מכולת בר-אשר מאת דני רכט

בשתי תמונות שצולמו אחרי כיבוש מנשייה ממינרט מסגד חסן בק, נראה אזור בנוי ממזרח למסגד. אזור זה אוכלס לאחר מלחמת העצמאות בעולים חדשים ונהרס בסוף שנות השישים. בחזית התמונות נראים הבתים מס' 75 (השמאלי) ו-77 ברחוב הכובשים. במקום בו ניצבו שני הבתים נמצא כיום את מגרש החניה שמדרום לחורשת הגיבורים (חלקו הדרומי של גן הכובשים). הרחוב שחצה את הכובשים בפינת בית מס' 77 הוא רחוב המצודה. קטע הרחוב בפינת בית מס' 75 הוא רחוב איזדרכת שהיה בצורת האות רי"ש. חלקו הדרומי נמצא בשטח עליו בנוי כיום מלון דיוויד אינטרקונטיננטל. באחת מהחנויות בחזית הבית פעלה המכולת של אדון בר-אשר. בחנות הסמוכה למכולת פעל בית ספר לנהיגה. בתחילת שנת 1959 נכנס למכולת בעל בית הספר, שכנו של אדון בר-אשר, כמעשה שבשגרה. אלא שהפעם קלט בזווית העין חוברת ירוקה. הוא לקח אותה לידיו ולהפתעתו גילה שהוא מחזיק בספר הפרוטוקולים של ועד חלוצי יסוד המעלה.

את רצח הצאר אלכסנדר ניקולאייביץ' השני (1818-1881) ואי היציבות הפוליטית שבא בעקבותיו ניצלו היטב חוגים אנטישמים שהפיצו כי היהודי הם שעומדים מאחורי הרצח. הפרעות ביהודי אוקריינה בשנים 1881-1882, תוצאה של אותה הסתה אנטישמית, זכו בעיתונות העברית ברוסיה לכינוי "סופות בנגב" - ציטוט מנבואת החורבן של הנביא ישעיהו וכינוי שנבחר במטרה לעקוף את הצנזורה של ממשלת הצאר. במאי 1882, לאחר דעיכת הפוגרומים, קבעה הממשלה הצארית חוקים שהצרו את צעדי היהודים. בין השאר לא איפשרו להם לגור בכפרים, ומנעו מהם לסחור ביום ראשון - יום המסחר העיקרי בו היו מגיעים האיכרים לעייריה. פרעות אלה דחפו קבוצה של צעירים יהודים לעזוב את אמא רוסיה ולנדוד אל ארץ ישראל. קבוצת חלוצים זאת - ועד חלוצי יסוד המעלה - ייסדה את המושבה ראשון לציון והיתה מעורבת גם בהקמת מושבות אחרות. בראשה עמד זלמן דוד לבונטין. לימים יעמוד לבונטין בראש אוצר התיישבות היהודים הזרוע הכספית של ההסתדרות הציונית וחברת האם של בנק אפ"ק (אנגלו פלסטינה קומפני). את בית לבונטין ברחוב יהודה הלוי בנה זד"ל שנים אחר כך בשולי שכונת אחוזת בית.

בחזרה לרחוב הכובשים 75, בחיטוט בשקים שהכילו נייר מצא מורה הנהיגה מסמכים הסטורים נוספים המעידים על היחסים בתוך המושבות, על פעילות ההסתדרות הציונית ועוד. הוא לא התעצל והחל להתחקות אחר מקור המסמכים שנמצאו בחנות. מסתבר שאחד מלקוחותיו של אדון בר-אשר עבד בבנק לאומי (מקודם: בנק אפ"ק). ובשיחת חולין הציע לו לקנות במחיר 4 לירות שתי שקים מלאים בניירת ישנה. איתה יוכל המכולתניק לעטוף דגים מלוחים. בעיון נוסף התברר למעלה מכל ספק כי מדובר בארכיונו הפרטי של זלמן דוד לבונטין.

בשנותיו האחרונות התגורר זלמן דוד לבונטין (1856-1940) אצל חתנו בבית זלמן יעקבזון, פרדסן אמיד שהיה נשוי לרוזה (שושנה) בתו של לבונטין. יעקבזון היה מראשוני הפרדסנים בארץ ישראל וניהל את חברת פרדס ליצוא הדרים. לאחר מותו של זלמן לבונטין הועבר ארכיונו הפרטי לידי בנו אליהו, שניהל את סניף תל אביב של בנק אפ"ק (בנק לאומי בהמשך) במשך שלושים שנה. את בית לבונטין ברחוב כורש הוא בנה בשנת 1939 למטרות השכרה.

19 שנים אחר כך, בשנת 1958, יצא אליהו לבונטין לגימלאות. הוא פרש ממשרתו בבנק לאומי, אך המשיך לכהן כחבר דירקטוריון של הבנק האפותיקאי הכללי (לימים, בנק לאומי למשכנתאות). כגימלאי שרוב זמנו בידו, החליט אליהו באותה השנה לעבור אל אחת הדירות בבניין שבבעלותו ברחוב כורש. עם המעבר לדירה החדשה, ביקש לבונטין מאחד מעובדיו שיפנה ניירת, שבועונים וספרים לא נחוצים מהדירה הקודמת. לאחר המעבר לדירה החדשה החל לבונטין לסדר מחדש את ארכיונו של אביו. אז הוא שם לב לחסרונה של חוברת הפרוטוקולים הירוקה של ועד חלוצי יסוד המעלה ומסמכים נוספים. כמובן שהוא לא יכל לנחש שעוטפים איתם דגים בחנות המכולת שבמנשייה. ארכיונו הפרטי של זלמן דוד לבונטין שמור כיום בארכיון הציוני המרכזי.

תודה לעוגניה ריינהרץ ולהניה מליכסון.

.

.