ביח"ר לגו  מאת דני רכט

פרדס מונטיפיורי ניטע במורד מתון. זה בא לידי ביטוי בעיקר כשנבנו הבתים בחלקה הנמוך של שכונת מונטיפיורי בקרבת נחל אילון. אלה סבלו מהצפות כל אימת שהנחל היה עולה על גדותיו. גורל זה נחסך מתושבי הבתים בצידה המערבי של השכונה שהיה גבוה יותר טופוגרפית. חלק זה של השכונה גבל בדרך פתח-תקוה (לימים דרך מנחם בגין) שכינויה היה 'הכביש השחור' מאחר ומחלקת עבודות ציבוריות המנדטורית דאגה לכסות אותה באספלט. הקרבה לכביש הראשי איפשרה לבעלי הנכסים הסמוכים אליו לפתוח חנויות ולהבטיח לעצמם הכנסה נאה. 

בתחילת שנת 1932 הודיע מר זוסמן למלשטרייך לוועד שכונת מונטיפיורי על רצונות לבנות במגרשו הסמוך ל'כביש השחור'. השכונה היתה באותם הימים רשות עצמאית (היא סופחה לעיר רק בשנת 1943) אולם בנושאי תכנון ובנייה היא היתה כפופה לעיריית תל-אביב. לכן, בקשתו של למלשטרייך הועברה למשרד מהנדס העיר, אולם נראה שלמלשטרייך ויתר על הפרוצדורה, וניצל את העובדה שהשכונה היתה מרוחקת מהעיר ופקחי העיריה לא ביקרו בה תכופות. משפחת למלשטריך עלתה לארץ ב-1923 מהעיר מוסקווה, בירת ברית המועצות. הם הביאו איתם ציוד רב מבית חרושת שהיה בבעלותם. זוסמן אלכסנדר (יליד 1874) ורעייתו דבורה (נולדה ב-1891) התגוררו בדירה מעל מבנה החנויות אשר נבנה ללא רשיון. בשטח חלקתם היתה באר והם נהגו למכור מים לתושבי השכונה.

בתאריך 24 בפברואר 1934 התקבל במשרדי העיריה מכתב אנונימי בו נכתב "אני בתור דייר בשכונת מונטיפיורה להודיע לכם שהאדון ז. למלשטריך בעל הבית בשכונת מונטיפיורה, בנה בית חרושת גדול על יד הכביש בלי שום רישיון מצידכם, וגם בנה בית גדול עם שמונה חנויות ששלושה מהם השכיר בחמישה לא"י לחודש ולכם הוא מסר שהוא מקבל רק שני לא"י לחודש ויתר החמישה השכיר בשלוש וחצי לא"י לחודש ולכם הוא מסר שמקבל רק לירה וחצי לחודש, כל זה לתשומת ליבכם…". בעקבות זאת נדרש למלשטריך להסדיר רטרואקטיוית את הרשיון למבנה בתכנון המהנדס דב הרשקוביץ שהוקם עבורו.

במסגרת מבצע שנודע בשם 'ליל המשטרות' בליל ה-22 בפברואר 1946 הוטלה משימת תקיפת מחנה שׂרונה הבריטי על כוח מהפלמ"ח ומחיל השדה (חי"ש) של 'ההגנה'. מסע הלוויית הארבעה, חללי ליל המשטרות בשרונה, יצא מחדר המתים של בית החולים הדסה ברחוב מזא"ה אל בית העלמין נחלת יצחק. בדרכם האחרונה עברו חללי 'ליל המשטרות' ליד ביח"ר לגו. בצילום של פאול גולדמן מתאריך 24 בפברואר 1946 נראים כמה מתושבי שכונת מונטיפיורי שיצאו מביתם ביום גשום במטרה חלוק כבוד אחרון לנופלים. בשטח חלקת המשפחה פעל סליק של המחתרת.

ביח"ר לגו לייצור פרימוסים וממטרות נוסד על ידי האב עוד במוסקווה והיה בהמשך בבעלותם של האחים  משה וברוך (בוריס) למלשטריך, בניו של האדון זוסמן ופעל במבנה שנבנה בשנת 1933. בית החרושת לגו עמד לא פעם במוקד עימותים בין מועצת פועלי תל אביב לבין בעליו התעשיינים. על התמשכות השביתה במקום דווח בעיתון ההסתדרות דבר מתאריך 16 במאי 1940:  "אתמול באה המשמרת למקום והסבירה למפירי השביתה את דרכם הנלוזה. הופיעו שומרי סדר ו'השתלטו' על כל מבואות בית החרושת. העבודה התחילה בשעות המאוחרות של הבוקר. מר מ. למלשטריך, בעל ביהח"ר, יצא מצוייד באגרוף ברזל תוצרת ביהח"ר שלו, וניסה להכניס בכוח בעזרת שומרי הסדר את מפירי השביתה".

משה למלשטריך שהתגורר ברמת-גן, היה איש ציבור מוכר. בשנת 1944 היה ממייסדי שבט צופי רמת-גן. למלשטריך מוזכר בהרחבה בספר זכרונותי מרמת גן  בשנות ה–30 וה-40 מאת טוביה מילנר (הוצאה פרטית, 2008). ביח"ר לגו שבבעלות המשפחה פעל לצד דרך פתח-תקוה במשך יותר מארבעים שנה עד שהועבר למבנה בשכונת נוף ים בהרצליה.

~~

.

.