אתר התערוכה / שכונת יהודה מאת דני רכט

אחרי שתי תערוכות הירידים המסחרים הראשונים שהתקיימו בשנת 1924 בבית הספר לבנות ובבית הספר לבנים (אח"כ ביה"ס אחד העם) הוחלט למקם את תערוכת שנת 1925 באתר חדש. במקום בתי הספר, חיפשו המארגנים שטח רחב ידיים שיוכל להכיל תערוכה גדולה הרבה יותר. למטרה זאת נשכר שטח פרדס בן 15 דונם עליה תיבנה מאוחר יותר התחנה המרכזית הישנה. השטח היה בבעלות חברת הביטוח יהודה (חברת יהודה לאחריות ובטחון בע"מ) שבבעלות משפחת טוקטלי מירושלים. אפשר להניח שקרבת המקום לדרך שכם (דרך בגין כיום. ציר תחבורה ראשי) ולרציף שנבנה בצמוד למסילת הברזל יפו-ירושלים היה משקל בבחירת מיקום התערוכה. גם בארוע שהתקיים בביה"ס אחד העם חמש שנים קודם, השתתפו מציגים מארצות שכנות. אך ליריד שהתקיים כאן היה כבר ניחוח בינלאומי מובהק. 121 מציגים הגיעו מחו"ל (מתוך 330 חברות) וביריד השתתפו חברות ענק בינלאומיות כמו זינגר, ג'נרל אלקטריק, של, רנו, אופל וג'נרל מוטורס.

מאה ועשרים אלף מבקרים (!) הגיעו לתערוכה שנפתחה באוקטובר 1925 בטקס חגיגי בהשתתפות הנציב העליון סר ג'ון צ'נסלור, הפקידות המנדטורית הבכירה וראשי הישוב העברי. את מבנה התערוכה בעל הגג המעוגל תיכנן האדריכל פנחס (פיליפ) היט. חברת יהודה לאחריות ובטחון בע"מ, בעלת האתר היתה חברת הביטוח הראשונה בארץ ישראל והתמזגה עשרות שנים אחר כך אל תוך חברת הביטוח ציון. באתר זה התקיימו חמישה ירידים. האחרון בהם בשנת 1932. ב-1934, עם מעבר הירידים אל מגרשי התערוכה בחצי האי הירקוני, התפתחה במקום שכונה מסחרית - שכונת יהודה. מבנה התערוכה העיקרי שרד עד שנת 1995 ואז נהרס. דרך הכניסה (רחוב השפלה כיום) וארבעת דקלי הוושינגטוניה הנטועים לאורכה הם שריד יחיד לארועים שהתקיימו כאן לפני יותר משמונים שנה.

אדריכלית ניצה סמוק מוסיפה: תכנון המתחם והביתנים נעשה על ידי האדריכל ההונגרי. בלה לפלר (ברוך), אשר תכנן עם אחיו סנדור את בית הכנסת האורתודוקסי בבודפשט.

.

.