בית חולים אסותא/ מגדלי אסותא  מאת פרופ' אבישי גולץ

תחילת שנות השלושים התאפיינה על-ידי גל עלייה גדול של רופאים ממרכז אירופה, במיוחד מגרמניה. רופאים אלו התחנכו על העיקרון שלחולה יש זכות לבחירה חופשית הן של הרופא המטפל והן של המוסד בו יטופל, וזאת בניגוד לשירותי הרפואה הסוציאליסטית שנשלטה באותה תקופה בארץ על ידי קופת-חולים הכללית ו'הדסה'. בעקבות העלייה הגדולה של שנות העשרים והשלושים גדלה אוכלוסיית תל-אביב דרמטית - מ-34,000 תושבים בשנת 1925 ל-150,000 תושבים בשנת 1937. אולם העלייה במספר התושבים לא הייתה מלווה בעלייה מקבילה גם במספר מיטות האשפוז שעמדו לצורכי האוכלוסייה, ומספרן היה נמוך מכפי שנדרש: כשתי מיטות אשפוז לכל אלף תושבים (פחות ממחצית המיטות לאלף תושבים באירופה). על רקע המחסור במיטות אשפוז בתל-אביב וגם במקומות אחרים בארץ, ובשל שאיפתם של הרופאים עולי גרמניה להנהיג ליברליזציה ויוזמה אישית בשירותי הרפואה, נפתחו בתי-חולים פרטיים במקומות שונים בארץ.

בתל-אביב פעלו מספר בתי-חולים פרטיים לצד בית החולים הדסה. ב-1934 היו בתל-אביב 240 מיטות אשפוז, מתוכן 82 מיטות בבתי-חולים פרטיים, רובן ליולדות. אך לא היה במספר מיטות זה בכדי לספק את צרכי האשפוז שהלכו וגדלו. המחסור במיטות האשפוז שהלך והחריף עם עשרות אלפי העולים שהגיעו לארץ, עמד ביחס הפוך לעודף הרופאים שהלך וגדל עם גלי עלייה. בשנת 1934 היו בארץ כ-1,300 רופאים יהודים (רופא אחד לפחות ממאתיים תושבים) ונוצרה אבטלת גדולה בקרב רופאים. המחסור במיטות אשפוז ובמקומות עבודה לרופאים; הרצון של רופאים לשמור על הפרקטיקה שלהם והרצון של מטופלים להמשיך אצל הרופא שאליו התרגלו ושעליו הם סומכים; ניגוד אינטרסים וערכים שבין רופאים ובין מוסדות הרפואה הציבורית (קופת חולים הכללית ו'הדסה'); והפריחה של בתי החולים הפרטיים בשנים בשנות העשרים; כל אלה הביאו רופאים רבים מבין העולים לחשוב על פתיחת בתי-חולים פרטיים גם במהלך שנות השלושים. בתי החולים הפרטיים הקטנים אמנם היו אז בשיאם, אך רובם היו בתי יולדות ולא היוו מקורות פרנסה אופציונליים לרופאים שאינם גינקולוגים או כירורגים. בנוסף, היה ברור שעם התפתחות הארץ, הגידול באוכלוסייה, השכלול הטכנולוגי ומחירי הציוד והתרופות, בעתיד הלא רחוק לא תהיה זכות קיום למוסדות אשפוז קטנים, בעלי התמחות צרה ושאינם איתנים כלכלית.

הקשיים שעמדו בפני הרופאים הבודדים שהקימו בתי-חולים פרטיים, דרבנה קבוצת רופאים, עולים מגרמניה, לנטוש את היוזמה הפרטית האינדיבידואלית וללכת בדרך אחרת – קואופרציה של מספר רופאים פרטיים המשקיעים את הונם במשותף. ארבע סיבות עיקריות הנחו את היוזמים: (א) מצוקת מיטות אשפוז בתל-אביב שהייתה זקוקה ל-1,000 מיטות אך היו בה רק 400. (ב) האידיאולוגיה של רופאי העלייה החמישית, במיוחד מגרמניה, שדגלה בזכות החולה לבחור את המקום שבו יטופל ואת הרופא שיטפל בו, בניגוד לגישה שהייתה מקובלת אז בארץ. (ג) מציאת מקומות עבודה לרופאים הרבים שהגיעו ארצה בשנים 1935-1933 ושלא מצאו תעסוקה בשל תקנים במוסדות הרפואה הקיימים. (ד) הרצון לשדרג את רמת הרפואה בארץ, בדומה לרמת הרפואה בגרמניה.

בשנת 1934 התארגנה קבוצה בת 40 רופאים בעלי התמחויות מגוונות, רובם עולים חדשים ממרכז אירופה, ומיעוטם – רופאים ותיקים, אשר השקיעו מכספם והקימו חברת מניות בע"מ, שרק רופאים היו זכאים לרכוש בה מניות על מנת להקים בית חולים גדול ומשוכלל. בראש המיזם עמדו ד"ר בנו חיות וד"ר בן-ציון הירשוביץ. בית החולים אמור היה להבנות בכספם, ביוזמתם ובמרצם של בעלי המניות וללא כל עזרה מבחוץ. העיקרון שהנחה את כל בעלי המניות היה שלכל מטופל תהייה זכות בחירה חופשית ברופא המטפל, דבר שלא היה כלל מקובל בארץ באותה תקופה, ולכולם התחייבות ואינטרס לטפל בחוליהם ב'אסותא' בלבד.

ב-23 וב-24 בחודש יולי 1934 פורסמה בעיתונים שונים בארץ הזמנה לכל בעלי המניות של חברת 'אסותא' בע"מ ("חברה להקמת ולהחזקת בית-חולים פרטי בתל-אביב") לאספה המייסדת. האספה התקיימה ב-2.8.1934 במשרדי החברה בבית בן-טובים (רחוב אחד העם 38). ההשקעה הראשונית הייתה של 40,000 לא"י, כאשר 26,000 לא"י הגיעו מהרופאים בעלי המניות והשאר כמשכנתא שנתנה להם מחברת 'Riunione Adriatica di Sicurezza – Trieste' . כל מניה הייתה שווה 2 מיטות או 500 לא"י וכל רופא היה יכול לרכוש עד 2 מניות. תקנה זו באה לשמור על המוסד מפני סכנת ה"הצטברות" בידי אחד. הרופאים, בעלי המניות התחייבו לטפל בחוליהם ב'אסותא' בלבד ולשמור על זכותם של המטופלים לבחור את הרופא המטפל. השם בית החולים 'אסותא' ניתן לו על ידי המשוררים ד"ר שאול טשרניחובסקי ויעקב כהן בהתייעצות משותפת. מקור המילה 'אסותא' הוא בשפה הארמית, והיא מופיעה בתלמוד ופירושה 'בריאות'. בהנהלת בית החולים היו 5 רופאים: ד"ר בן-ציון הירשוביץ (הראל) שעמד בראש הנהלת 'אסותא' עד לפטירתו ב-1972, ד"ר בנו חיות, פרופ' שמעון רוזנבאום, ד"ר אריה חְבוֹיְניק (אורן), וד"ר א. גולדברג.  בעלי מניות נוספים היו: ד"ר זיגפריד אפנשטיין, ד"ר זאב (ויליאמס) בוס, ד"ר משה (קרל) בנימין, ד"ר לילי פלטאו-ברג , ד"ר פאול ברג, ד"ר פאול הירש (מייסד מכון הרנטגן של המוסד), ד"ר ארנסט זכס , ד"ר הרי הלר, ד"ר ישראל (פריץ) פולברמכר, ד"ר מיכאל קפלן, ד"ר ארווין רבאו, ד"ר נחום סדובסקי.

הקרקע לבניית בית החולים, בשטח של 8 דונם, הייתה בלב פרדסים ומטעי התמרים והבננות של הכפר הערבי סומייל (אל-מסעודיה). בתחרות להצעת תוכניות לבניין בית החולים שבה השתתפו האדריכלים ד"ר אדלר, גדעוני, נויפלד, רומנוב ושרון, זכה האדריכל יוסף נויפלד. בחבר השופטים היו ד"ר הירשוביץ, האדריכל אביה רטנר והמהנדס ד"ר מ. ריינר. התוכנית נבנתה על פי מתווה שהכין ד"ר הירשוביץ לאור ניסיונו בניהול בית החולים בעפולה. המתחם נבנה לצד רחוב קיבוץ גלויות (ששמו שונה ב-1940 לרחוב ז'בוטינסקי). עיריית תל-אביב שתמכה בפרויקט סללה במיוחד את המשך רחוב קיבוץ גלויות מרחוב דיזנגוף לכיוון מזרח לעבר בית החולים וכן הקימה בסמוך את מכון המים גן משה והרחיבה את רשת צינורות המים.

בבית החולים היו ארבעה בניינים בני קומה עד שתים. בנין ההנהלה וקבלת חולים – בן קומה אחת ממנו הוביל מסדרון מקורה אל הבניין הראשי; הבניין הראשי ובו המחלקות השונות, חדרי טיפול, חדרי רופאים, רנטגן, מעבדה, חדרי ניתוח וחדרי לידה – בן שתי קומות; בניין המשק והאחזקה – בן שתי קומות ובו מטבח, חדר אוכל לעובדים, מכבסה, מחסנים ומגורי אחיות; ובניין מרוחק בן קומה אחת אשר יוחד למחלות מדבקות. בנוסף נבנה מול רחבת הכניסה לבית החולים ביתן קטן ששימש כפאביליון פרחים. מרתף לא נבנה כלל. בניין קבלת החולים והבניין הראשי היו מחוברים במסדרון מקורה סגור בחלונות משני צדדיו.

שלוש כניסות היו לבית החולים: הראשית – מכיוון רחוב קורדובה, התפעולית – ששמשה גם להוצאת הנפטרים – מכיוון רחוב קיבוץ גלויות (במשך השנים הפכה לכניסה הראשית של בית החולים), וכניסה שלישית – ישירות לבניין המחלות המדבקות מרחוב ורמייזה. מבחינה ארכיטקטונית התאים בניין בית החולים הן לנופה המישורי של תל-אביב בהיותו שטוח ומאורך, והן לנוף הבנוי שהתפתח סביבו בסגנון הבינלאומי. המבנה התאים גם לדרישות האיכות לאור ולאוויר מהים. המוסד תוכנן ל-100 מיטות (נפתח עם 72 מיטות), מהן 12-14 מיטות בבניין נפרד למחלות מדבקות. בבית החולים היו כ-200 חדרים לאשפוז ולטיפול. כיאה לעקרונות 'עיר הגנים' נטע בשטח בית החולים גן גדול של 5 דונם במקום הפרדסים וניטעו בו ברושים ואורנים לפי תוכניתו של אדריכל הגנים וינברג.

ב-15.11.1934 החלה עבודת הבנייה שהתקדמה במהירות. הפתיחה התפעולית של בית החולים הייתה כבר בחודש אוקטובר 1935. הלידה הראשונה התקיימה ב-15.10.1935, וכבר בחודש הראשון היו בו 14 לידות. ב-9.12.1935 ד"ר הירשוביץ שלח מכתב לראש העיר , מאיר דיזנגוף, ולהנהלת עיריית תל-אביב בו הוא התכבד להזמינם "להשתתף במסיבה לרגלי פתיחת בית החולים 'אסותא', עם סיור בבנייני בית החולים... ביום 19 בדצמבר 1935 בשעה 3:30 אחה"צ." ראש העיר התבקש גם "להשמיע מילים אחדות לפני המסובים". טכס חנוכת בית החולים כוסה בהרחבה בעיתונות הארצית. נכחו בו באי כח ממשלת המנדט, נציגי הועד הלאומי, הרבנות הראשית, נציגי עיריית תל-אביב, נציגי שגרירויות זרות, באי-כח העיתונות ורופאים רבים. לאורחים נערך סיור במקום ונישאו נאומים. ד"ר חיות פתח את האירוע בשם הנהלת בית החולים, חבריו הרופאים ובעלי המניות, וסיפר לנוכחים על התחלת המפעל. מנהל בית החולים ד"ר ב. הירשוביץ מסר פרטים על 'אסותא', מנה בפני המוזמנים את מעלותיו של בית החולים ותיאר את שכלוליו הרבים. לדבריו בחודש הראשון מאז פתיחתו של בית החולים עברו בו למעלה מ-200 חולים ויולדות ונרשמו עוד 150 יולדות למשך החודשיים הקרובים.

ראש העיר תל-אביב, מאיר דיזנגוף, ברך: "...מתפלא אני שאתם מודים לעירייה, היא רגילה תמיד לחירופים... יש לראות לזכותו של 'אסותא', שנבנה ביוזמה פרטית... רצוני לברך את המוסד בהתפתחות, אך ברכה זו קללה היא – ריבוי חולים. ולכן אני מאחל ל'אסותא' שיגדל ויתרחב וכל חדריו יתמלאו יולדות. אבטואימיגרציה זו רצויה לכל". נוסף על כך הביע מאיר דיזנגוף משאלה שבית החולים, הנמצא בדרגת שכלול גבוהה, "יהא גם מכון לחקירה רפואית וישמש מרכז משיכה לחולים מכל קצווי המזרח הקרוב לתועלתה של תל-אביב" ( דבר, 20.12.1935). נואמים אחרים הביעו כולם את המשאלה שבית-חולים זה לא ישמש מקור לרווחים פרטיים בלבד, אלא יתנהל גם ברוח הציבורית ויהא נתמך ע"י הכלל וגומל טובות להמונים.

בעת פתיחתו היו בבית החולים המחלקות הבאות: כירורגיה, נשים, יולדות, פנימית, ילדים, אף-אוזן-גרון, עיניים, עור, עצבים, אורטופדיה ואורולוגיה וכן מחלקה למחלות זיהומיות. בבית החולים היה ציוד רפואי מהמשוכללים בארץ: בנוסף למכשירי הריפוי המקובלים היו בו מכשיר אלקטרוקרדיוגרף (אק"ג) חדיש במכון לקרדיוגרפיה, שני מכוני רנטגן – אחד אבחנתי ואחד טיפולי לטיפול במחלות ממאירות, עם כמות רדיום מרשימה, ושלושה חדרי ניתוח משוכללים. בבית החולים היו גם שלושה חדרי לידה, חדר יונקים וחדר לטיפולים גניקולוגיים. באולם מיוחד, שהופרד מתחנת האחיות על ידי מחיצת זכוכית גדולה, היה מקום ל-36 עריסות לילודים. בדרך זו ניתן היה להשגיח על הילודים מבלי שהיה צורך להיכנס אל תוך החדר. עיקר פרסומו של בית החולים בא לו מחדר הלידה שהיה, עד שנות ה-70, מהמשוכללים בארץ.

תנאי האשפוז בו לא היו מוכרים עד אז, כפי שצוין בחוברת 'אסותא' משנת 1938: "בית החולים... אשר הינו המשוכלל ביותר בארצות המזרח הקרוב, ואף בארצות אירופה אין בתי-חולים רבים כדוגמתו." בית החולים הציע שלושה סוגים של חדרי אשפוז: חדר פרטי ובו מיטה בודדת, חדר בעל שתי מיטות, וחדר שבו היו שלוש עד שש מיטות. החדרים פנו כולם לכיוון מערב וקישר ביניהם מסדרון ארוך של 65 מטרים. לאורך החדרים הייתה מרפסת בעלת סוככי גלילה או תריסי עץ לוויסות אור השמש של אחר-הצהרים. "כל חדרי החולים פונים לצד הים, עם אפשרות לאוורר ישר ממערב למזרח. החדרים מוגנים מהשמש ומהגשם מצד מזרח על ידי פרוזדור ארוך עם תקרה נמוכה, שאפשרה סידור חלונות לאוורור לעל לתקרה הזאת לכל חדרי החולים, ומצד מערב על ידי גזוזטראות גדולות, גזוזטרה לכל חדר, עם אפשרות להעביר אליה את מיטות החולים". (חוברת אסותא 1938)

רצפות החדרים כוסו בלינוליאום שנחשב למותרות באותה תקופה בעוד שהפרוזדורים והמרפסות רוצפו באריחי טרצו. דלתות החדרים היו אטומות לרעש של קהל המבקרים ושל העגלות בפרוזדור, וליד כל מיטה היה רדיו. "כל חדר חולה באסותא הוא דירה ביתית נוחה, עם מרפסת מיוחדת ומובדלת, רהיטים ביתיים ונוחים, הכל אומר פה לחולה 'אתה בביתך, הכל מוכן לשירותך ולפניך – שעת מנוחה'." (הארץ 8.11.1935). בצידו השני של המסדרון הארוך שפנה לגינה הפנימית היו חדרי השירות ובהם חדרי אחות, מטבחון ובית-כנסת. גג הבית היה שטוח וללא כל אפשרות גישה. בניין המשק הופרד מבניין האשפוז כדי להרחיק ריחות ורעש למרות הגדלת העלויות שהייתה כרוכה בשינוע האוכל והכביסה. במטבח המודרני והמשוכלל הוכן אוכל עבור כל חולה על פי הדיאטה שהותאמה לו ועל פי טעמו האישי, והכל תחת עינה הפקוחה של הרבנות הראשית. אולם גדול שימש להרצאות ולעריכת בריתות "במחירים נוחים".

למרות שהיה זה בית-חולים חדשני שמייסדיו דאגו להציבו בקדמת הטכנולוגיה על ידי התקנת מערכות מתקדמות כמו מיזוג אוויר, גנרטורים וכו', לא הותקנה בבית החולים מעלית. כשעלה הצורך, העבירו את החולים באלונקות מקומה לקומה. מערכת מיזוג אוויר עם ויסות אוטומטי של הטמפרטורה פעלה בחדרי הניתוח והלידה, בחדר היונקים ובחלק מחדרי החולים (במחלקה הראשונה). חימום הבניין נעשה בעזרת חשמל בלבד ורדיאטורים הותקנו גם במסדרונות. בשעת הפסקת חשמל הופעלו גנראטורים באופן אוטומטי ומיידי. מערכת קיטור מרכזית, לביצוע העיקור בחדר הסטריליזציה ולשימוש המכבסה והמטבח, הייתה הראשונה מסוגה בבתי החולים בארץ. לבית החולים הייתה מרכזית טלפונים משוכללת שכללה 28 קווים. מספר הטלפון של בית החולים היה 4241 או 4242. בתוך המחלקות הורכבה מערכת איתות משוכללת וכל חולה היה יכול לקרא לאחות על ידי הפעלת אור מהבהב בתחנת האחיות, ללא "רעש פעמונים". אמבולנס פרטי ("אוטמביל מיוחד") שימש את בית החולים.

כתב עיתון 'הארץ' שביקר בבית החולים העביר את התרשמותו לקוראיו: "שכלולים טכניים, קשה לזכור ולתאר אפילו חלק קטן מהם, כי הכל באסותא – המילה האחרונה בטכניקה של בתי החולים החדישים ביותר באירופה ובאמריקה. כל הטוב והמועיל והנוח שאתה מוצא שם, נאסף ונתגשם פה. לאסותא יש מכונות ודודים לסטריליזציה של מכשירי הניתוח מן המין החדש ביותר שהובאו עכשיו לראשונה לארץ. יש גם אוסף אקומולאטורים המזרימים באופן אבטומטי אור לבית החולים בכל מקרה שנפסק הזרם מאת התחנה המרכזית העירונית" (הארץ 8.11.1935).

מראשית היווסדו נועד בית החולים 'אסותא' לתת לחולים אפשרות לקבל את מירב הנוחיות ומירב אפשרויות הבחירה תמורת כספו. החולים בחרו את רופאיהם והתשלום נעשה באופן ישיר, או דרך הביטוח וההסכמים עם קופת החולים. לרופאים נתן בית החולים אפשרויות לאבחנה ולטיפול ברמה שהשתוותה לזו של בית-חולים ציבורי. במהלך השנים שלאחר הקמתו הוסיף בית החולים 'אסותא' להתמקצע ולהשתכלל בכל מכוניו ומעבדותיו, ולא פעם אף הוביל את בתי החולים בארץ בהתפתחותו. לדעת מנהליו היה 'אסותא' "מקום מרפא" ולא בית-חולים.

בית החולים העסיק 73 עובדים, מחציתם אחיות ו-3 רופאי בית. השאר היו עובדי משק ומשרד. "מצוות תוצרת הארץ ועבודה עברית מאורגנת נשמרות במפעל זה ע"י חוזה קולקטיבי עם ההסתדרות בשלמות מוחלטת... אין זה בא לאמור כי המקום הזה נועד רק לעשירים. חברי קופת חולים ייהנו מאותן הנחות שהם נהנים ב'הדסה'... 'אסותא עשויה להיות מרכז רפואי לא לארץ-ישראל בלבד אלא לכל המזרח הקרוב. מבחינה זו תהיה לה חשיבות לאומית-מדינית" (דבר 20.10.1935)

במאי 1935 הופיעה בעיתונות מודעה המבשרת על פתיחת "בית-ספר לאחיות על-יד בית החולים 'אסותא' בתל-אביב". תלמידות בגיל 26-18 בעלות השכלה של לא פחות מ-6 מחלקות בית-ספר תיכוני ושולטות בשפה העברית הוזמנו להציג את מועמדותן. באותו חודש הופיעו גם שתי כתבות בעיתונים 'דבר' ו'דואר היום' שבישרו על פתיחת בית הספר לאחיות "בקרוב". על פי כתוב בהן קורס הלימודים בבית הספר יימשך בהתאם לחוקי הממשלה 3 שנים. תוכנית הלימודים תכלול, חוץ מהכנה יסודית תיאורטית ומעשית בכל ענפי הטיפול בחולים, גם קורס יסודי במשק-בית ובישול.

שמונה שנים חלפו מאז פרסומם של המודעה והכתבות הללו, ורק באוקטובר 1943 נפתח ב'אסותא' בית-ספר לאחיות מוכר על ידי שלטונות הבריאות. למחזור הראשון התקבלו 12 תלמידות לפי הישגיהן בבחינת קונקורס. שכר לימוד לא נגבה מהן והן השתכנו בדירות האחיות בבניין המשק. תוכנית הלימודים נשענה על ניסיונם של בתי-ספר לאחיות במקומות אחרים, במיוחד ב'הדסה', וכללה גם את לימוד השפה האנגלית והערבית. לאחיות שהתקשו בעברית ניתנו שעורי-עזר. המשמעת בבית הספר הייתה "גרמנית" במלוא מובן המילה: עמידה בזמנים, הופעה מוקפדת ומכובדת, כיבוד הרופאים והקפדה על פרטיות המטופלים. המנהלת הראשונה של בית הספר הייתה אלזה וולבך. אחיות המחזור הראשון סיימו את לימודיהן ב-1946.

בדו"ח שהציגה הנהלת 'אסותא' לפני האספה השנתית של בעלי המניות על פעילות בית החולים בשנת 1938 נמסר כי בשנה זו התאשפזו בבית החולים כ-2,000 איש ב-16,505 ימי אשפוז ובתפוסה ממוצעת של 50%. נערכו 1,103 ניתוחים, 2,915 בדיקות מעבדה, ו-771 בדיקות והקרנות רנטגן. בשנים הראשונות טופלו ב'אסותא' אנשי השכבות האמידות, תיירים מארצות שכנות ובני משפחות הפקידות הבריטית, אך למרות השם שיצא לבית החולים כמוסד יקר המיועד לעשירי ושועי הארץ, הוא לא היה יקר יותר מאשר בתי-חולים פרטיים אחרים בתל-אביב, ותעריפיו אף היו נמוכים יותר מאלו שנגבו מהחולים הפרטיים שטופלו בבית החולים 'הדסה' בירושלים. בגלל היות 'אסותא' מוסד פרטי באו רוב חוליו מקרב שכבת אוכלוסייה מצומצמת יחסית – התושבים האמידים של הארץ ותיירים מחו"ל, ולכן צומצמה מראש יכולתו להפיק רווחים שיאפשרו השקעה בפיתוח. בדיעבד הסתבר להנהלת בית החולים כי בעידן הרפואה המודרנית קשה מאד לתחזק ולפתח בתי-חולים שאינם נעזרים בהון ציבורי שוטף.

לנוכח האטה זו ולאור פתיחתם, התפתחותם והשתכללותם של בתי החולים הציבוריים בתל-אביב וסביבתה התעוררו ספקות מצד חוגים שונים שליוו את המוסד מראשיתו באשר להמשך קיומו של 'אסותא' כבית-חולים פרטי, אך הדבר לא מנע מהנהלת בית החולים לבצע בשנים 1945-1944 שינויים והרחבות של המוסד (לפי תכנון של האדריכל אוטו שילר והמהנדס ישראל דיקר). ב-1945 הוחל בבנייה של קומה נוספת מעל קומת האשפוז ונוספו עוד 14 מיטות.

בחודש אוקטובר 1945 חגגו ב'אסותא' עשור לפעולתו של בית החולים. מנהל בית החולים, ד"ר הירשוביץ, סקר את שנות קיום המוסד וסיפר כי "עד כה טופלו ב'אסותא' כ-30 אלף חולים, מספר ימי המחלה – 220 אלף. נעשו 14,000 ניתוחים (בהם קשים וסבוכים), מספר הלידות הגיע ל-6,800 (ובכך שלישיה אחת), והתמותה בין היונקים הייתה מינימאלית. המחלקה הפנימית של המוסד וכן בית הספר לאחיות שנפתח לפני שנתיים – התפתחו." (על המשמר 24.10.1945)

בינואר 1948 הנהיגה הנהלת בית החולים 'אסותא' שיטת מינויים לאשפוז בבית החולים. הדבר פורסם בהרחבה בעיתון 'הבוקר' תחת הכותרת "שיטת אשפוז מינוי באסותא": בהתאם לשיטה זו יוכל כל איש תמורת תשלום חודשי קבוע להתקבל לבית-חולים בלי תור ולקבל בו את כל העזרה הרפואית הדרושה עד ל-90 ימי מחלה לשנה. החישוב יתבסס על תשלום חודשי של 400 מא"י למנוי בממוצע. כאשר מספר המנויים לאשפוז יגיע ל-4,500 תבנה קומה נוספת שתכיל 50 מיטות נוספות על 100 המיטות הקיימות.

בשנת 1951 הושלמה בניית הקומה השלישית של בניין האשפוז, ולבית החולים נוספו עוד 50 מיטות ובכלל זה מחלקה מיוחדת לילדים. בנוסף הוקם בשנה זו אגף חדש בן 3 קומות ובו רוכזו שירותי הרנטגן לאבחון ולריפוי עמוק, מעבדות, בית מרקחת ומכון לאלקטרואנצפלוגרפיה (EEG). בחודש אוקטובר 1960 חגג בית החולים חצי יובל. בתקופה זו עברו בבית החולים 74,000 חולים ונולדו בו יותר מ-24,000 תינוקות. חולים רבים הגיעו לבדיקות ולניתוח בבית החולים גם מחוץ למדינת ישראל, במיוחד מארצות הברית וגם מפרס, תורכיה, קפריסין ועוד.

בנין בית החולים המקורי התאים לתל-אביב הקטנה של שנות ה-30, אולם כשגדלה העיר והתרבו תושביה וחוליה נהיה המקום צר ולחוץ. מיקומו של בית החולים לא היה במקום המתאים למוסד ברמתו ובגודלו: הוא ניבנה בין מגרשים ובתי מגורים, לא ברחוב ראשי ואף לא בפינת רחוב (דבר שהיה מאפשר להגדיל את אחוזי הבנייה), הכניסה הראשית הייתה מרחוב צדדי קטן וללא מוצא, וללא מקומות חנייה בסמוך. על אף תוספות הבנייה שנוספו במהלך השנים לא יכול היה בית החולים לעמוד בלחצי הזמן והמקום.

בשנת 1986 חברת כלל השתלטה בהדרגה על מניות בית החולים. בשנת 1994 רכשה קופת-חולים 'מכבי' את בית החולים 'אסותא' מידי כלל, ואיחדה אותו עם בית החולים 'רמת מרפא' שהיה בבעלותה, תחת חברה בשם 'אסותא מרכזים רפואיים בע"מ'. עם העברת הבעלות על 'אסותא' ל'מכבי שירותי בריאות' החלה 'אסותא' בתהליך צמיחה מואץ שבמסגרתו נפתחו סניפים נוספים כמו גם רשת מכונים רפואיים. כיום 'אסותא' פועלת כחברה עסקית, היא מספקת שירותי רפואה בתחומים שונים לכ-800,000 מטופלים מדי שנה, מהם חברים בקופות החולים השונות ובעלי ביטוחים רפואיים פרטיים.

בתאריך 12 במאי 2009 עבר בית החולים 'אסותא' בתל-אביב למבנה חדש המואם לצרכי התקופה, ברחוב הברזל באזור התעשייה עבר הירקון בקרבת שכונת רמת החייל. בניין בית חולים אסותא הישן הוגדר כמבנה לשימור. במקום בו עמד בית החולים נבנה מתחם מגורים – אסותא באוהוס וילג'. המתחם תוכנן על ידי משה צור אדריכלים ובוני ערים בשיתוף עם אמנון בר-אור אדריכלים, נבנה ושופץ עלי ידי חברת אלקטרה בנייה בשותפות עם אורתם סהר. המתחם כולל את ארבעת המבנים שהיו חלק מבית החולים הישן, מגדל מגורים בן 26 קומות בשני אגפים, שני חניונים תת-קרקעיים ואת מבנה חנות הפרחים שהייתה בכניסה לבית החולים. בשלושת מבני בית החולים בנו יחידות דיור ומבנה ההנהלה משמש כגן ילדים. מבנה חנות הפרחים שנהרס בעבר שוחזר והוסב למבנה הכניסה לחניון. הפרויקט הושלם בשנת 2018.

..

.