורט, שבמסגרתה העלו התלמידים הבוגרים מחזה תנ"כי - פרשת אחאב המלך ונבות היזרעאלי. בית הספר על שני בנייניו התאחד מעתה תחת הנהלתו של יצחק פלר, שניהל את בית הספר 25 שנים עד צאתו לגמלאות בשנת 1956. לאחר פרישתו נתמנה למנהל המורה וסגן המנהל אברהם אלוני, שהחל ללמד בשנת תרצ'ד ולימים ניצח על חגיגות היובל של בית הספר.

עם תום שנת הלימודים תרצ"ח 1938 הציע שוב חלק ממורי בית הספר לחלקו לשני מוסדות נפרדים, כמו שהיה כבר בשנת הלימודים תרצ"ה 1935. הצעה זו הועמדה להצבעה בנוכחות 26 מורים. 17 מורים התנגדו, חמישה תמכו, שני מורים לא השתתפו בהצבעה ושניים אחרים נמנעו וההצעה נדחתה. באותה שנה לימדו כבר בבית הספר מורים חדשים שהצטרפו בינתיים לגרעין הסגל הוותיק (ראו לעיל), ביניהם היו: צבי אלדובי, א. רחמיאלי, יעל דרויאן (מורה לטבע), זיוה פלר, גב' ב.פולטורוק (מורה להתעמלות), חיים ויין (מורה להתעמלות), י. וינוקור, גב' ל. אהרוני (מורה לאנגלית), רחל כהן, אברהם וילנסקי, אליהו סיגרד (מורה לציור), גב' בן-אורה (מורה לאנגלית), נחמה הלפרין, י. פרידמן (מורה למלאכה), גב' לויצקי (מורה לתפירה ולרקמה). שנים רבות שימשה הגב' פרנס אחות בית הספר.

בין הפעילויות השונות שנתקיימו בין כותלי בית הספר בשנות מלחמת העולם השנייה לאחר שעות הלימודים, היו בין היתר אימונים של "גדוד החברות" של ארגון "ההגנה" (יחידה זו הפכה לימים לחיל הנשים בצה"ל).

בעת פתיחת שנת הלמודים תש"ד (בסוף שנת 1943), סבל בית הספר תל נורדוי ממכת פשפשים. המנהל י. פלר כתב בקשה דחופה למנהל המחלקה לחינוך בעירית תל אביב: "מכת הפשפשים בבית ספרנו נתגלתה עתה ביתר תוקף. יום יום נאלצים התלמידים בגלל העקיצות לבלות את שעות הלימודים בעמידה ממש. האמצעים שנקטנו עד עתה אינם מספיקים ויש הכרח לגשת מיד להשמדת הפשפשים, השמדה רדיקלית. אקוה שכב' יורה הוראה לעשות זאת בלי כל דחוי".

בשנת 1965 הוציאו הורים שכולים ובית הספר, ספר זיכרון - מתוכנו יצאו - להנצחת דמותם של 73 תלמידים מבוגרי בית הספר תל נורדוי שנפלו במערכות ישראל. הספר נערך בידי י. גליקסון (אב שכול) ואברהם אלוני (מנהל בית הספר). את פרק ההקדמה לספר כתב דוד בן גוריון. במבואה של הכניסה הראשית לבניין ה"חדש" של בית הספר מוצב לוח זיכרון שעליו חקוקים שמות הנופלים.

בית הספר חגג את מחצית היובל לקיומו (תרפ"ו- תש"י) בעצרת שנתקיימה בבית תיאטרון הבימה, ביום ב' סיון תש"י 18.3.1950. בשנת 1975 נחגגה שנת היובל שבה השתתפו בוגרים ומורים של בית הספר לדורותיהם,. המפגש התקיים בגני התערוכה שעל גדת הירקון. בין הבוגרים שנשאו דברים בטקס היו הסופר יגאל מוסינזון והשחקן-במאי אורי זוהר.

במהלך חמישים שנות התפתחות והתחדשות, נוספו לבית הספר ספרייה, שני חדרי מלאכה לבנים ולבנות, חדר טבע וחדר מוסיקה. במסגרת פיתוח חיי חברה הוקמו: "משמר ביטחון" למניעת תאונות דרכים; "אגודת הבריאות" לשמירת הניקיון והסדר בחצר בית הספר, בראשותה ובהדרכתה של אחות בית הספר; חוג לטבע; חוג דרמאטי ומקהלה. בפרקי זמן שונים היה לבית הספר תל נורדוי גם עיתון בשם: בסת"ן (ראשי תיבות של שם בית הספר) שיצא מעת לעת, שיקף את חיי הילדים, את הווי בית הספר ושימש כלי ביטוי לכושר היצירה של התלמידים. בשנת הלימודים תשי"ג קיבלו תלמידי בית הספר תל נורדוי ממשרד החינוך והתרבות את מספר הפרסים הגדול ביותר מבין בתי הספר הממלכתיים על הישגיהם בלימודי היהדות.

מאז סיום הרפורמה בחינוך - הנהגת "חטיבת הביניים" וה"אינטגרציה", בשנים 1975-1969, משמש "תל נורדאו" בית ספר יסודי בלבד ומספר תלמידיו פחת . לאחר פרישתו של אלוני מניהול בית הספר חוסל גם ארכיון בית הספר. אפשר לקוות ולהניח שכל עוד תוסיף אוכלוסייה צעירה להתגורר בתחום הגבולות ההיסטוריים של שכונת תל נורדוי וסביבתה, (ב"צפון הישן" של שנות העשרים למאה הקודמת), ישרוד גם בית הספר היסודי הממלכתי תל נורדוי, שבעוד עשר שנים ימלאו 100 שנים לקיומו.

.