ביח"ר זליבנסקי למצות ברחוב החרושת מאת דני רכט

להכרות עם הפרק הקודם בתולדות משפחת זליבנסקי, מומלץ לקרוא את הערך על ביח"ר זליבנסקי למצות בנווה צדק.

הגידול העצום בישוב היהודי העמיד בפני דוד זליבנסקי, בניו אלתר, יוסף, והרצל ונכדו ישראל דננברג, דילמה לא קלה. מחד, כדי לעמוד בביקוש הרב למצות לקראת הפסח, היה הכרח לעבור למכונות חשמליות ופס ייצור. מאידך, כמה מראשי החרדים בארץ ישראל איימו בחרם במידה והזליבנסקים ינטשו את שיטת ההכנה בעבודת יד. לטענתם, היה חשש לכשרות המצות בשיטת הייצור האוטומטית. הויכוח סביב מצות מכונה הוא ויכוח הלכתי ישן נושן, ועד היום יש שבעד ויש שנגד ובצורה מוחלטת. זה לא שייך לרמת חרדיות אלא להשתייכות קהילתית. המקרה הובא לפתחו של הרב קוק (הראי"ה), הרב האשכנזי הראשי של ארץ ישראל (שכיהן בעבר כרבה של יפו ושל המושבות). הרב קוק היה ליטאי ובליטא צידדו במצות מכונה. הוא החליט לבטל את האיסור לייצר מצות במכונה אוטומטית.

בעקבות החלטת הרב קוק יצאו דוד זליבנסקי ונכדו ישראל דננברג (1897-1988) לאירופה ורכשו את המכונות הראשונות לייצור מצות, אותן הביאו במסעם חזרה לארץ באוניה. שטח ביח"ר זליבנסקי למצות בנווה צדק לא יכל לתת מענה למהפכה התעשייתית. לצורך בניית בית חרושת חדש ומודרני למצות נרכש שטח קרקע במגרשי גאולה ד' (לימים שכונת החרושת). במכתב של חברת גאולה מתאריך 1 ביוני 1926, הממוען למחלקה הטכנית בעיריה, נכתב: "הרינו מתכבדים להודיעכן כי מסרנו זכות על המגרשים 13, 17, 18 בשכונת אבו ג'ובין בשטח כללי של 6268.48 אמה לה"ה אלתר, יוסף, הרצל, זליבנסקי וישראל דננברג, ומצידנו אין כל התנגדות שהא' הנ"ל יבנו על מגרשיהם הנ"ל.

שנתיים אחר כך, הלך לעולמו דוד זליבנסקי (1843-1928). הוא נקבר בהר הזיתים בירושלים. במפעל המצות החדש שנבנה בשכונת החרושת, הותקנה דירה לשימושם של ישראל דננברג, אשתו צביה (נכדת מייסדי מזכרת בתיה) ובתם שרה. בראיון איתה סיפרה שרה דננברג-וולף על שנות ילדותה במקום: "כשהייתי קטנה עברנו לגור בתוך המפעל החדש שאבי בנה. אמי היתה מרכיבה אותי יום-יום על סוס לבית הספר לבנות בנווה צדק (לימים, חלק ממתחם מרכז סוזן דלל, ד.ר.) כי זה היה רחוק וגרנו בשממה. יום אחד אמי לא הרגישה טוב ואבי הרכיב אותי על אופניים. נפלתי ושברתי יד. כל כך הייתי רגילה לסוס".

בשנות השלושים התפלגה המשפחה עקב סכסוך קשה. דננברג הקים את מצות דננברג (מצות אביב ואח"כ גם מצות ישראל) בעוד דודיו המשיכו להחזיק בפירמה זליבנסקי ובניו. פילוג עסקי נוסף התרחש בשנות השמונים. בשנים 1951-1952 בנה דננברג מפעל מצות חדש בשטח העיר בני ברק (לצד דרך פתח תקווה). מפעל מצות אביב מנוהל כיום על ידי דוד וולף, דור חמישי לדוד זליבנסקי. בעוד חברת מצות ישראל נמצאית בבעלות חלק אחר של המשפחה. מצות כבר מזמן לא מייצרים ברחוב החרושת (שהפך בשנת 1997 לרחוב דוד חכמי) אך הבניין הדו-קומתי שנבנה בשנת 1926 עודנו ניצב במקומו.

תודה ליעקב שלמה לוי.

.

.