בית התפוצות מאת עידו ששון

בית התפוצות על שם נחום גולדמן (ומוזיאון העם היהודי בבית התפוצות) הנו מוסד שמציג תחת קורת גג אחת את סיפורו המתמשך של העם היהודי כפסיפס אנושי, שחלקיו נאספו, נאספים וימשיכו להיאסף מכל קצוות העולם. הפסיפס כולל נתוני שורשי משפחות וקהילות, מסורת יהודית בגולה, סיפורי המסעות לארץ, תרבות הפולקלור של יהדות הגולה, חפצי אומנות וקודש. מטרתו, הנצחת והצגת המורשת היהודית כפי שהתקיימה לאורך הדורות והצגתה באמצעות תערוכות מתחלפות, תצוגות קבע, מיצגים, אירועים בנושא זהות יהודית פעילות חינוכית ועוד. המוסד, הממלא תפקיד חשוב וייחודי בחיזוק הזהות היהודית ובהנצחת המורשת היהודית בעולם. המוסד בבעלות מדינת ישראל (באמצעות משרד התרבות והספורט), אוניברסיטת תל-אביב, הסוכנות היהודית לא"י – ההסתדרות הציונית העולמית והקונגרס היהודי העולמי. המוזיאון שוכן בשטח קמפוס אוניברסיטת תל אביב, אך אינו מוסד אקדמאי ואינו מהווה חלק של האוניברסיטה.

החזון והמייסדים

בית התפוצות הוקם ביוזמתו של ד"ר נחום גולדמן (1895-1982), בהחלטה של וועד הקונגרס היהודי העולמי בשטוקהולם, לזכר יהודי אירופה שנספו בשואה יחד עם מרכזי הקהילות היהודיות השלמות, כשהמטרה היא לשמש "אנדרטה חיה". ד"ר נחום גולדמן כיהן כנשיא הקונגרס היהודי העולמי בשנים 1954-1977. כבר מצעירותו התחבר לרעיון הציוני. גולדמן היה מחשובי המנהיגים היהודים במאה העשרים ומיוזמי הקמת הקונגרס היהודי העולמי. על שמו נקרא בעיר רחוב המוביל לכיכר השעון ביפו.

אוֹצר המוזיאון היה אבא קובנר (1918-1987) משורר, סופר, מנהיג ולוחם, אשר התווה את תכני בית התפוצות. קובנר היה פעיל במחתרת בוילנה עת נכבשה העיר בידי הנאצים. הגה את רעיון ההתנגדות ונרתם להקמת כוח יהודי לוחם. בינואר 1942 נוסד בוילנה "ארגון הפרטיזנים המאוחד" ולאחר נפילת המנהיג יצחק ויטנברג בידי הנאצים, נתמנה קובנר למפקדו והיה אחראי על יציאת הלוחמים מהגטו ליער. במלחמת השחרור היה קצין תרבות בחטיבת 'גבעתי', והוציא את 'הדף הקרבי' הנודע של החטיבה. בתום המלחמה חזר קובנר לקיבוצו עין החורש ואת מרבית זמנו הקדיש לכתיבה. בשנת 1970 קיבל את פרס ישראל לספרות ובפברואר 1978 זכה בפרס ביאליק לספרות יפה לשנת תשל"ח. קובנר כיהן כיו"ר אגודת הסופרים בישראל, היה ממייסדי "מורשת", ובית עדות על-שם מרדכי אנילביץ'. חזונו לבית התפוצות ''זהו סיפורם של אנשים שנתפזרו על פני כל היבשות והם משפחה אחת... סיפור עתיק בן אלפי שנים – וחדש תמיד'' (אבא קובנר). על שמו קראה העיריה רחוב בשכונת כוכב הצפון בעבר הירקון.

הארכיטקטורה

בשנת 1960 הוצא מכרז על הקמת בית התפוצות, אשר לא ציין מפורשות את מיקום הקמת הבית. ראשי הקונגרס היהודי העולמי ובעיקר נשיא הקונגרס, גולדמן, נטו מלכתחילה להקמת הבניין בשכונה החדשה רמת אביב. התכנון היה שתרומת קבוצת אנשים פרטיים בארה"ב, בראשותו של בעל ההון האמריקני שמואל ברונפמן (1929-2013), ומארצות אחרות יממנו את הבנייה. עיריית ירושלים, בראשות מרדכי איש שלום, דרשה את הקמת המבנה בבירה והתקיימו חילופי מכתבים בנושא עם ראש עיריית תל אביב מרדכי נמיר.

בתאריך 20 באוקטובר 1966 הונחה אבן הפינה לבית התפוצות בשטח קריית האוניברסיטה בעבר הירקון. בטקס נכחו נשיא מדינת ישראל זלמן שז"ר, נשיא אוניברסיטת ת"א, ג'ורג' וייז, ד"ר נחום גולדמן, נשיא ההסתדרות הציונית העולמית, ראש עיריית תל-אביב, מרדכי נמיר, יו"ר הנהלת הסוכנות עו"ד א. ל. פינקוס ורקטור האוניברסיטה, פרופ' בן ציון כ"ץ. אדריכלי הבניין, אלי גבירצמן ויצחק ישר (1920-2011), שקדו על התוכניות במשך כשנתיים על מנת ליצור שילוב הומוגני בין המזג התוסס והתנועה המתמדת של חיי האוניברסיטה לבין ההוד והאווירה המיוחדת של המוזיאון העתיד להיבנות. יצחק ישר סיים את לימודי האדריכלות בטכניון ב-1951 והצטרף למשרדו של דב כרמי, שם השתתף בין השאר בתכנון בית הועד הפועל של ההסתדרות ואולם נחמני לתיאטרון. כאדריכל עצמאי, תכנן את מגדלי דוד ברחוב דוד המלך (בשיתוף אורי זרובבל), בניין מקסיקו (עם דן איתן) ואת דיזינגוף סנטר עם (עליזה טולדו). האדריכל אלי גבירצמן, ומתכנן ערים, בוגר הטכניון, תיכנן בין השאר את מתחם בורסת היהלומים.

בעיתון דבר נכתב (23.10.1966): "..עם הקמת הבית תתווסף לישראל אכסנייה חשובה לטיפוח הקשר בין ישראל לבין הקהילות היהודיות – הכרת העבר וההווה למען בניית הגשר לעתיד". ייעודו הוגדר כ"מרכז לימוד ומחקר של החיים וערכי היצירה של הקהילות היהודיות בתפוצות – אלו של היום ואלו שנכחדו בתקופת השואה". הגדרת המוסד היתה לשקף את הערכים והחיים היהודיים בגולה ולשמש מרכז מקשר בין ישראל והתפוצות.

הבנייה

הקמת המבנה החלה באמצע 1967 בנוכחות פרופ' קייזר (לשעבר מנהלו האומנותי של המוזיאון היהודי בניו יורק), ששימש יועץ אומנותי למוזיאון שבבית התפוצות. לפי התכניות, היה עתיד בית התפוצות להיפתח באביב 1969, אך בפועל נחנך רק עשור לאחר מכן. הבניין תוכנן כמבנה של שבע קומות, כאשר גובה קומת המוזיאון הוא כשלוש קומות, אורכה כמאה מטר ורוחבה כארבעים מטר. הקומה מחולקת לשלושה יציעים - מעין מפלסים מחוברים - היוצרים במרכז האולם חלל ענק בגובה של עשר מטר. בפינות האחרות של האולם חללים, כשהקטן ביניהם – גובהו שלושה מטרים. בכתבה בעיתון מעריב (19.10.1966) תיארו האדריכלים את עבודתם: "...אולם המוזיאון הוא כעין פירמידה הפוכה, המרחפת כביכול באוויר ותלויה על ידי עמודים בארבע קומות הבסיס של הבניין".

בחודש אוגוסט 1970, הכריזה הוועדה לרישוי ובנייה של מבני ציבור בראשות מנכ"ל משרד השיכון יוסף שרון, על הפסקת בנייתם של מבני הציבור (במטרה של איזון בניצול כוח אדם בבנייה). המבנים שבהם הושלם השלד בלבד היו בית התפוצות, בניין המכון למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב ובית הצנחן ברמת גן. במרץ 1971 נערך במקום טקס חנוכת ספריית המכון לחקר התפוצות ע"ש ד"ר ישראל מהלמן (1900-1989). ספרייה זו בתחום מדעי היהדות כללה אז 27,000 ספרים בנושאי תנ"ך ומפרשיו, פילוסופיה יהודית, תלמוד וספרות עממית.

בשנת 1974 התגבשו תכניות העיצוב של המוזיאון החדש על ידי המעצב הבינלאומי ג'יימס גארדנר שהיה המעצב הראשי של בית התפוצות בשיתוף עם משרד שמואל גרונדמן לעיצוב והקמת מוזיאונים ותצוגות. דוד גפני, מעצב מוזיאון בית התפוצות, השתתף בצוות ההקמה החל משנת 1974. הבנייה הושלמה בשנת 1978 בעלות שנאמדה בכ-9 מיליון דולר. 40% מהסכום הוצאו על המבנה והשאר על הסידור הפנימי.

חנוכת המבנה

בית התפוצות נחנך ערב יום העצמאות השלושים למדינת ישראל, בתאריך 15 במאי, 1978 בטקס חגיגי שנערך בהיכל התרבות במעמד נשיא המדינה אפרים קציר, נשיא הקונגרס היהודי העולמי פ. מ. קלוצקין, ד"ר נחום גולדמן, ז'קלין קנדי אונסיס (שהגיעה במיוחד לאירוע) וכן נציגי מוסדות ישראלים וארגונים יהודים עולמיים. קצת לפני האירוע בהיכל התרבות, נפתח הטקס בקביעת מזוזה בידי מנהיג התפוצה היהודית ברומניה, הרב ד"ר משה רוזן ובברכה נרגשת אמר כי "בבית זה מרוכזים כל החלומות והמכאובים של אבותינו מימי קדם ועד ימינו אלה" ונערך סיור לאורחים בכל קומותיו של המוזיאון. "לאחר שמונה שנות עבודה מאומצת של אנשי מדע מלומדים, אמנים ואומנים בעלי 'ידי זהב' בראשותם של שני קיבוצניקים - המשורר אבא קובנר והצייר-אמן דן רייזינגר" (מתוך דבר, 15.5.1978).

עם פתיחת המוסד נתמנה ד"ר אלי בן גל (1935-2015), איש קיבוץ ברעם, להיסטוריון הראשי של בית התפוצות וכיהן בתפקיד במשך כעשרים שנה. הוא נחשב אז לאחד המוזיאונים המתקדמים בעולם מבחינה טכנולוגית. במקום ליצור אוסף מוזיאלי של פריטים היסטוריים החליטו האוצרים אבא קובנר וישעיהו וינברג ליצור תצוגה המתבססת על אמצעי מדיה ממוחשבים ועל תצוגות משוחזרות.

ההצלחה

בשלושת החודשים הראשונים לפתיחתו ביקרו במבנה למעלה מ- 150 אלף מבקרים, והוא היווה אתר תיירות מרכזי בתל אביב. הנהלת המקום עשתה מאמצים למשוך למקום תיירים יהודים ולא יהודים כאחד באמצעות חומר פרסומי בבתי מלון ובחברות הנסיעות. במשך חמש שנות קיומו הראשונות ביקרו בו למעלה משני מיליון מבקרים, כמחציתם יהודים מחו"ל ובשנות הזוהר ביקרו 400 אלף מבקרים מידי שנה. מלון שרתון החל להציג מסוף 1981 תערוכות מתחלפות מתוך אוסף המוזיאון בלובי המלון בפינה שיועדה לכך.

התצוגה המרכזית של בית התפוצות, כוללת ששה שערים: שער המשפחה, שער הקהילה, עמוד "יזכור", שער האמונה, שער היצירה, שער היקום, שער שיבת ציון. במוזיאון קיימים מוצגי המחשה שונים דו מימדיים ותלת מימדיים, המצטרפים לסיפור ויזואלי רצוף. במהלך השנים מוחשבו מסדי הנתונים למאגרי מידע ממוחשבים כך שמאגרי מידע עשירים בתמונות, סרטים ומוזיקה יהודית.

בית התפוצות מציג תערוכות מחוץ לכתליו, במקביל לתערוכות המוצגות בארץ. הראשונה שבהן התקיימה במוזיאון בני ברית בוושינגטון באוקטובר 1980, כשבפתיחה נכח שר המסחר האמריקאי, פיליפ קלוצניק. התערוכה נדדה לאחר מכן והוצגה בשיקגו, בניו יורק ובלוס אנג'לס.

הקשיים

לאורך השנים נקלע המוסד לקשיים כלכליים עקב פעולות התחזוקה וההוצאות הרבות. הראשונה שבהם, גירעון של כשבעה מיליון שקלים, היתה בסוף 1980 והיה חשש של ממש לסגירת המקום. סיוע ניתן על ידי גיוס סכומי כספים באמצעות תרומות, עזרת משרד האוצר וסיוע הסוכנות היהודית. במהלך השנים הצטמצם מספר המבקרים עם התיישנותה של תצוגת הקבע ועקב בעיות בניהול המוסד. בקיץ 2003 עמד המוסד בפני סכנת סגירה. קבוצה של אנשי ציבור בראשותו של ראש העיריה לשעבר שלמה להט (1927-2014) התגייסה להצלת בית התפוצות. אחרי ביקור רשמי של ראש הממשלה אריאל שרון במקום החליטה הממשלה להעניק סכום של ארבעה מיליון דולר להצלת המוסד. בשנת 2005 העבירה הכנסת את "חוק בית התפוצות", שהגדיר אותו כ"מרכז לאומי לקהילות ישראל בארץ ובעולם" והבטיח את המשך קיומו.

באתר האינטרנט של המוסד נכתב: "בית התפוצות נמצא כל העת בתהליך שינוי וחידוש, שמשקף את העולם היהודי כיום. הוא שואף להעניק לדור הבא את המפתח להבנת זהותו היהודית, לחזק את תחושת השייכות לעם היהודי, להעמיק את הקשר בין יהודים בישראל לבין יהודים ברחבי העולם, לטפח רגש גאווה במורשת היהודית, בהישגי העם היהודי במרוצת הדורות ובתרומתם לעולם ולאפשר למבקרים מן העולם להכיר את הסיפור המרתק של העם היהודי ולעמוד על ייחודו".

.

.