בית דוידזון מאת ד"ר מאיר גרינפלד

רחוב מונטיפיורי הוא מהרחובות הראשונים בעיר. ראשיתו בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה. הרחוב מתחיל ברחוב השחר ובתי שכונת מורי הגימנסיה ומשם ממשיך מזרחה תוך שהוא חוצה את שטח שכונות נחלת בנימין וחברה חדשה שהתמזגו בתל-אביב בשנותיה הראשונות. אחרי המפגש עם רחוב יבנה ממשיך הרחוב אל אדמת שכונת לב תל-אביב שנרכשה בשנת 1923. את המגרש שבפינת רחובות מונטיפיורי וקרל נטר רכש בשנת 1927 ראובן דוידזון. הרישיון מטעם העיריה ניתן לבניין שלשה חדרים, שתי מרפסות, ומטבח בקומה אחת. הרישיון לבניה התיר גם הקמת מחסן עץ והוסיף: "לא להשתמש בצריף בשביל דירה, כי אם רק לצורכי בנין".

במפקד האוכלוסין של שנת 1928, רשומים ראובן דוידזון ורעייתו הינדה-לאה דוידזון, שניהם בני 67. במפקד לא מופיעים ילדים או קרובי משפחה אחרים שהתגוררו בכתובת זאת עם בני הזוג דוידזון. רישיון לבניית קומה שניה ניתן ב-1928. איננו יודעים מתי נבנתה הקומה בפועל, אך סביר שהוקמה בטרם אוכלס על ידי בעליו החדש מאיר משה מאיר ומשפחתו הגדולה (1932). בבעלותם היה הבית עד למכירתו בשנת 1949.

מאיר משה מאיר (1877-1943) איש עסקים מצליח בבגדד בירת עיראק, נולד בעיר בצרה דרומית לעיר הבירה. אביו משה מאיר ואמו רחל התקשו בגידול ילדיהם ומסרו את הרך הנולד לידי רחמה, אחותה של האם . רחמה גידלה את מאיר בילדותו ואילו הוא שמר עליה בבגרותו. היא התגוררה בביתו עד יום מותה. כשבגר, עבר מאיר לבגדד ועמו הדודה רחמה. בעיר הבירה עשה חיל והקים מפעל לסיגריות וגפרורים (ענף נפוץ אצל יהודי בגדד באותם הימים). עד מהרה רכש בית מידות ברח' אבן הלאל בשכונת תחת-אל-תקייה, שכונה יהודית אמידה (בימינו, שכונת מצוקה מוכת עוני). הוא נישא למסעודה (1890-1966) בת שרה ויוסף יחזקאל ושם נולדו תשעת ילדיהם.

כמי שנוסע תכופות לרגל עסקיו, ראה מאיר משה מאיר את תנופת ההתיישבות והבנייה בארץ-ישראל. כל המשפחה עלתה לארץ בשנת 1930, כעשור לפני הפוגרום בבגדד (הפרהוד) של שנת 1941. והרבה לפני מבצע עזרא ונחמיה (1950-1951) במסגרתו עלו ארצה למעלה מ-95% מיהודי עיראק בחוסר-כל לאחר שנאלצו לוותר על כל נכסיהם.

הקהילה בבגדד הייתה קרוב לוודאי הישוב היהודי העתיק ביותר בהיסטוריה של העם היהודי. לעזוב את בגדד נחשב אז למעשה לא רציונלי. למרות זאת, בשנת 1930 מכר מאיר משה מאיר את ביתו ועסקיו, שכר שיירת מוניות והושיב בהן את משפחתו הענפה שכללה גם את הדודה הישישה רחמה וגם שתי בנות נשואות עם בעלים ותינוקות. הבן הצעיר ביותר, מנשה, היה בן ארבע. בן אחר, משה, היה בוגר ולמד רפואה בברמינגהם באנגליה. ששת ילדיו היותר צעירים המשיכו את לימודיהם בבתי הספר אליאנס וגימנסיה הרצליה בעיר העברית.

זמן קצר לאחר עלייתו ארצה, רכש מאיר משה מאיר את הבית ברחוב מונטיפיורי 40 מהאדון דוידזון. הבית היה בן שתי קומות ובו 8 חדרים. ב-1942 התווסף מרתף לבניין. בתל-אביב עסק מאיר בבנקאות וכמו כן היו לו פרדסים בתל-נוף (אז הכפר הערבי עאקיר). מאיר משה מאיר נפטר צעיר בגיל 66 במאי 1943 ונקבר בחלקת עדת הבבלים בהר הזיתים. ביומו האחרון, הוא זכה בתביעה משפטית כנגד השלטונות המנדטוריים על שהפקיעו חלק מאדמות פרדסיו לצרכי הקמת שדה תעופה צבאי RAF Aqir. לאחר צאתו מבית המשפט, בלכתו ברחוב אלנבי, וכנראה בסערת נפשו, הוא חווה דום לב והתמוטט על המדרכה.

לאחר פטירתו של מאיר בטרם עת, הבית נשאר תקופה מסוימת בידי המשפחה, רשום על שם בתו סביחה חיו. יוסף חיו בעלה של סביחה, היה יד ימינו של מאיר בעסקים. מוטבי מרבית הצוואה היו ארבעת הבנים, בעוד חמשת בנותיו ירשו חלק קטן מהעזבון, כנהוג בהווי חיי היהודים בעיראק דאז. ד"ר מאיר גרינפלד, כותב שורות אלה, הוא נכדו של מאיר משה מאיר. אמו עליזה גדלה בבית שברחוב מונטיפיורי. נכדה אחרת של מאיר משה מאיר היא האמריקאית-שבדית ג'סיקה אולריקה מאיר (Jessica Ulrika Meir) דוקטור לביולוגיה ימית, מרצה בבית ספר לרפואה ואסטרונאוטית.

בשנת 2015 שופץ והורחב בית דוידזון באמצעות משרד קימל אשכולות אדריכלים. בנוסף לעבודות השימור, נוספו לבית שתי קומות חדשות.

דני רכט מוסיף שאת הבית המסוגנן תכננו המהנדס ליאון (אריה) פינשטין ושותפו הנרי (יחזקאל) ליברסון.

..

.