בתי שמרלינג (חוצר שמרלינג) מאת דני רכט

מקובל להניח כי ההתיישבות היהודית "החדשה" מחוץ ליפו החלה עם הקמת שכונות נווה צדק ונווה שלום, אך למעשה, עוד קודם לבניית שכונות אלה, החלו יהודים לרכוש או לבנות שכונות חצר בין בתי הערבים בקרבת חוף הים של מנשייה. חנה רם קובעת בספרה היישוב היהודי ביפו בעת החדשה מקהילה ספרדית למרכז ציוני (הוצאת כרמל, 1996) כי "הראשון שבנה במנשיה, בין בתי הערבים, קרוב לים, עוד לפני יסוד השכונות היהודיות, היה חיים שמרלינג. המבנה שהקים ככל חצר גדולה מוקפת בתים, והוא נודע בשם בתי שמרלינג (חוצר שמרלינג)". פרופ' גדעון ביגר (מהחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב) מאשר קביעה זאת.

אחרי בניית החצר, המשיך שמרלינג לגור בעיר העתיקה של יפו, ואת המקום הועיד לילדיו ולנכדיו. חיים שמואל שמרלינג (1894-1826) נולד בחברון, והיה נכדו של ר' שמעון שמרלינג, מראשי קהילת חב"ד בעיר. בצעירותו עבר להתגורר בירושלים, שם קיבל חינוך תורני. עם מעברו ליפו ייסד את הקהילה האשכנזית בעיר, ועמד תקופה בראש ועד הקהילה, שהיה למשותף לאשכנזים ולספרדים. דוד תדהר מספר כי מחוסר ״מנין״ אשכנזי ביפו היו השמרלינגים כאנשי חב״ד נוסעים לימים הנוראים להתפלל בחברון ובשאר ימות השנה התפללו אצל הספרדים. שמרלינג מאס בכספי החלוקה ובחר להתפרנס מעבודה שלא כמו אנשי הישוב הישן בחברון ובירושלים. הוא היה לבעליה של הפירמה לעמילות מכס "לה קומיסיון" ומפעל לעיבוד טבק. בספרו השמרלינגים (הוצאת מלוא, 2004) מתאר יצחק שמר (נינו של חיים שמואל שמרלינג) את קורותיהם של שישה דורות במשפחתו. פרק בספר עוסק בבתי שמרלינג.

מוסכם על רוב החוקרים כי שכונת החצר בתי שמרלינג (חוצר שמרלינג) היא נקודת הישוב היהודית הראשונה מחוץ לגבעת יפו העתיקה. ככזו, חשוב להזכיר אותה בספרי הלימוד, לספר עליה בכל כינוס ולעצור ליד מיקומה המשוער בכל סיור. מה שלא ראוי, בוצע למרבה הצער בפארק צ'ארלס קלור, כעשרים צעדים מערבה מתחנת הדלק פז ברחוב קויפמן. במקום להציב שלט המציין כי בסביבה זאת התקיימה חצר שמרלינג וכו', בחרו אנשי קרן תל אביב לפיתוח להציב במקום "שרידים" של "הבאר" והחצר ההסטורית. מצג שווא שאינו מכבד את הסטוריה של המקום וראשוניותו.

תודה לד"ר אור אלכסנדרוביץ'.

.

.