צריפי בלאו-ווייס / משתלת כץ מאת דני רכט

הקומונות בשנות העשרים והשלושים החזיקו באידיאלים סוציאליסטים (גדוד העבודה, פלוגת הים, משקי הפועלות) והיו מסונפות למוסדות ההסתדרות ו/או לאחד מפלגי תנועת הפועלים. אלא שבתל אביב של שנות העשרים פעלה גם קומונה אחת שלא היתה סוציאליסטית. חברי קומונה זאת היתה יוצאי חלציה של תנועת בלאו-וייס (Blau-weiss, כלומר כחול לבן). תנועת נוער יהודית של בני המעמד הבינוני, אשר פעלה בגרמניה ובצ'כיה ודגלה במימוש ערכי הציונות: עליה, חקלאות, תעשיה ומלאכה.

בספרו תל אביב עיר החלומות (בהוצאת צ'ריקובר/ מבט ברקאי 2005) מספר דן יהב המחבר כי: "הרעיון להקים בתי מלאכה וחיים חברתיים על בסיס שיתופי (קומונאלי, אם כי ללא רקע סוציאליסטי מובהק) צמח באגודת הבלאו-וייס בקארלסרוהה ואומץ על ידי הבונד (1921-1922)". נסיון ראשון, כושל, להקים התיישבות על בסיס שיתופי היה במהלך 1924 ליד משק הקיבוץ יגור. אך ללא הצלחה. קבוצה אחרת מתוך הבלאו-וייס בחרה להקים קומונה דווקא בתל אביב. ראשית הם התמקמו בדירת ארבעת חדרים בבית טרכטנגוט שברחוב לילנבלום פינת רחוב התקווה (לימים רחוב ראשונים). בדירה זאת גרו כשישים איש בצפיפות רבה. במרפסת קומת הגג התגוררו עוד שלושים איש.

מכאן עברו החלוצים הייקים אל מגרש גדול במורד רחוב הנביאים כיום, אשר ניתן להם בשנת 1924 על ידי הנהלת הקרן הקיימת. חלקו הגדול של המגרש הוקצה מאוחר יותר לטובת בית ספר הכרמל (גבריאלי). על חלק אחר נבנה ב-1937 בית הקרן הקיימת. בשולי המגרש הגדול (רחוב הנביאים 4) התגוררו החלוצים באוהלים שהוחלפו אחר כך בצריפים אשר נבנו על ידם. בנוסף, נבנו במקום בתי המלאכה הקומונאלים שנקראו: "הסדנאות השיתופיות" וכן משק עזר חקלאי קטן ובו פרה (לאספקת חלב) וחמור (להובלת מים). במסגרת הסדנאות פעלו מחלקות בניין, נגרות והנדסה. אך אחרי כמעט שנתיים של פעילות, בניהולו של המהנדס האנס סימון, עם התגברות המשבר הכלכלי הגדול ב-1926 הכריזו חברי הסדנאות על פשיטת רגל והתפזרו.

בספר בחזרה לתל אביב (בהוצאת מסדה פרס, 1982) מאת ציונה רבאו מתארת המחברת את הייקים חברי הסדנאות: "משב רוח רענן הביאו איתם צעירים אלה. הם ידעו לספר על לימודיהם באוניברסיטאות אשר זנחו למען הגשמת אידיאלים. על מנת לקיים בחייהם בארץ את זהותם היהודית. סיפוריהם והספרים שהחלו להופיע אז בחנויות הספרים נספגו לתוך אדמה צמאה ובתולה".

האדריכל שמואל גילר מוסיף: "לפני שבנו את הבניין עם החנות, הייתה שם משתלה של משפחת כץ. אני עוד זוכר אותה היטב. זו הייתה גבעה עם שטח גדול עליו היו ערוגות שתילים. היו עולים לצריף החנות במדרגות מהרחוב. יתכן וזה היה הצריף שבתמונה. הבת של כץ עבדה אתו, ונדמה לי שהיא זו שהפעילה לאחר מכן את החנות. זה היה מוסד תל אביבי ידוע".

בעומק המגרש שברחוב הנביאים 4 היה שטח אדמה די גדול בו בשנות החמישים לימדו חקלאות לילדי ביה"ס הכרמל (גבריאלי). הגב' אביבית טֶל שלמדה במקום מעידה: "פעם בשבוע צעדו תלמידי הכיתה במורד ברחוב הנביאים ועברו לשטח שמאחור לשיעור חקלאות. עדרו, גרפו וסדרו ערוגות. שתלו/זרעו גזר ושאר מיני ירקות, ובסוף גם קיבלו תוצרת". בקדמת המגרש הוקם בשנת 1960 בתכנון האדריכלים דן איתן ויצחק ישר בית משותף ובו שלוש קומות מגורים מעל קומת עמודים. בקומה זאת, בתוך חלל מעוגל העטוף בחלקו זכוכית, פעלה חנות הפרחים והעציצים פרחי כץ, אשר מוכרת לרבים מתושבי העיר הוותיקים.

דן איתן מתכנן הבית הוא אחיינו של מנחם כץ בעל המשתלה. החנות היחודית שהוקמה בבית החדש עבור פרחי כץ, עוצבה על ידי דורה גד. באחת מדירות הבית התגורר ישראל בקר (1917-2003), שחקן ובמאי התיאטרון הלאומי הבימה ויקיר העיר תל אביב.

.

.