מרכז קופת חולים (המרכז לקבלה) מאת דני רכט

החל משנות העשרים ועד שנת 1994 עמדה קופת חולים במרכזו של המשק ההסתדרותי. כידוע, החל מ-1936 הוקנתה החברות בהסתדרות רק לחברי קופת החולים הכללית של העובדים, אשר שילמו את המס האחיד מדי חודש באמצעות לשכת המס. בית מרכז קופת חולים ברחוב בילינסון 8 נבנה על מגרש שהיה קודם חלק מאדמת בית חרושת סיליקט. לבית גם חזית הפונה לרחוב בן עמי (בית מספר 14) ובסמוך אליו נבנה בשנות הארבעים בית קולנוע חן. בליל וינגייט, 25 במארס 1946, שימש הבניין של מרכז קופת חולים באופן חד-פעמי מרכז לוגיסטי של ההגנה. קודם לבנייתו, פעלו משרדי מרכז קופת חולים מכתובת זמנית ברחוב אלנבי 81.

בשנות השישים נדד מרכז קופת חולים אל משכנו החדש ברחוב ארלוזרוב 101. הבניין בפינת הרחובות בילינסון ובן עמי, הוא מבתי הציבור הראשונים בעיר שנבנו בסגנון הבינלאומי. בחודש יוני 2019 פורסם כי הבית שמשמש בשנים האחרונות את המרכז לקבלה, יהפוך למלון בוטיק. אנו מתכבדים לפרסם כאן את מאמרה של פרופ' אדריכלית ניצה סמוק אודות בית מרכז קופת חולים, מתוך ספרה בתים מן החול, אדריכלות הסגנון הבינלאומי בתל אביב 1931-1948 (משרד הבטחון ההוצאה לאור 1994).

מרכז קופת חולים מאת פרופ' אדריכלית ניצה סמוק

ב-1937 פירסמה הנהלת קופת חולים תחרות מצומצמת לתכנון בניין מרכז קופת חולים. בתחרות השתתפו האדריכלים י' נויפלד, י' פינקרפלד, ק' רובין, ז' רכטר, ש' שטיינבוק וא' שרון. דרישות התכנון היו: יצירת חללי עבודה ואחסון בקומות המרתף והקרקע, וייעוד השטחים בקומות העליונות למשרדי המרכז. י' נויפלד זכה בתחרות. בתוכניתו ניצל את התנאים הטופוגרפיים של המגרש - בור, שעומקו 7 מטר במרכז המגרש, הפך מקום אידיאלי עבור המרתפים, המיועדים לאחסון התרופות ולמעבדות. המבנה בנוי בקשת המקבילה לרח' בילינסון במערב ולכיכר דיזנגוף במזרח. היה זה המבנה הראשון שהוקם באותו מבנן. בבניין קיימת חלוקה נכונה של השטחים. הושגו בו תנאי איוורור ואור טובים גם בקומת המרתף, ואלה יחד עם הריהוט שתוכנן עבור המעבדות והמחסנים, יצרו נוחות מקסימלית והעלו את פריון העבודה.

תשומת לב רבה הוקדשה לפתרונות הטכנים -החל מחומרי הבנייה והבידוד בפני חדירת מים, וכלה בחיפוי הקירות החיצונים בארבע טקסטורות שונות של טיח בטון מסורק, או מסותת. עבודות הטיח נעשו על ידי פפו, שנחשב לרב אמן ביישום עבודות הטיח. היום, הטיח עדיין במצב מעולה. אמצעי ההגנה שננקטו אז למניעת רטיבות בקומת המרתף הוכיחו את יעילותם. רצפת המרתף נעשתה בשתי שכבות בטון עם שכבת בידוד מרוברואיד בינהן, קירות הבטון במרתף בודדו ברוברואיד עם שכבת עופרת להגנה מפני חדירת המים. ההשקעה הרבה בתכנון ובביצוע מצביעים על הרמה המקצועית הגבוהה של האדריכל ועל ניצול מקסימלי טכנולוגיית הבנייה המודרנית בבניית בתי ציבור.

ההיררכיה של הפונקציות השונות בקומות מוצאת ביטוי בחזית לרח' בילינסון. קומת המרתף וקומת הקרקע עם קומת היציע שלה היו מיועדות למעבדות ולמחסן התרופות. החזית בשתי הקומות האלה פשוטה ובהירה, בעיקר בולט הרצף של החלונות הוורטיקלים בקומת הקרקע, שמדגיש את הקו האופקי בחזית. הקומה העליונה נבנתה עבור משרדי ההנהלה. המרפסת בקומה העליונה בחזית מגדירה בהחלטיות את הקו האופקי העליון ומראה, כי לקומה הזאת יש חשיבות רבה יותר מאשר לקומות האחרות. שנה לאחר מכן המשיך האדריכל א' שרון את הקשת של מרכז קופת חולים בבניית תיאטרון האהל הסמוך למבנה.

מאמרה של פרופ' אדריכלית ניצה סמוק אודות מרכז קופת חולים, מתוך ספרה בתים מן החול, אדריכלות הסגנון הבינלאומי בתל אביב 1931-1948 (משרד הבטחון ההוצאה לאור 1994).

.