נווה הדייג (כפר אבו ג'ברה) מאת דני רכט

על פי דן יהב בספרו יפו, כלת הים (הוצאת תמוז, 2004), מדובר בכפר דייגים קטן שהוקם בשפך הירקון לפני כמאה וחמישים שנה על ידי פלסטינים מיפו והתקיים עד השנים האחרונות כמתחם צריפים דרומית לחוות הדלק של תחנת הכוח רדינג. מולו, בגדה הדרומית (צפונית למגרש המכביה) ישבה משפחת אבו ג'ברה הבדואית. ראש כפר הדייגים היה ג'ורג' ג'יבלי (אבו מוסא), צאצא לאחת המשפחות הנוצריות הוותיקות ביפו. שותפו לדייג היה שמואל מזרחי (מוסטפא קטואן) שהתגייר לאחר שנשא לאישה את שלומית מזרחי ילידת עדן וסוהרת שעבדה תחת שלטון המנדט הבריטי.

בשנת 1948 נטשו רוב התושבים את המקום, אך ג'ורג' ג'יבלי (שמשפחתו מתגוררת עד היום ביפו) ושמואל מזרחי נותרו במקום. אלי, בנו הבכור של שמואל, הפך לדמות מיתולוגית בקרב דייגי העיר, אנשי הבוהמה ובני נוער שמצאו מקלט במקום. ב-1957 הוא פתח בכפר את מסעדת "נווה הדייג", בה התקיימו ערבי נגינה ושירה. בחורף 1971 טבע אלי והמסעדה עברה לניהולו של ראובן, בנו השני של שמואל. בשנות השמונים והתשעים החלו להתפרסם תכניות אדריכליות למגורי יוקרה ומרכזי מסחר בחצי האי הירקוני ושפך הירקון. והעירייה החלה להתנכל למסעדה ולהרוס צריפים שנבנו לטענתה ללא אישורי בנייה (אשר חלקם נבנה טרם היווסדה של תל אביב).

מאוחר יותר, הרימה העירייה סוללת עפר בגובה של שני מטר כדי להסתיר את נוף שפך הירקון ואת הים הנשקף מהמסעדה. כיום (2008), מוקפים הצריפים שנותרו במתקני תחנת הכוח רדינג והמקום נמצא בטיפול בתי המשפט. מעט צפונית מהמקום השתכשכו דורות של צעירים תל אביבים במוצא המים החמים המקררים את טורבינות תחנת הכוח. המקום אף תועד בסרט בלוז לחופש הגדול המתאר חבורת צעירים טרם גיוסם בתל אביב של 1970 (תקופת מלחמת ההתשה).

בחודש דצמבר 2010, אחרי מאבק משפטי ממושך, נחתם הסכם פשרה בין העירייה ודיירי כפר הדייגים. בתמורה לפינוי המתחם, קיבלו הדיירים שני מליון דולר.

.

.