שכונת צ'לנוב ב' מאת דני רכט

בשנת 1922 גרו כרבע מתושבי תל אביב בכשבע מאות וחמישים צריפים ואוהלים (בעיקר במחנה בלפור, מחנה ברנר, ועל חוף הים). חלק משכונות אלה התחסל וחלק הפכו להיות לשכונות עוני. מערבית לשכונת צ'לנוב א', לאורך רחוב פרץ, בקטע שבין רחוב צ'לנוב לרחוב ירושלים (שדרות הר ציון כיום) התפתחה בשנות השלושים שכונת צריפים שנקראה צ'לנוב ב' (או צריפי צ'לנוב), אשר התפרסה בין רחובות הגדוד העברי ולוינסקי.

בשכונת צ'לנוב א' התגוררו בעלי אמצעים בבתים פרטים. אולם מזרחית לה, מעבר לרחוב צ'לנוב, התקיימה שכונת צריפים מוזנחת. כתב עיתון דבר תיאר אותה (24.6.1935): "... מרחוב פרץ ואילך רבה העזובה, תילי תלים של אבק ואשפה, פגרי בהמות, ילדים משתעשעים בשלוליות, כלבים מתרוצצים, אימת השטפון בחורף, מגפת הזבובים בקיץ, אין מרביצים את הרחובות והסמטאות, פיקוח סניטרי אין, משועים לכבישים, לקורטוב של נקיון, לשוא! העיריה מטפלת בעניינים חשובים יותר".

סמוך לקצה רחוב פרץ הוקמה שכונת צריפים אחרת - שכונת הקווקזים. בשנות האלפיים קיבל המושג "הגדוד העברי” משמעות חדשה כשהרחוב הפך למרכז של זנות טרנסקסואלית. בקרבת מקום, בין רחוב השומרון ושביל עכו, אפשר לראות עדיין שרידיו של בית באר ערבי גדול ששירת לפנים את פרדס של משפחת נבולסי.

הגידול העצום באוכלוסיה במהלך בעשור הראשון למדינה, ומספרם הנמוך של רכבים פרטיים ביחס למספר התושבים, הביאו לגידול היקף צרכי התחבורה הציבורית ול"זליגתה" של התחנה המרכזית (לימים "הישנה") אל כל הרחובות הסמוכים. סמוך לשטח שכונת הצריפים צ'לנוב ב' לשעבר, התמקמו תחנות אגד לראשל"צ, נס ציונה ורחובות.

.

.