מועדון צוותא הראשון (מעונות דיזנגוף 214) מאת דני רכט

בתחילת שנות החמישים הביטו מזכירי הסניפים בעיניים כלות איך מעדיף הקהל העירוני לנהות אחרי אנשי רוח ותרבות בבתי קפה פופולרים (ועוד לבזבז שם כסף), במקום לשמוע בסניף המפלגה הרצאה של החבר שרגא על המצב. סופרים ואנשי רוח היו באותם הימים מובילי דעת קהל ולכן, מפא"י ומפ"ם (ואחרי הפילוג, גם אחדות העבודה) התחרו על ליבם. באותן השנים, ראתה מפלגת השלטון את עצמה כבית לאנשי רוח וטיפחה את מעמדם, אל מול אנשי הרוח שהיו מזוהים עם מפ"ם ועם אחדות העבודה. כך הוקם מועדון מלוא בשנת 1952 כבית לאנשי הרוח המזוהים עם מפא"י. היתה זאת יוזמה של ישראל כהן, יו"ר אגודת הסופרים העבריים שהתגורר במעונות עובדים ז' שברחוב ריינס.

למפ"ם שלא רצתה להשאר מאחור, היה את המרכז לתרבות מתקדמת. מסגרת לאנשי רוח שהוקמה עוד בשנות הארבעים ופעלה בתחילת שנות החמישים מתוך סניף המפלגה בקומה השניה של בית ישן ברחוב נחלת בנימין. אלא שקהל חדש נמנע מלהגיע. מי שעלה על הבעיה היה המשורר אברהם שלונסקי. כדי לפנות אל קהל בתי הקפה, יש להקים מועדון שתהיה בו אווירה של בית קפה, לא של מפלגה. קבע שלונסקי. בשנים אלה היתה עסוקה מפ"ם בשלל בעיות: מעצרו של מרדכי אורן, הקושי המתגבר להסביר את מדיניות בריה"מ, מותו של סטאלין, הופעת עתון למרחב והפילוג מאנשי אחדות העבודה. הנותרים במפ"ם שלאחר הפילוג היו בעיקר אנשי קיבוצי השומר הצעיר, והרחבת מעגל התומכים העירוני (גם באמצעות מועדון תרבות חדש) נתפס כהכרח אצל ראשי התנועה.

בחיפושים אחר בית למועדון החדש הגיעו אנשי מפ"ם אל בעלי בניין שבנייתו אך הסתיימה ברחוב דיזנגוף 214. (בבניין ליד התגורר שלונסקי). המגרש, במקור חלק משטח שכונת הפועלים אז"ר, נמכר לאחים ליפשיץ: פסח, מאיר, אריה ואהרון. מיקום המגרש על רחוב דיזנגוף (תכנית גדס) איפשר ליזמים להקים במגרש בית עם מקלט במרתף ושלוש קומות מגורים, מעל קומה מסחרית וגלריה בקומת הקרקע. בחזית הקומה המסחרית תוכנן לבנות שתי חנויות (בסופו של דבר חולק השטח לשלוש חנויות). עורף הקומה חולק לחמישה מחסנים.

לצורך הבנייה הקימו האחים ליפשיץ את חברת מעונות דיזנגוף 214 בע"מ והעבירו אליה את זכויותיהם במגרש. המתכננים שנבחרו היו השותפים ד. רשקס, ז. גולדמן, ר. מיטלמן. רשיון הבניה לבניין נופק בחודש אפריל 1953. בחודש ינואר 1955 הגיש האדריכל אברהם ארלוק מטעם המחלקה הטכנית של קיבוצי השומר הצעיר (שפעלה בבית אופלטקה מני בפינת רחובות אחד העם ובצלאל יפה) בקשה שאושרה, לשינויים בקומת הקרקע. עם סיום העבודות, החל במקום לפעול מועדון התרבות החדש. את השם צוותא קבע השכן, אברהם שלונסקי.

מיקומו של המועדון החדש היה בחלק השקט של הרחוב, הרחק מהמולת כיכר דיזנגוף. המועדון תפקד כמרכז להרצאות של אנשי רוח המזוהים עם התנועה (שלונסקי, משה שמיר ואחרים). מדי ערב היה הקהל ממלא את המקום. נח מעמל היום בעודו מעלעל בעתון המפלגה, לצד קפה וסנדוויצים מהמזנון. משחקי שחמט, או שיחה עם מי ממנהיגי התנועה. בשנת 1956 התקיים במועדון צוותא לראשונה טקס הענקת פרס שלונסקי לספרות, מיסודם של ספריית הפועלים והמרכז לתרבות מתקדמת. צוותא פעלה בכתובת זאת עד שנת 1963.

באותה התקופה הגיע לצוותא פעיל חדש מהקיבוץ. שמואל פירסטנברג (1917-2013) בעל הבלורית הלבנה. איש ארגון בעל קסם אישי רב שהיה מוכר לכולם בכינויו פיסקה. פירסטנברג ראה בחזונו את צוותא כמרכז תרבות פתוח יותר, המארח גם הופעות אמנים. מימוש החזון, כמו גם הגידול בפעילות המועדון והבעיות עם השכנים הצריכו מעבר לבית חדש. ובסוף שנת 1963 עברה צוותא למעונה השני (רחוב מאפו 11) בו פעלה במשך שמונה שנים בניצוחו של פיסקה, עד למעבר בשנת 1972 למעונה הנוכחי בבית נאות אביב (לונדון מיניסטורס) בפינת רחובות שאול המלך ואבן גבירול.

במקום בו פעל מועדון צוותא הראשון פעל בשנות השמונים דיווין - מועדון הריקודים הראשון בעיר לגייז. המועדון נקרא על שמו של אמן הדראג האריס גלן מילסטד (1945-1988) שאימץ את שם הבמה דיוויין (Divine) ואף הופיע בארץ בשנת 1986. מפעילי דיווין הפעילו בסוף שנות השמונים את מועדון הגייז מטרו במרתף בניין קולנוע אלנבי.

..

.