דירת צבי לבון מאת מערכת האנציקלופדיה העירונית

הבית המשותף ברחוב פייבל 11 נבנה בשנים 1958-1959 על ידי המהנדסים השותפים דוד רשקס וזאב גולדמן. הבית הוקם בשטח שנכלל בעבר במחנה בן-עמי לשעבר. באחת הדירות בבית התגורר צבי לבון (לוביאניקר), עסקן פועלים, חבר מועצת העיריה ומנהל חברת שיכון עממי. אחיו הם פנחס לבון (מזכ"ל ההסתדרות ושר ביטחון) וזליג לוביאניקר (מנהל חברת שיכון ההסתדרותית). בשנות השלושים והארבעים התגורר לבון (לוביאניקר) ברחוב אדוארד ברנשטיין בשכונת הפועלים ב'. בשנות החמישים יזם לבון את הקמת שיכון האמנים ברמת אביב ובשנות השישים היה ממקימי בית החייל ובית השריון.

בשנת 1976 היה צבי לבון (לוביאניקר) בין מקבלי אות יקיר תל אביב יפו. בית הספר היסודי בשכונת נופי ים נקרא על שמו. הוא הלך לעולמו בשנת 1979 וקבור בבית העלמין קריית שאול.

בדירה אחרת בבניין התגורר בן-ציון מילמן, מנהל המחלקה למפעלי שיכון במשרד השיכון ומייסד חברת חלמיש להתחדשות עירונית בעיר. מרכז הקליטה בית מילמן ברחוב טאגור ברמת אביב נקרא על שמו לאחר שמילמן שהיה מעורב בהקמתו (כל בכל שיכוני רמת אביב) נפטר סמוך לחנוכתו. לימים הוסב המבנה לשימוש כמעונות סטודנטים

צבי לוביאניקר באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו:

צבי לוביאניקר נולד בקופיצ'ינצה, מחוז טרנופול, מזרח-גליציה, כ"ד סיון תרנ"ה (1895), לאביו ר' אברהם יוסף (תלמיד-חכם, מראשי חסידי הוסיאטין, שנאסר ע"י הרוסים בימי המלחמה העולמית הראשונה בזמן כבוש גליציה ונשלח לסיביר לגרוש בתור "ערב" כב"ב הקהלה היהודית, עלה לעת זקנתו לא"י וחבר ספר "חוט המשולש ברכי יוסף", פלפולים וחדושים ודרושים על התורה ומפרשים בשני חלקים (ירושלים, תרפ"ט ותרצ"ד) ממשפחת הרב אלכסנדר זיסקינד בעל "יסוד ושורש העבודה"; עלה ארצה בתרפ"ד), ולאמו העני לאה אלטה בת ר' יצחק בלונדר (מצאצאי האדמו"ר ר' דוד ממיקולאייב, מתלמידי הבעש"ט). קיבל חינוך תורני-חסידי בחדרים ובבית-המדרש של האדמו"ר הקופיצ'יניצי ר' יצחק מאיר השל (חתן האדמו"ר מהוסיאטין). ב-1912 יצא לניו-יורק ועבד כפועל בבית-חרושת לבגדים. היה פעיל בארגון העובדים כאיש-אמונים של האגודה המקצועית ויו"ר ועד פועלי המקום. בציוני עוד מביתו היה פעיל גם בתנועת "פועלי ציון" כחבר ועד הסניף של יוצאי גליציה (בראשותו של ד"ר לאסט מריישא) ואח"כ גם כחבר הועד העירוני, ציר ועידת פוע"צ בבוסטון ב-1916, חבר ועד סניף 67 של אנשי מיעלעץ ב"נאציאנאלער ארבעטער פערבאנד" (איגוד הפועלים הלאומי היהודי), ובמלחמת-העולם הראשונה השתתף בארגון העזרה "פיפל-רליף" ליהודי מזרח-אירופה מטעם הסתדרויית הפועלים היהודיות במסגרת הג'וינט.

ב-1917 נקרא להתגייס לצבא האמריקאי ושוחרר בגלל נתינותו האוסטרית, ובראשית 1918 התנדב לגדוד העברי יחד עם 150 חברי פוע"צ (הקבוצה השניה להתנדבות), צורף לגדוד המתנדבים מאמריקה ("קלעי המלך 39") שמנה 3000 איש ונשלח דרך מצרים לחזית ארץ-ישראל. היה חבר ועד הגדוד וחבר ועד פוע"צ בגדוד. השתתף בתנועת פוע"צ במצרים בעת שהגדוד חנה שם, ואח"כ גם בארץ כציר הועידה ה-13 של המפלגה במלון ספקטור ביפו, שהחליטה על יסוד "אחדות העבודה", ואח"כ בועידת היסוד של המפלגה החדשה באדר תרע"ט בפתח תקוה כציר הגדוד והיה פעיל ביסוד המפלגה ובפיתוחה הארגוני.

בינואר 1920 שוחרר מהגדוד ונשאר בארץ בעובד בשרות הטלפון של הממשלה בירושלים והיה חבר ועד סניף "אחדות העבודה'' וחבר ועד המטבח. בקיץ 1920 עבר לת"א ונבחר בועד הראשון של פועלי יפו (יחד עםאהרן פרידמן, מנחם שושני ועוד), ארגן את הקואופרטיב "הלבוש" של חברי הגדוד האמריקאי לעבודות הלבשה והניח את היסוד לאגודת פועלי המחט בהסתדרות העובדים הכללית. משחוסל הקואופרטיב אחרי מהומות מאי 1921 ועבודת הבניה החלה מתגברת, עבד בקבוצת-הבנין "מלט", שבנתה דפתות בעקרון ובנין טובקין ברחוב עבודה בת"א.

היה פעיל בביצור מוסדות צבור הפועלים והסתדרותם ובהגנה עליהם נגד חתירות ההרס של הכת הקומוניסטית הקטנה, שנקראה אז בשם מפ"ס (מפלגת פועלים סוציאליסטית), השתתף ביסוד מועצת פועלי ת"א, שהתחילה את פעולתה הארגונית ב-5 לירות מצריות שהקציב לכך יצחק טבנקין , מזכיר הועה"פ של ההסתדרות הכללית בזמן ההוא, ומאז הוא חבר נבחר בקביעות במזכירות ובועד הפועל של מ.פ.ת"א (חבריו בועה"פ הראשון היו: אהרן פרידמן מעין-חרוד, המזכיר; אביגדור משל, מרדכי גולדשטיין, מאיר דיזנגוף (מהסיליקט), מנחם שושני) . השתתף כציר בכל ועידות ההסתדרות הכללית (מלבד

ועידת היסוד, חיפה 1920, והועידה השלישית ב-1927) והועידות של "אחדות העבודה" ושל מפא"י, שנוצרה ב-1930 מאיחוד מפלגה זו עם "הפועל הצעיר". מ-1923 ואילך חבר נבחר במועצת עירית ת"א (מחבריה הותיקים ביותר יחד עםישראל רוקח ראש העיר), חבר פעיל בועדות עירוניות שונות, מגן על עניני הפועלים ודלת העם בכלל בלי הבדל עדה ומעמד, במשך שנים רבות חבר ועד הקהלה וחבר בועדות שלו לעזרה סוציאלית ועזרה קונסטרוקטיבית, פעיל מאד אף במפעלי העזרה הסוציאלית של ההסתדרות הכללית.

ב-1924 ארגן את הגרעין הראשון ליסוד שכונת עובדים א' בת"א (כעת בשדרות הקרן הקיימת). באותה שנה ארגן לאגודה (יחד עם אריה סוסליק, בנימין אפרתי, אבא כהן וחולודנקו ) את יושבי האהלים והצריפים על שטחים פנויים במרכז העיר, שנועדו לפיתוח ולבנין, ועזר להם לרכוש בתנאים נוחים מגרשים בצפון תל-אביב, באזור הירקון, במקום שהיה אז רחוק מחוץ לעיר וטיפל בעניינם במסירות במשך שנים עד שהקימו להם בתים. כן עזר לנוהגי הגמלים בהובלת חול וזיפזיף לבנין בתי העיר, לשיכונם בצפון העיר אחרי שבמקומות משכנותיהם הקודמים התפתחה העיר עד כדי כך, שלא הורשו עוד להחזיק שם את גמליהם.

ב-1927 נשא לאשה את אסתר בת יואל חצקל מקרינקי, פלך גרודנה, עסקנית בפעולות לעידוד האמנות ופעילה באגודה למען הצייר והפסל. כשחטפו אנשים שונים מגרשים על אדמה שליד נחלת יצחק, שהיתה שייכת ליהודים ממצרים, והקימו עליה צריפים בחפזון ובערבוביה, והסכסוך בין הבעלים ובין החוטפים עמד להמסר למשפט, התערב בדבר והשיג הסכם הוגן בין הצדדים, שהודות לו הפך המקום מ"שכונת חאפ" הפרועה לשכונת "קרית יוסף" המסודרת על בסיס חוקי וצבורי (כיום בשטח מועצת גבעתים).

ב-1934, כשגברה הספסרות במגרשים ובעקבותיה יוקר השיכון והדיור (בעקב העליה הגדולה מגרמניה) היה מהיוזמים העיקריים של חברת "שיכון עממי", שנוצרה לשיכון ההמונים הרחבים, בעלי אמצעים מצומצמים. באמצעותה נבנתה שכונת עם א' וב' בחולון (רוב משתכניהן מעדות המזרח), ושכונת "עזרה ובצרון" ליד נחלת יהודה (מאה דירות לתימנים מת"א, מנפגעי פרעות 1936, בפעילותה המסורה של הדסה רוזנבליט ז"ל) - בשיתוף עם הסוכנות היהודית וקרן מונטיפיורי מירושלים. כשחודשו פעולות החברה אחרי הפסקה בגלל מלחמת-העולם השניה הקימה את שכונת גבעת שמואל ליד בני ברק (אלף דירות), בנחלת יצחק 200 דירות ובנתניה 48 דירות לעולים חדשים וגאלה קרקעות לשיכון עממי בתל-אביב המתרחבת. מנהל החברה בפועל. עסקן עממי במלוא מובן המלה. צאצאיו: לאה, יואל, אורי.

..

.